כך תהפוך לאדם דגול: פירמידת ההגשמה העצמית של מאסלו
הפסיכולוג הדגול אברהם מאסלו בדק מה משותף לגדולי המנהיגים ואנשי הרוח בהיסטוריה - כמו אברהם לינקולן, תומס ג'פרסון, אלברט איינשטיין או ברוך שפינוזה – וגילה שהם זכו לחוויות רוחניות טרנסצנדנטליות שעיצבו את תפיסת עולמם
מי שחשב שעסקי הרוח וההארה הם נחלתם הבלעדית של בעלי הדמיון המפותח והחיבור הרופף מעט למציאות, מוטב שיסתכל על מחקריו של אחד מגדולי הפסיכולוגים, אברהם מאסלו, שחקר את עולם הרוח וההארה ואת הקשר שלהם לחייהם של אנשים כאברהם לינקולן, אלינור רוזוולט ואלברט איינשטיין. מחקריו האקדמאיים החלוציים מסירים משהו מהערפל העוטף את המיסטיקה הרוחנית ומעניקים נקודת מבט אינטיליגנטית ובהירה המאפשרת גם למי שמחוץ לעולם הרוחני להבין את החוויות הרוחניות ואת אנשי הרוח.
מאסלו, (1908-1970) יהודי אמריקאי, נחשב לאחד התאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה בכלל ושל הפסיכולוגיה ההומניסטית בפרט. התיאוריה הידועה ביותר שלו היא תיאוריית הצרכים הקרויה על שמו - "מדרג מאסלו". היא מציגה את צרכי האדם במבנה של פירמידה, שבה הוא חייב אדם לממש את הצרכים הבסיסיים יותר על מנת להתקדם ולממש את השאיפות הנעלות יותר.
מאסלו תיאר חמישה שלבים, שמתחילים בצרכים הפיסיולוגים כמו אוכל, שינה ואוויר, ואחר-כך מתקדמים לצורכי הביטחון שכוללים גם מחסה ובריאות. כשאלו הושגו מתקדם האדם להגשים את הצורך בשייכות חברתית, ואחריו את הצורך בהערכה חברתית, ולבסוף הצורך הנעלה ביותר, שבו נעסוק בכתבה הזאת, וזהו הצורך במימוש עצמי; להגשים את הכישורים הייחודים של כל אדם ולבטא את הפוטנציאל האישי שלו.
הצורך במימוש עצמי הוא במקרה הזה נקודת ההשקה בין הרוחניות לפסיכולוגיה. מאסלו חקר את הביוגרפיות של מספר רב של אנשי רוח ומנהיגים שהגיעו לדעתו להגשמה עצמית. מלבד אלו שהוזכרו הוא ניתח גם את חייהם של תומס ג'פרסון, אלברט שוויצר, ברוך שפינוזה ואלדוס האקסלי. בביוגרפיות שלהם הוא מצא ארבע-עשרה מאפיינים החוזרים שוב ושוב אצל אנשים שהגיעו להגשמה עצמית.
הרבה ממנהיגי העולם הנאורים ואנשי הרוח המובילים, איפוא, חוו את אותה חוויה מלאת אור שאליה נכספים המחפשים הרוחניים. האנשים אותם חקר מאסלו הצניעו את החוויות הרוחניות שלהם. הם לא החלו להעביר סדנאות ניו אייג' או לכתוב ספרים על הארה בשבעה שלבים, הם גם לא גידלו זקן ארוך ולא פרשו מהעולם. הם השתמשו בענווה, בכוח ובתבונה הנובעים מהחוויה הזאת כדי לסייע לעולם ולא כדי לברוח ממנו.
במחקרים מאוחרים יותר מאסלו בחר להתעמק בחקר החוויה הרוחנית, המוגדרת לעתים כ"הארה", שאותה כינה "חווית שיא". מאסלו מגדיר אותה כחוויה שיש בה רגשות פתאומיים של שמחה אינטנסיבית, ועשויים להיות בה מודעות ל"אמת האולטימטיבית" ולאחדות של כל הדברים. לחוויה הזו מתלווה תחושה של שליטה גבוהה יותר על הגוף והרגשות, ותחושה רחבה יותר של מודעות כאילו שאתה עומד על ראש ההר. החוויה מעניקה תחושה של פליאה והתפעמות, "האינדיבידואל מרגיש אחד עם העולם וזה מסב לו הנאה; הוא או היא ראו את האמת האולטימטיבית את המהות של כל הדברים".
מאסלו מצא ש"חוויות שיא" הללו מופיעות כתוצאה מהשראה של מדיטציה עמוקה, מאהבה אינטנסיבית, מחוויה של אומנות או מוסיקה מדהימה, מהיופי המהמם של הטבע, ואפילו ממצבים שליליים אינטנסיביים כמחלה או פחד מוות, כמו גם מסמים טבעיים או סינתטיים. חשוב לציין שכל מי שמכיר מקרוב את הן את עולם הרוח והן את עולם הסמים, יוכל בקלות להיווכח שהחוויות הרוחניות הקשורות מסמים נחותות בהרבה מאלו הנקנות בעבודה רוחנית כנה; והמחיר שלהם הוא מאוד גבוה משום, שגם אם הן מאוד נעימות ומסקרנות בתחושה המיידית, הן משחיתות את הנפש ומחלישות אותה מאוד בטווח הרחוק.
