האדריכל שעיצב עד עכשיו פרוייקטים לעשירים מחפש אתגר דווקא בבניינים ציבוריים. את הדירה הפרטית שלו הוא גמר לשפץ ממש עכשיו
אודית לורן בלקין | 4/2/2009 8:42
אלכס מייטליסצילום: עודד מרום
אלכס מייטליס, ,51 מדגיש שהיום שתי שאלות מנחות אותו בטרם חתימה על פרויקט. הראשונה, האם יוכל לבוא לידי ביטוי בפרויקט? והשנייה, האם יהיה גאה בו בסופו של דבר? "החיים קצרים מדי על מנת לבזבז אותם על חוסר אפקטיביות," הוא מסביר, "היום אני עוסק בנושאים רבים שנושקים לאדריכלות, ובהם עיצוב פנים, עיצוב רהיטים ועיצוב גנים. אחרי שעשיתי את הפרויקט הפרטי היקר והגדול ביותר בארץ, החלטתי שהגיע הזמן לעבור מהגשמת פנטזיות לבודדים להגשמת פנטזיות עבור מסות של אנשים. את זה אני יכול לעשות רק תוך כדי עבודה מול אנשי מקצוע ויזמים גדולים.
"אני איש של אתגרים, ולכן משרדי אדריכלים ייעודיים שמתעסקים רק בחנויות או במבני ציבור, מחליאים אותי. בשנתיים האחרונות הסטתי את עבודתי לכיוון הציבורי, שהיום הרבה יותר מרתק אותי. לתפיסתי, אם אתה אדריכל טוב - אתה טוב בכל תחומי האדריכלות. כך, אחרי 20 שנה שבהן עבדתי על כ-20 בתים ו-30 דירות, החלטתי להמשיך הלאה. עכשיו אני עושה המון דברים בפעם הראשונה, וזה כיף ואתגר גדול."
עניין של הספק
שולחן העץצילום: עודד מרום
בימים אלו עובד מייטליס בו זמנית על עשרות פרויקטים, ובהם מלון בניו יורק, מלון בפראג, שני בתי מלון בברלין, כפר נופש בקפריסין, בתי קפה בלונדון ובמוסקבה, שם הוא עובד גם על שכונת מגורים, שכונת וילות בבוקרשט, וילה בעיירת קיט ברומניה, מגדל מגורים ראשון שלו בסאן פאולו, חנויות ברחבי העולם ומה לא. רק לאחרונה השלים משרדו את מבנה הפקולטה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת באר שבע כמבנה ציבורי ראשון, הוא עובד עם המשרד של יסקי על מגדל W בתל אביב וייתכן שיקבל פרויקט ראשון של קניון עבור המשרד. בין לבין עיצב מייטליס כ־1,200 חנויות בעשר השנים האחרונות, הוא ממשיך להיות מעצב הבית הראשי של רהיטי "קסטיאל," וכן מעצב למעלה מאלף רהיטים שונים בשנה עבור חברה בסין שמוצריה נמכרים בלמעלה ממאה מדינות ברחבי העולם. ואחרי כל זה, ידו עוד נטויה. "ככל שאני עוסק במהלך היום בדברים מגוונים, כך אני פורח. אני מרגיש שאני טוב כשדעתי רעננה, ולכן הצורה לשמור על רעיונות זה לדאוג שנושאי העיסוק שלי יהיו רבים ומגוונים ככל שניתן."
קצת היסטוריה
הבית של אלכס מייטליסצילום: עודד מרום
אלכס מייטליס, ,51 נולד באיסטנבול שבטורקיה. כשהיה בן שלוש עברה משפחתו לארצות הברית, וכשהיה בן עשר הגיעו לארץ. כילד גדל בהרצליה פיתוח ולמד ב"תיכון חדש" בתל אביב. את שירותו הצבאי העביר בנח"ל, ולאחר מכן למד תואר ראשון ב"בצלאל," שבסופו נסע ללונדון להשלים תואר שני ב־.AA מייטליס נשאר בלונדון כעשר שנים, ובמהלכן עבד כשנתיים אצל האדריכל הידוע ריצ'רד רוג'רס וכחמש שנים אצל מעצב העל הישראלי רון ארד, ועד היום תלויים בדירתו רישומי הכיסאות הידועים שלו. על ארד אומר מייטליס ש"ממנו למדתי על האפשרות להיכנס למצב של זרימה עם עצמי ועם שפע של רעיונות, שכן העיסוק הזה הוא סוג של מדיטציה, ריקון של הראש וחיים בהווה. הצורך שלי היום להתמודד בו זמנית עם עשרות פרויקטים מחייב אותי לדבוק לחלוטין בהווה ולהתמקד בו."
פונקציונליות
קערותצילום: עודד מרום
שטח הדירה מתפרש על פני 400 מ"ר ומהווה חלק מקומפלקס שכולל את המשרד של מייטליס על כל עובדיו ואת דירתה של אמו, שנוספה ממש לאחרונה והייתה הסיבה לשיפוץ האחרון. "לאזור דרום תל אביב הגעתי מכיוון שחיפשתי חלל גדול, שהוא בעיניי הפינוק האולטימטיבי של המאה ה־.21 בזמנו ניתן היה לרכוש בפלורנטין הרבה שטח במעט כסף. את הבית הנוכחי רכשתי לפני כשבע שנים וחייתי בו, עד שלפני כארבע שנים שיפצתי אותו ולראשונה בחיי עסקתי בשיפוץ בית בלי קליינט על הכתף. באותו זמן עשיתי דברים שנראו לי מעניינים והתייחסתי לפרויקט כאל
מגרש משחקים שבו אני משלב בין השכונה, המשרד, הבית שלי ומה שהיה נכון לי באותו זמן.
