הבינוניות שולטת: ביקור במסעדת לוצ'נה

הרייטינג של מסעדת לוצ'נה גבוה, אך התוכן שהיא מספקת לסועד נמוך ומכוון למכנה משותף רחב ובינוני. מבחן פיצת המרגריטה קובע: נכשל

יובל הימן | 16/2/2009 11:17 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לוצ'אנה
לוצ'אנה צילום: שימי נכטיילר
בתחילת השבוע האחרון, היה רחוב עמק רפאים בירושלים, עמוס במחממים מהדור החדש ואני מוכרח להודות שעמודי האש האלה מדליקים לאללה. תנורי פטריות אאוט, להביורים אין. יש להם נוכחות מרשימה והיא שיוותה לכניסה של מסעדת לוצ'נה מראה של וניו נוסח הוליווד. לא שהמסעדה הזאת היא אטרקציה טינסלטאונית, אבל הרושם היה רב. רב, אך לא גרנדיוזי כמו זה שאמורים לעשות על הסועד תפריטי הענק של המקום. מדובר, ואני חייב להתעכב לכמה שורות טובות על התפריטים, בממוטות.

בואו נגדיר את זה ככה - בלוצ'נה יכלו לחסוך כמה שקלים טובים ולתלות תפריט אחד באמצע המקום, הוא גדול דיו, ואם השירות לא היה מצוין ואדיב, יכולתי לחסוך את תיווכה של המלצרית, לצוד עין של אחד מעובדי המטבח ולהצביע ממקום מושבי על המנה המבוקשת בתפריט. עד כדי כך עצומי מימדים הם התפריטים, שלא היה לנו מקום להניח שניים מהם על השולחן הקטן. יש לזה גם יתרונות. נניח ששניים נפגשים לבליינד דייט ויוצא שאחד הצדדים לא מרוצה כבר מהרגע הראשון. במקום להתפתל במשך ארוחה שלמה, היא או הוא יכולים לחמוק באלגנטיות בחסות הפרגוד הנפיל, שרק במקרה מכונה תפריט. בעצם, חוץ מדף אינפורמטיבי לסועדים, התפריט של לוצ'נה יכול לשמש כמצנח רחיפה, כלי לחלוקת שטחים חקלאיים ומניפה לג'ירפות. בקיצור, אם חסר לכם בריסטול מודפס מכוסה פלסטיק איכותי, תחום בעור תעשייתי בגודל של משהו כמו 30 ס"מ על 60, לכו לשם - על כך אני יכול להמליץ בפה מלא.

אבל אם כל זה לא עושה עליכם רושם, המלצתי על המקום תהיה פחות נלהבת, כי לוצ'נה היא לא יותר ממסעדה בינונית שמכוונת למכנה משותף רחב ככל האפשר. התפריט שלה דומה מאוד (לא מבחינה ויזואלית, כן) לתפריט של מסעדה איטלקית אחרת עליה כתבתי בעבר, רק שאין מה להשוות בין השתיים. אחת עושה אוכל נפלא, השנייה, לוצ'נה, מדשדשת בבאפר זון לא גדול במיוחד בין נחמדות לסתמיות.

לוצ'אנה
לוצ'אנה צילום: שימי נכטיילר
העניין הוא שיש למקום יתרונות לא מעטים. המסעדה פופולרית מאוד ולכן היא יכולה לספק לסועד פרודוקטים טריים למדיי, כמו שאכן היה ב"פריטו מיסטו", תערובת מטוגנים בתרגום חופשי מאיטלקית. תערובת הדגים המטוגנים של המסעדה כללה סרדין, ערסים, מרמירים וכדומה, דגים קטנים שנמכרים בתפזורת ומיועדים, בשל גודלם, לטיגון עמוק. הדגים היו טריים למדי, טוגנו כראוי, רק היו מעט גדולים בשביל פריטו מיסטו כהלכתו. המאכל הזה דורש דגים קטנים מאד שמצופים בקמח או בלילה קלה, שמושלכים לשמן חם ונאכלים כפי שהם, כולל הראש, כולל הכול. זה הכיף בפריטו מיסטו. ליד הגיעו שתי צלוחיות עם סלסת עגבניות רדודה.

