לא חושקת שפתיים: המדריך לעיבוי שפתיים, חלק 1
מה ההבדל בין הזרקת סיליקון לשפתיים לשימוש בחומר טבעי כמו קולגן, ומתי אפשר להתחרט על התוצאה ולחזור למצב המקורי?
שפתיים. צילום: Ka, CC BY
את עיבוי השפתיים נהוג לעשות בעזרת חומרי מילוי משתי קבוצות:
- חומרי מילוי סינתטיים וקבועים. חומרים כמו סיליקון וביו-אלקמיד אינם נספגים בגוף, ולכן תוצאת הניתוח היא קבועה.
- חומרי מילוי טבעיים או ביולוגיים, כמו קולגן. חומרים אלה מאפשרים עיבוי שפתיים לזמן מוגבל בלבד, ויש לחזור על הפעולה מדי כמה חודשים או שנים על מנת שהתוצאות יחזיקו מעמד.
התהליך
הליך עיבוי השפתיים מתחיל בפגישה עם הרופא המטפל, שמפרט על הטיפולים האפשריים, מתאם ציפיות עם המטופלת ובוחן את מבנה השפתיים והפנים, מבנה הלסת והשיניים, מצב העור ומידע על ההיסטוריה הרפואית. בהתאם לנתונים הללו מחליט הרופא
היכן להזריק את החומר, ולפני תחילת הטיפול הוא מבצע גם בדיקת רגישות לחומרים בהם ישתמש.
עיבוי השפתיים נערך בהרדמה מקומית, לרוב באמצעות זריקה או משחה מאלחשת. לאחר שההרדמה מתחילה לפעול, מוזרק המילוי לשפתיים.
- עיצוב בביו-אלקמיד: הביו-אלקמיד הוא חומר המתפקד כשתל רך, ולאחר ההזרקה, הרופא מפסל את השפה בהתאם לתוכנית שנקבעה מראש. היתרון הבולט של החומר הזה הוא שניתן להוציאו בקלות יחסית מהשפה במידת הצורך.
- עיצוב בסיליקון: הסיליקון מוזרק בצורה של טיפות זעירות, ואינו משמש כחומר ממלא (כמו בניתוח להגדלת חזה, למשל). הטיפות הזעירות המוזרקות לשפה מעודדות את הגוף ליצור רקמה סביבן, וכך הן מקבלות מראה מלא יותר. צורה זו של הזרקת סיליקון דורשת מספר מפגשים, במרווחים של שבוע עד חודש ביניהם. החיסרון של הסיליקון הוא שלא ניתן להוציאו לאחר שהוזרק לגוף.
- מבין החומרים הזמניים המשמשים לעיבוי שפתיים, בולטים במיוחד אלה המתבססים על חומצה היאלורונית, שמשמשים גם למילוי קמטים. כאשר משתמשים בחומרים הזמניים, הרופא מעצב את השפה לאחר ההזרקה.
- השימוש בבוטוקס לעיבוי שפתיים נחשב לנדיר יחסית, ומתאים בעיקר למקרה של שפתיים נפולות, ולא בהכרח דקות.
המדריך לעיבוי שפתיים - באדיבות אתר אסתטיקה
נא להמתין לטעינת התגובות