לאחר שהבית הופיע בספר הלופטים המפורסם, הבנתי שכשאני עובד לבד העולם אוהב את זה, ולכן זו הזדמנות עבורי להתייחס לבית שלי כאל סוג של מעבדה. מאז פעמיים התאפשר לי לרכוש עוד חלקים בקומה, כשבכל פעם שיפצתי את הבית שוב, כולל השיפוץ שהסתיים ממש לאחרונה. אני רואה את החיים כהזדמנות, ולכן כל שיפוץ כזה הוא הזדמנות עבורי להתאים את הבית לפי צרכיי נכון לאותו זמן ולערוך ניסויים וניסיונות שאני מיישם על פרויקטים אחרים."
תכנון ועיצוב הבית
"העיצוב נובע מתוך דיאלוג עם העיר. שלוש התמונות החשובות בחלל הסלון הגדול אלה החלונות, דרכם מתרחשים הדברים הכי דינמיים והכי משתנים. הנוף המיוחד של תל אביב על רבדיה השונים מרתק, וביום טוב ניתן אף לראות את הרי ירושלים. עוצמתה של האמנות שתלויה על הקיר זהה לחלונות ולנשקף מהם. אני אוהב את האור הצפוני נטול השמש הישירה, ולכן אין אפילו וילונות. הצבע הלבן אופייני כל כך לעבודותיי ולביתי, משום שזה הצבע היחיד שנשאר טרי ורענן אל מול האור ומזג האוויר הישראליים. בעיניי הלבן מרגיע ותמיד נראה טוב ונכון."
פינת עבודהצילום: עודד מרום
בית ועבודה
"אני חי את העבודה שלי, וזה שברגע אני יכול לפתוח דלת ולהימצא במשרד או בבית זה סוג של יעילות בעיניי. אני שומר על הפרטיות שלי על ידי ארגון ותיאום נכונים. אחרי תשע שעות עבודה כולם הולכים הביתה. אני שונא לעבוד בלילות ושונא שעובדים עבורי בלילות. חדר הישיבות שנמצא במרכז הקומפלקס של הבית־משרד משמש אותי בפעמים הנדירות שאני מחליט לייצר ארוחה רצינית עבור אורחיי."
פינה אהובה
"אני אוהב את הסלון. כאן אני חי וכאן אני נרגע. בתקופות מסוימות אני שוהה יותר במרפסת הפתוחה או בחדר השינה. הפינות הריקות בבית או השטחים שאינם מנוצלים פונקציונלית הם העניין הנדיר והפינוק האולטימטיבי בעיניי. זה הלוקסוס בהתגלמותו, שכן שטח הולך ונהיה מצרך יקר בימינו. הבית מחולק להמון חדרים, ויחד עם זה דאגתי לשמור על קווי ראייה שחוצים את כל החדרים באמצעות מחיצות זכוכית עם וילונות, שמאפשרים סגירות ופתיחות כאחד. יש באפשרותי להחליט מה רואים, איך רואים ומתי רואים."
פריטים אהובים
אלכס מייטליסצילום: עודד מרום
"מחד הכול, ומאידך כלום. אבל אם אני צריך לבחור, אז יש לי האוספים שלי, שכוללים כ־50 אובייקטים דתיים ממקורות שונים שמרתקים אותי כבר תקופה ארוכה. אני עדיין מנסה להבין מדוע אובייקט מסוים שמעוצב בצורה של ישו או בודהה, נניח, הופך להיות בעל משמעות מיסטית כל כך חזקה שגורמת לתגובות קיצוניות מצד אנשים שונים. יש לי גם אוסף של אמנות ישראלית שכולל פריטים שרכשתי או קיבלתי מחברים למסע שהם גם יוצרים בפני עצמם, כמו עידו בר־אל, איתן זלצר ומרים כבסה. את הצלחות הפרסיות אספתי במהלך כשבע שנים. כולן מהמאות ה־18־ ,19 ועבורי הן וירטואוזיות, מכיוון שמדובר בחומר אחד ושני גוונים, ובכל זאת כל אחת דומה ושונה ומושלמת בפני עצמה, מה שמעיד על מגוון אינסופי שנוצר מתוך נתונים מאוד מוגבלים כביכול."
סדר וניקיון
"כשיש לך כל כך הרבה עניינים שרצים בראש במקביל, זה מאוד מרגיע שלפחות הבית נראה מסודר ומפצה כך על הבלגן הפנימי. מכיוון שאני עסוק כל כך בלבחור פריטים עבור פרויקטים ולקוחות, בכל נסיעותיי הרבות לחו"ל אני כמעט לא עושה קניות לעצמי. באיזשהו מקום אני גם קצת מאבד את הקשר האישי לאובייקטים."
מה אוכלים
"עד לא מזמן נהגתי לבשל את ארוחותיי, אבל מאז שאמי עברה לגור ממש בדירה ליד, יש לי אוכל מבושל באופן קבוע. אמי היא מוסד ואוטוריטה בתחום הבישול הטורקי והגורמה הצרפתי, ומשמשת יועצת קולינרית למסעדות בארץ ובחו"ל."
חופש
"בבית יש לי מקרן שבאמצעותו אני רואה סרטים, ואני גם קורא המון ספרים שאינם בגדר ספרות מקצועית, בעיקר לפני השינה. ארבע פעמים בשנה אני נוסע לברזיל. בפעם הראשונה שהגעתי לשם, כבר בשדה התעופה עמדו לי דמעות של נוסטלגיה בעיניים, למרות שלא הייתי שם קודם מעולם. קשה לי להסביר את זה, אבל משהו בריחות ובאווירה שם מרגש אותי. בעצם רק שם, באופן מוזר, אני מרגיש ממש בבית."
נא להמתין לטעינת התגובות
