ועכשיו שיחה מהבטן: 5 תרגילים לפיתוח האינטואיציה של הילד
אם אתם רוצים לפתח אצל הילד את האינטואיציה, כלומר ידיעה מיידית "מהבטן", שמרו על כלל המפתח: אל תפריעו
אפשר לקבוע שחשיבה לוגית היא טובה על מנת לסכם דברים קיימים, והיא מאפשרת להתמודד עם מה שיש, בעוד שחשיבה אינטואיטיבית מאפשרת לעבוד עם מה שאין ועם מה שעוד אפשרי. מנקודת מבט המשותפת למתימטיקאים ולפסיכולוגים הקוגנטיביים, אינטואיציה היא דרך חשיבה המקבילה לשיטת החשיבה הקוגינטיבית ומשלימה אותה.
במידה כזו או אחרת, אצל כל אחד מאיתנו קיימת אינטואיציה, ולילדים יש אינטואיציות טובות המוליכות אותם למקום הנכון, אם רק מאפשרים להם ללכת בעקבותיהן.
אינטואיציה היא כלי חשוב לגדילה של הילדים ולתקשורת שלהם עם ההורים. הרבה ילדים שמקבלים מההורים מסר כפול בנוגע לנושא מסוים, מקשיבים לדרישה הפנימית שלהם, שלא בהכרח עונה על דרישות ההיגיון, אבל כן על דרישות השכל הישר.
לילדים יש קשב רב לפנימיות שלהם, והם מקשיבים בעיקר לה, באופן טבעי. הם עדיין לא מתעסקים בעולם החיצוני. בימינו, הרבה מבוגרים מנסים "לגלות את הילד הפנימי", כלומר - להיות יותר קשובים למה שקורה בפנים, ולהיות פחות שכלתניים ומחושבים.
נהוג לחשוב לנשים יש אינטואיציה מפותחת יותר. זה נכון. אחת ההשערות היא שנשים עירניות יותר כלפי אינטרקציות חברתיות ולכן יש להן ביחסים בינאישיים. לדעתי, ההבדל נעוץ דווקא בהקשבה הפנימית העצמית, שנוטה להיות מפותחת יותר אצל בנות.
בנות תופסות את המציאות פחות כמשהו חיצוני ואובייקטיבי, והן רגישות יותר לקשר בין החוץ לפנים. נשים קשובות יותר למה שמתרחש בתוך הגוף, והמתרחש
בדרך כלל, החברה הבוגרת מעדיפה היגיון וגישה עניינית על פני אינטואיציה. בכל שיטות החינוך המסורתיות ניתן לראות העדפה לתשובה "נכונה" מצד הילד, מאשר לפיתוח האינטואיציה. אבל האינטואיציה של הילדים עשירה וטהורה יותר משל המבוגרים, ובמקום להגביל אותה, כדאי וניתן לטפח אותה באותם הכלים לטיפוח יצירתיות.
הכלל שניתן לנסח, ורצוי ליישם, הוא "אל תפריע". האינטואיציה של הילד היא גולמית וטהורה, ואנחנו ההורים שמהווים סמכות עבור הילד, צריכים להתערב כמה שפחות.
מילת המפתח היא גמישות. נוקשות, החלת מרות, ניסוח כללים והצבת מטרות לילדים יובילו להגבלת היכולת האינטואיטיבית שלהם.
ניתן לפתח את האינטואיציה בעזרת כמה תרגילי רגיעה והתחברות:
- לשבת יחד בחדר, לעמעם את האור ולעצום עיניים. להתרכז, לנשום עמוק, לנקות את הראש ממחשבות ולנסות לשמוע קולות דמיוניים.
- להשמיע קול ולבקש מהילד להשמיע קול זהה. אחר כך להתחלף בתפקידים.
- להניח את שתי כפות הידיים על עיני הילד, ולאחר דקה או שתיים, כאשר תושג תחושת רוגע, להרחיק את הידיים לאט לאט מעיניו, עד שהילד ירגיש כאילו העיניים הולכות עם הידיים.
- להעלות על הכתב את החלומות של הילדים, כפי שהם מספרים אותם, ולאחר מכן לערוך קריאה מושכלת: לברר, לחזק ולהתייחס.
- לבקש מהילד שיעצום את עיניו ולשבת מולו. לבקש ממנו לשמוע אותנו בדמיונו, כאילו אנו משוחחים איתו באמת, ואחר כך לדבר איתו ולברר מה שמע.
ד"ר שולמית רונן, Ph.D ברפואה הוליסטית, היא מרכזת המגמה "מהות עולמו של הילד", במכללת מהות לרפואה משלימה הפועלת בחסות מרכז ההשתלמויות בר-אילן.
נא להמתין לטעינת התגובות
