הבינוניות שולטת: ביקור במסעדת לוצ'נה
הרייטינג של מסעדת לוצ'נה גבוה, אך התוכן שהיא מספקת לסועד נמוך ומכוון למכנה משותף רחב ובינוני. מבחן פיצת המרגריטה קובע: נכשל

בואו נגדיר את זה ככה - בלוצ'נה יכלו לחסוך כמה שקלים טובים ולתלות תפריט אחד באמצע המקום, הוא גדול דיו, ואם השירות לא היה מצוין ואדיב, יכולתי לחסוך את תיווכה של המלצרית, לצוד עין של אחד מעובדי המטבח ולהצביע ממקום מושבי על המנה המבוקשת בתפריט. עד כדי כך עצומי מימדים הם התפריטים, שלא היה לנו מקום להניח שניים מהם על השולחן הקטן. יש לזה גם יתרונות. נניח ששניים נפגשים לבליינד דייט ויוצא שאחד הצדדים לא מרוצה כבר מהרגע הראשון. במקום להתפתל במשך ארוחה שלמה, היא או הוא יכולים לחמוק באלגנטיות בחסות הפרגוד הנפיל, שרק במקרה מכונה תפריט. בעצם, חוץ מדף אינפורמטיבי לסועדים, התפריט של לוצ'נה יכול לשמש כמצנח רחיפה, כלי לחלוקת שטחים חקלאיים ומניפה לג'ירפות. בקיצור, אם חסר לכם בריסטול מודפס מכוסה פלסטיק איכותי, תחום בעור תעשייתי בגודל של משהו כמו 30 ס"מ על 60, לכו לשם - על כך אני יכול להמליץ בפה מלא.
אבל אם כל זה לא עושה עליכם רושם, המלצתי על המקום תהיה פחות נלהבת, כי לוצ'נה היא לא יותר ממסעדה בינונית שמכוונת למכנה משותף רחב ככל האפשר. התפריט שלה דומה מאוד (לא מבחינה ויזואלית, כן) לתפריט של מסעדה איטלקית אחרת עליה כתבתי בעבר, רק שאין מה להשוות בין השתיים. אחת עושה אוכל נפלא, השנייה, לוצ'נה, מדשדשת בבאפר זון לא גדול במיוחד בין נחמדות לסתמיות.

מנת גלילות חצילים ממולאים, כך במקור, כללה פרוסות חציל קלוי שמולאו בתערובת נחמדה למדי של גבינת פטה ואגוזים, הונחו על רוטב קל של עגבניות, והוקרמו מלמעלה במה שנדמה היה כמוצרלה. ההסתייגות לגבי סוג הגבינה תהיה מובנת יותר בהתחשב בעובדה שאיכשהו, ההקרמה הפכה את המוצרלה (כפי הנראה, כאמור), לעיסה אחידה וסמי קשיחה, דבר שהקשה מאוד על הזיהוי. סיכום ביניים של המנות הראשונות יזכה את המסעדה בציון סביר. מן שבע, שבע וחצי בסקאלה פדגוגית.
דווקא כשנדמה היה שלוצ'נה עומדת להפתיע ולהמשיך בקו שהוא בסך הכל סביר ואף מעט יותר מכך, הגיעו המנות העיקריות. מסעדה איטלקית, כמו שלוצ'נה מתיימרת להיות, נמדדת מבחינתי בשני פרמטרים: איכות הפסטה שהיא מגישה ורמת הפיצה, אם יש כזאת בתפריט.
כיוון שיש קטגוריה של פיצות הזמנו מרגריטה אחת. כל ילד נפוליטאני זב חוטם יודע שפיצה מרגריטה היא הדבר האמיתי ושאם פיצריה יודעת להכין מרגריטה טובה, היא תצליח בכל דבר אחר שהיא מגישה. אס הבעיה התחילה ברמת המרגריטה בלוצ'נה. ראשית, מי שהתווה איך תיראה המרגריטה לא יודע לכבד מסורת. הפיצה נחתכה לרבעים (כמו שמגישים באיטליה) כשעל כל רבע הונחה פרוסת עגבניה. אופס, טעות. חוץ מזה, הבצק היה מעט עבה מדי וחום התנור לא מדויק, מה שיצר גבינה מותכת עם נקודות חריכה, כפי שצריך, אבל בצק שלא היה אפוי מספיק. בעיני לפחות, זו לא הייתה פיצה, אלא נסיון לחקות פיצה, ממש כמו שאדידוס ניסו לחקות פעם את אדידס.

לקינוח הזמנו טירמיסו, שלא היה קר ולפיכך, תערובת השמנת והמסקרפונה
הארוחה עם חצי ליטר בירה, שתייה קלה וטירמיסו אחד לקינוח עלתה 256 שקלים. הסיכוי כי בעקבות מה שכתבתי כאן משהו ישתנה בלוצ'נה קלוש, והצדק איתם. המסעדה הייתה מלאה ונראה היה כי האנשים נהנים. ההשוואה הכי טובה היא לפלייליסט של גלגלצ או ללוח השידורים של ערוץ 2. לפעמים יש יציאות טובות, אך על פי רוב מדובר במוצר בינוני שלא מחפש להצטיין. וחייבים להודות, הרייטינג ובמקרה הזה הקופה, הם שקובעים.
"לוצ'נה", עמק רפאים 27. טל' 02-5630111