מאסלו מתאר כיצד חוויות השיא יוצרות התעלות מעבר לאגו; משחררות את האנרגיות היצירתיות; מעניקות תחושה של ערך לחיים; תחושה של מטרה לאדם; תחושה כנה של השתלבות בעולם. חוויות אלו משאירות חותם קבוע על מי שחווה אותם והופכות אותו לאדם טוב יותר.
את חוויות השיא הגבוהות ביותר מתאר מאסלו כ"תחושה של אופקים חסרי גבולות הפותחים את הראייה, ותחושה סימולטנית שהנך חזק יותר וחסר אונים יותר מאי פעם, תחושה של אקסטזה גדולה, פליאה והתפעמות, ואיבוד המיקום בחלל ובזמן". שהחוויות הללו חזקות במיוחד, תחושת העצמי מתמוגגת אל תוך איחוד גבוה יותר.
מאסלו טען שכל אחד עשוי לחוות, "חוויות שיא". כמעט כולם חוו בחייהם מספר חוויות שיא אך אלו הודחקו והוכחשו. הוא טען שיש ללמוד את החוויות הללו לטפח אותם ולאפשר לאנשים שלא חוו אותם ללמוד עליהם, להכיר אותם ולבסוף לחוות אותם בעצמם וכך להביא לצמיחה אישית להשתלבות טובה ולהגשמה עצמית עמוקה.
מאסלו האמין שחוויות השיא הנן מרפא עמוק לגוף ולנפש הן מעניקות תחושה של חסד ושל מזל. חוויות אלו מעניקות תחושה של משמעות לחיים ומשחררות אנרגיה פנימית חבויה. מאסלו הזהיר שלא לחפש את החוויות הללו למען עצמן ולא לברוח מהחיים כדי להתמקד רק בהן, וחזר על העצה החשובה של המיסטיקנים שטוענים שהקודש קיים בחול ושהאור הרוחני חבוי בעולם היום יום. מאסלו האמין שבעיות האלימות בלאום ובפרט, האלכוהוליזם והסמים נובעים מתוך מציאות של ריקנות רוחנית. אפילו חוויות שיא אחת עשויה למנוע, או לפחות להפחית מאוד, את כל הצרות הללו.
מאסלו ראה את הבעיות שנובעות מחוסר הבהירות שקיימת בקשר לחוויה הרוחנית ובקשר לתרבות הדתית שנוצרת ממנה. חוסר בהירות זה הוא הגורם לכל הקנאות והפנאטיות הדתית, למלחמות הדת ולריקנות הרוחנית. הוא טען שבבחינה נבונה של כל ההיסטוריה הרוחנית יהיה זה מאוד סביר לטעון לגלות שלחוויות הרוחניות והמיסטיות בתרבויות שונות יש בסיס זהה, וכל הדתות מבוססות למעשה על אותם עקרונות מהותיים. ההבדלים בין הדתות הן על פני השטח בלבד ולכן יש לשאוף למצות את האמת הרוחנית האוניברסלית הנוכחת בכל הדתות ולהבין אותה בהקשר של אותן חוויות שיא טרנסצנדנטליות. בצורה כזאת ניתן להתגבר על ההפרדה המלאכותית בין דת לדת, בין מאמינים לאתאיסטים, וליצור דרך המבוססת על הבנה רוחנית בעיניים פקוחות ולא על אמונה עיוורת או ספקנות פשטנית.
מאסלו טען שהסיפורים הרוחניים מההיסטוריה, הנראים לפעמים כאגדות על-טבעיות, ניתנים היום לבחינה מדעית. ניסיונות דומים לאחד ולשים את כל הדתות המרכזיות בעולם תחת קורת גג אחת ביצעו גם ווילאם ג'יימס, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, ומירצ'ה איליאדה, מגדולי חוקרי הדתות.
לקראת סוף חייו טבע מאסלו מושג חדש: "חוויות הרמה". זוהי חוויה שבה חוויות השיא מתייצבת והופכת רצונית ומודעת יותר. הוא תיאר אותה כמצב של עדות ערה, ושל חדווה מודעת אקסטטית. הוא מתאר שעל מנת להגיע ל"חוויות הרמה" יש צורך בתקופת חיים של מאמץ קשה ומתמשך.
לא ברור האם מאסלו חווה בעצמו את חווית השיא, אם כי תיאוריו המדויקים ומלאי החיים עשויים להעיד שהייתה היכרות ישירה של עולם הרוח, גם אם הייתה אולי חלקית, אינטואיטיבית ובתולית. בכל מקרה הערך הגדול של עבודתו הוא לא בשבירת שיאים של עומק במדיטציה, אלא בבניית גשר בין עולם המדע לעולם הרוח, ההולך ומתחזק בשנים האחרונות ויוכל יום אחד אולי לשאת גם את הספקנים ביותר אל עולם השלווה וההגשמה הרוחנית השלמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
