סרוגים עם סטייל: על אורי צייג והמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר
האמן אורי צייג, ראש המחלקה החדש לעיצוב טקסטיל בשנקר, מלמד סטודנטים איך לתפקד כמעצבים רב תחומיים בתעשיית הלייף סטייל הפורחת. זה מתחיל במגע בחומר, באריגה, סריגה והדפס
למעשה, מדובר בהבנה של מה שהפריט המעוצב "אומר" לנו ומה אנחנו רוצים לומר באמצעותו. המהלך הזה הוא הביטוי הבורגני של בוגרי תנועות המחאה של העשורים הקודמים. הם לא לובשים פרוות, יש להם עקרונות באשר להעסקת ילדים במפעלי מדינות העולם השלישי, ומותגים יקרים זה פאסה מבחינתם. מה עושים? מאמצים מכלול שיגדיר את המעמד מחדש.
במכלול הזה, שנקרא לייף סטייל, נמצא הטקסטיל בכל מקום והופך לכלי ביטוי בידי האדם, שיוצר את ביתו. לדברי אורי צייג, אמן רב תחומי, האדם הזה הוא אמן לפי כל קריטריון.
אחת הביקורות שמופנות כלפי מעצבים רב תחומיים היא שבשל ריבוי הכיוונים, הביצועים בסופו של דבר הם שטחיים. צייג לא קונה את זה. "אני מאמין שהבסיס לכל פעולת עיצוב או אמנות הוא אותו בסיס של ידע ורגישות. או שיש לך את הבסיס הזה, שיודע לדמיין ולחשוב כך, או שלא", הוא אומר. "אם יש לך את זה, אני מניח שיהיה לך קל יותר לעשות אפליקציות לתחומים שונים. בתקופה הזאת, זאת עובדה, ככה עובדים. אם זה מוביל למשהו שהוא בהכרח שטחי? אני רואה את ההתפשטות הזאת כדבר טבעי, והחוכמה היא לא לפגוע בעומק הכוונה ובמשמעות הדברים. אני מאמין שאם אתה לומד את היסודות, אחר כך קל לך להשליך אותם לתחומים שאתה חפץ בהם".
אחד הדברים הבולטים שעשה צייג מיד עם כניסתו לתפקיד הוא החזרת מלאכות היד הבסיסיות לתוכנית הלימודים, פעולה שמסתדרת מצוין עם הלך הרוח האקולוגי שמוביל את התעשייה ליצירה אישית ומקומית. "הנישה של טקסטיל מדהימה בעיניי, כי היא מאפשרת ללמוד עיצוב דרך עבודה בחומר, להבדיל מהגישה שרווחת היום בעיצוב התעשייתי, שהיא תלוית קונספט ומחשב", מסביר צייג. "הביצוע כאן בא ממסורת של עבודת יד ושל מחוות האמן, שטביעת היד שלו חשובה ומשם הוא יוצא לתהליך תעשייתי או עיצובי".
אל הרעיון של עבודה שתחילתה בחומר וסיומה במוצר ייעודי, להבדיל מיצירה העוסקת ברעיון בלבד, הגיע צייג מאמנותו שלו. במשך שנים היה האמן הפלסטי הישראלי המצליח ביותר בחו"ל, ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה, הציג בתערוכת "דוקומנטה" בקאסל ולימד אמנות בארצות הברית, הולנד, שווייץ וישראל. חיפוש אחר נקודת אחיזה בעולם הרעיוני של האמנות, הוביל את צייג לחיבור ישיר לחומר, שהתבטא בין השאר במעבר שעשה להוראה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. את התהליך האישי שעבר כאמן, הוא מיישם עכשיו בתוכנית הלימודים במחלקה.
בנוסף לכל אלה, לומדים הסטודנטים בשנים המתקדמות מיומנויות טכנולוגיות נושקות הייטק, נפגשים גם עם כימיה וננו-טכנולוגיה, עושים פרויקטים של שיתוף פעולה עם גופים בתעשייה ומשתתפים בסדנאות אמן עם מעצבים מובילים
צייג מגדיר את התקופה הנוכחית בתחום הטקסטיל, שבה האקולוגי ה"ירוק" וה"לייף סטייל" מככבים ומתחברים, כרגע מדליק בין עידן הייצור ההמוני לבין החזרה ליצירה חד פעמית. לדבריו, "כל פיסת טקסטיל היא קידוד חד פעמי של אסתטיקה. מצד שני, אפשר לשכפל אותה ולשווקה לרשתות גדולות".
תנועת ה"ארטס אנד קרפטס" קמה בסוף המאה ה-19 כתגובת נגד לייצור ההמוני, שרק החל אז את דרכו. המהפכה התעשייתית דחקה את האמנים ממקומם, לטובת מוצרי המפעלים שהיו זולים יותר, מהירים יותר ובעיקר - ניתנים לשכפול. התנועה צמחה באירופה, בקבוצות שכללו אנשי רוח, יוצרים ואדריכלים שביכו את אובדן טביעת ידו של האמן לטובת שכפולים סדרתיים. היא כיכבה גם בארצות הברית, שם אף הפכה לנפוצה יותר.
בהקשר של אופנה, מקובל לראות את מעצבי ה"ארטס אנד קרפטס" כמי שהשפיעו על הפיכתה של האופנה ליצירה המשקפת את הלך רוחו ואת הפנטזיות של המעצב. התנועה סללה את הדרך למעצבי ההוט קוטור בראשית המאה ה-,20 והשפעתה ניכרה במהלך המאה הקודמת, כשבתצוגות אופנה עטו הדוגמניות יצירות בלתי לבישות בעליל. הן ביטאו את השילוב של אומנות ואמנות עיצוב האופנה. כיום, אפשר לראות את הדגש על יצירת מראה אופנתי אינדיבידואלי כהשפעה מתמשכת של תנועת ה"ארטס אנד קרפטס".
נא להמתין לטעינת התגובות