מנת גלילות חצילים ממולאים, כך במקור, כללה פרוסות חציל קלוי שמולאו בתערובת נחמדה למדי של גבינת פטה ואגוזים, הונחו על רוטב קל של עגבניות, והוקרמו מלמעלה במה שנדמה היה כמוצרלה. ההסתייגות לגבי סוג הגבינה תהיה מובנת יותר בהתחשב בעובדה שאיכשהו, ההקרמה הפכה את המוצרלה (כפי הנראה, כאמור), לעיסה אחידה וסמי קשיחה, דבר שהקשה מאוד על הזיהוי. סיכום ביניים של המנות הראשונות יזכה את המסעדה בציון סביר. מן שבע, שבע וחצי בסקאלה פדגוגית.

דווקא כשנדמה היה שלוצ'נה עומדת להפתיע ולהמשיך בקו שהוא בסך הכל סביר ואף מעט יותר מכך, הגיעו המנות העיקריות. מסעדה איטלקית, כמו שלוצ'נה מתיימרת להיות, נמדדת מבחינתי בשני פרמטרים: איכות הפסטה שהיא מגישה ורמת הפיצה, אם יש כזאת בתפריט.

כיוון שיש קטגוריה של פיצות הזמנו מרגריטה אחת. כל ילד נפוליטאני זב חוטם יודע שפיצה מרגריטה היא הדבר האמיתי ושאם פיצריה יודעת להכין מרגריטה טובה, היא תצליח בכל דבר אחר שהיא מגישה. אס הבעיה התחילה ברמת המרגריטה בלוצ'נה. ראשית, מי שהתווה איך תיראה המרגריטה לא יודע לכבד מסורת. הפיצה נחתכה לרבעים (כמו שמגישים באיטליה) כשעל כל רבע הונחה פרוסת עגבניה. אופס, טעות. חוץ מזה, הבצק היה מעט עבה מדי וחום התנור לא מדויק, מה שיצר גבינה מותכת עם נקודות חריכה, כפי שצריך, אבל בצק שלא היה אפוי מספיק. בעיני לפחות, זו לא הייתה פיצה, אלא נסיון לחקות פיצה, ממש כמו שאדידוס ניסו לחקות פעם את אדידס.

לוצ'אנה
לוצ'אנה צילום: שימי נכטיילר
גם הרוטב היה אנמי, ובכל זאת הוא בלט לטובה לעומת האנמיות שהפגין הרוטב שעטף את הפפרדלה ארטישוק ועלי תרד, שלפי התפריט היה אמור להיות רוטב שמנת לימונית. איזה לימונית,  ואיזה תרד. לבבות ארטישוק אכן היו, כמו גם שיניים שלמות של שום רך ומתקתק, אך הקשר בין מה שהיה כתוב בתפריט למה שהגיע לשולחן היה מקרי. רוטב כזה, שמגיע על פפרדלה טרי צריך להיות ערס - חזק, קולני ומלא עזוז. במקום זה הגיע רוטב ליימל'ה כזה, מאוד לא מרשים וחסר כריזמה.

לקינוח הזמנו טירמיסו, שלא היה קר ולפיכך, תערובת השמנת והמסקרפונה
לא התגבשה כפי הצורך והייתה נוזלית מדי. אם לא די, מישהו החליט גם להתחכם וצבע אותה בצבע מוקה.

הארוחה עם חצי ליטר בירה, שתייה קלה וטירמיסו אחד לקינוח עלתה 256 שקלים. הסיכוי כי בעקבות מה שכתבתי כאן משהו ישתנה בלוצ'נה קלוש, והצדק איתם. המסעדה הייתה מלאה ונראה היה כי האנשים נהנים. ההשוואה הכי טובה היא לפלייליסט של גלגלצ או ללוח השידורים של ערוץ 2. לפעמים יש יציאות טובות, אך על פי רוב מדובר במוצר בינוני שלא מחפש להצטיין. וחייבים להודות, הרייטינג ובמקרה הזה הקופה, הם שקובעים.

"לוצ'נה", עמק רפאים 27. טל' 02-5630111

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים