שאהבה נפשה: ביקור במסעדת קוצ'ינה תמר
"מרגישים פה טאץ' של אישה שיודעת את העבודה", אמרה הפרטנרית שלי לארוחה בקוצ'ינה תמר. היא כנראה יודעת על מה היא מדברת
"לא האמנתי שזה יכול לקרות לי", היא אומרת. מצד אחד, אי אפשר שלא לשמוח בשמחתה. פריחה מאוחרת חזקה כל כך אינה יכולה להשאיר אותך אדיש. מצד שני, אינני יכול להתכחש לאינסטינקט הגברי הפרימיטיבי שלי - אני סבור כי זו עת לחשבון נפש של כל בני מיני: איפה טעינו? במכה אחת הפסדנו שני יעדי כיבוש, ומהמובחרים (מהמובחרות) שבהם.
ב"קוצ'ינה תמר" קיבלו אותנו במאור עיניים. אף שלא הזמנו שולחן מראש (פרטים שגברים לא חושבים עליהם), מצאו לנו שולחן זוגי לשעה וחצי. ישבנו במרפסת סגורה, נאה. מפות לבנות צחורות כיסו את השולחן, תנורי חימום קטנים שפוזרו בין השולחנות הפיצו אור אדמדם, עמום וביתי. באולם הסועדים שלפנינו אפשר היה לראות בר קטן ואינטימי, ומטבח פתוח ומרתק – לא להטוטי אש כבמסעדות האסיאתיות, אלא צוות דייקני, מדוד בתנועותיו, עובד באלגנטיות ממוקדת.
אחרי כוסית של אוזו (לגבר) וכוסית וודקה (לגברת) פשטה בגופינו חמימות נעימה. הזמנתי למנה ראשונה צלחת של פרושוטו. ו', צמחונית, הזמינה מנת רביולי ממולאים בגבינת פרמזן וריקוטה, ופטריות כמהין שחורות. מנת הפרושוטו, נתחי נקניק מעושן שנפרסו דק דק, מלווים ברצועות דקות של מלון, היתה מצוינת. מעוררת חיך, ועם זאת עדינה מאוד.
ראיתי את ו' מולי מתמוגגת מול הרביולי שלה – את רוטב הכמהין המסעיר קינחה עד תום בפרוסות הפריכות של לחם הבית. "נו?", שאלתי. "מעולה", היא אמרה, "מרגישים פה טאץ' של אישה שיודעת את העבודה". היא הזמינה לעצמה עוד כוסית וודקה. נראה היה לי שאנחנו בכיוון הנכון.
הנר שהוצב על שולחננו אמנם הוסיף לאווירה הרומנטית, אך היה חלש מדי לעיניי העששות מזוקן. על כן הקריאה לי ו' את רשימת המנות העיקריות – התלבטתי בין מנה של שייטל לנקניקייה מעשה בית, ולבסוף בחרתי בסקלופיני עגל – רצועות של בשר עגל צעיר על הגריל. מבין התוספות המוצעות עם המנה (פירה, אורז בר, שפיצלי) בחרתי באחרונה – פתיתים איטלקיים, מנוקדים
ו' התלבטה קלות, היא היתה מלאה למדי, אבל הצלחתי לשכנע אותה לעיין בתשומת לב במנות הפסטה. המלצרית עזרה לה לבחור במנת טליאטלה בנדיירה: פסטת סלק שצבעה אדמדם, עם פטריות פרוצ'יני, שמפיניון, מנגולד, אספרגוס וגבינת פרמזן. מנה עדינה, אמרה המלצרית, ומצא חן בעיניי שלא ניסתה לעניין אותה דווקא במנות היקרות יותר.
הסקלופיני היה מסעיר – רוטב עשיר של חמאה, יין לבן, מרווה ומיץ לימון הוסיף לו חמיצות מענגת ומעוררת. אף שכבר היתה "מפוצצת", כלשונה, הסתערה ו' על הבנדיירה בזריזות. פירשתי אותה כעוד אות מעודד לתאוות החיים שלה. זו היתה אכן מנה עדינה, צבעונית, מדויקת.
אני כבר הייתי מלא, אבל ו' לא ויתרה על קינוח. האזנתי לדרך שבה תיארה בפניה המלצרית את מנת השוקולד החם והגלידה שהציעה לה. שתיהן התמוגגו רק מהדיבור על זה. על כזו חושניות גברים אוכלי בשר יכולים רק לחלום.
בדרך למכונית, בלב אזור המוסכים האפור שבה ממוקמת הפנינה שבה היינו, קלטתי בזווית העין את ו' מסמסת בסלולרי.
"למי את מתקשרת?", שאלתי בחשד, מנחש בצער את התשובה.
"אני מוכרחה לספר לד' (אות כוזבת של בת זוגה לשעבר-לעתיד)", היא אמרה, "כל כך נהניתי".
"קוצ'ינה תמר"
רחוב הצפירה 10, תל אביב
טלפון: 03-6390407
פתוח בימים ב'-ה' מ-18:00 ועד אחרון הסועדים, ביום ו' מ-17:00, ובשבת מ-12:00
נא להמתין לטעינת התגובות
