ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

קניבליזם רפואי: אוכלי האדם של אירופה

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אכילת בשר אדם לא הייתה רק מנהג של שבטים נידחים. גם באירופה, עד לא מזמן, נחשבו חלקי גופות – בעיקר של נידונים למוות – למרכיב פלאי עם סגולות מרפא

 
הקניבליזם נחשב בעולם המערבי כאות וסמל ל"פראות" שרק ילידים "פרימיטיביים" מסוגלים לה. אך מחקר מגלה שעד סוף המאה ה-18 מרשמים רפואיים באירופה כללו רכיבים דם ובשר אדם. הביקוש הרב ביותר היה לשרידי גופותיהם של נידונים למוות, בשל האמונה המיתה הלא טבעית מותירה חיוניות באברים.

יוחנן שרודר, רוקח גרמני, כתב במאה ה-17 מרשם, שלפיו יש לחתוך את הבשר לפיסות או לפרוסות קטנות, "לזרות עליהן שרף ומעט צמח אלוי", אז יש להשרות אותן ביין למספר ימים. לבסוף יש לתלות את הבשר "במקום יבש מאוד ומוצל". בסופו, המרשם מציין שהתוצר יהיה "דומה לבשר מעושן" ולא תיוותר בו "שום צחנה".

הבשר שעליו דיבר שרודר אינו בשר בקר או חזיר - ההוראות שהרוקח הותיר אחריו מתייחסות מפורשות ל"גופה של איש אדמוני שגילו הוא בערך 24", אשר "מת מוות אלים אך לא ממחלה" ואז שכב "חשוף לקרני הירח במשך יום אחד ולילה אחד", שבהם, ציין שרודר, היו "שמים בהירים".

שרודר לא היה חריג. במאות ה-16 וה-17 הוראות רוקחות שכאלה - לטיפול בבשר אדם מת לצורכי טיפול בגופו של אדם חי - היו נפוצות באירופה. ההיסטוריון הרפואי ריצ'רד סאג מאוניברסיטת דורהם בבריטניה, חוקר את הנושא. במאמר שהופיע בעיתון "דר שפיגל" סיפר שחלקי גופות ודם היו מוצר סטנדרטי, זמין בכל בית מרקחת. הוא אף מתאר מחסור ב"מוצרים" האלה בימי הזוהר של "הקניבליזם הרפואי".

ישנן עדויות היסטוריות נוספות, קדומות יותר, לקניבליזם באירופה. הרומאים שתו דם של גלדיאטורים כתרופה לאפילפסיה. בתקופת הרנסנס אבקות שהוכנו ממומיות מצריות גרוסות נמכרו כשיקוי נעורים. בתחילת המאה ה-17 המרפאים התמקדו בשרידיהם של אנשים שהוצאו להורג ובגופות של קבצנים וחולי צרעת. פאראצלסוס, רופא, אלכימאי ואסטרולוג שווייצרי מימי הביניים שנחשב לאחד ממייסדי הרפואה המודרנית, היה תומך נלהב של ביתור גופות. המלך הבריטי צ'ארלס השני שילם 6,000 פאונד עבור מתכון לשימוש בגולגולת אדם. מלומדים ואצילים נתנו אמון בכוחו המרפא של המוות. חולי אפילפסיה מדנמרק היו ממתינים ליד הגרדום, ספלים בידיהם, מוכנים ללגום מדם גופו של הנידון למוות. גולגלות וכן הטחב שצמח עליהן שימשו כאמצעי לעצירת דימומים. שומן אדם נחשב כמשכך כאבי פרקים ומשחה שהוכנה מגופות נועדה לטיפול בחבורות. סאג מספר שאצל קבוצות מסוימות של פרוטסטנטים בשר האדם שימש בסעודה לזכר ישו או כטעימה מגופו. היו נזירים שבישלו מעין מרקחת מדם המתים.
 
עדויות אחרות מתארות "אדם משומר-בדבש". מדובר בפרקטיקה של חניטת גופות בדבש שמקורותיה כנראה בערב ושבוצעה גם בסין. חלקים מהגופות שימשו כבסיס לתרופות, לצדם של חומרים שמקורם באנשים חיים, כמו חלב אם ששימש לטיפול בעיניים מודלקות, צואה לריפוי פצעים ושתן ששימש למגוון מטרות ובעצם נחשב לענף בפני עצמו – תרפיה בשתן  (urine therapy) לשימוש חיצוני ופנימי.
סאג אומר שההנחה הייתה שלכל האורגניזמים יש תוחלת חיים קבועה מראש. אם גוף מת בדרך לא טבעית, שרידי חיותו של האדם ניתנים לאיסוף. בשל כך מוצאים להורג זכו ל"פופולריות" כה רבה. זה לא תמיד הועיל - ב-1492, כאשר האפיפיור אינוסנט ה-8 שכב על ערש דווי, רופאיו הקיזו דם משלושה ילדים ונתנו לחולה לשתות אותו. התוצאה הייתה שכולם נפטרו, גם הילדים וגם האפיפיור.

אחד ההבדלים החשובים בין הקניבליזם האירופאי לזה של העולם החדש, הוא שאצל "הילידים" הבשר שנאכל היה לרוב של קרובי משפחה, כחלק מפולחן המתים. באירופה לעומת זאת, התייחסו לאברי המתים כאל סחורה הנקנית ונמכרת בעבור רווח.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...