אלוהים שלי: דניאלה וייס
"אין לאלוקים חובות כלפיי. הוא המלך, אני השפחה. אני לא מצפה ממנו לכלום. אני רק רוצה, מבקשת. אני לא אומרת, למה עשית, למה לא עשית. וכשהוא רוצה לעשות לי טוב, אני רואה את הטוב כמתנה. דניאלה וייס, פעילה בהקמת מאחזים
במי את מאמינה?
"באלוקים. האלוקים שלי הוא לא אלוקי פחד ולא אלוקי אהבה, אלא אלוקי הכבוד. מלך העולם. האמונה נטועה בבסיס חיי. שאבתי אותה מינקות. למרות שאבי לא חבש כיפה הוא העביר אלינו את האמונה בבורא עולם. אני מרבה להזכיר את הקדוש ברוך הוא בבית, לפני הילדים, כחלק מהחינוך האמוני."
דניאלה וייס צילום: אריק סולטן
באיזה אופן את עובדת אותו?
"אני מקפידה על מצוות מסוימות במיוחד. למשל צדקה. אצלנו בבית נותנים מעשר, עשרה אחוזים לעניים מכל הכנסה שמתקבלת. בשומרון יש הרבה אנשים שמגיעים לדלת הבית ומבקשים תרומות, לפעמים ארבעה-חמישה ביום. אני נותנת תמיד. העיקר לא לבזות. לא מזמן נסעתי עם הנכדים שלי לכותל. יש שם הרבה מקבצי נדבות. אז הכנתי בבית שקיות ניילון ובתוכן עשרה מטבעות של שקל. אמרתי לילדים, תחלקו מטבע אחד לכל עני. אבל כשמקבץ נדבות ניגש אל הנכדה שלי, היא נתנה לו את כל השקית. "אני מקפידה במיוחד על צניעות. אני מכסה את ראשי בשביס. גם בתוך הבית. ואני מברכת תמיד לפני ואחרי האוכל. אני חושבת שבלי זה, פעולת האכילה הופכת לסוג של בהמיות. העצירה לפני האוכל היא הפסקה במימוש התאווה שלי, והברכה שאחרי היא ביטוי לעדינות ולהכרת הטוב."
את שומרת על טהרת המשפחה?
"ברור. אנשים מאמינים מתנזרים מבני הזוג מחצית מהחודש, כל חודש. זה כל כך משפר את הזוגיות. אחד הנושאים שמעסיקים את האנושות הוא איך אפשר לשמר את ההשתוקקות של בני הזוג האחד לשני גם אחרי כמה וכמה שנים של חיים משותפים. אבל אני קיבלתי מאלוקים מפתח. תעשי אתנחתה, ולא תצטרכי להתעסק בכל מיני מחקרים שלא מובילים לשום מקום."
איך אלוהים נוכח בחייך?
"יש שיר ששרנו בגן: 'השם הוא שם, השם הוא כאן, השם נמצא בכל העולם.' האלוקים נוכח בחיי ביומיום. אפילו בחדר השינה. אני חשה את האלוקים כשאני מסתכלת דרך החלון, רואה את כל הירוק בחוץ ואומרת לעצמי, זכיתי לחיות בתוך כל היופי הזה, כחלק מתהליך שיבת ציון. זו הנוכחות האלוקית".
פעמים מיוחדות שחשת בנוכחותו?
"כשנולד תינוק, שאז השמחה שמימית, אבל אני מרגישה את הנוכחות האלוקית יותר כשאני מלבישה אותו, מאכילה אותו, מלטפת. או כשהוא מחייך אליי. אני אומרת לעצמי, תודה שיש לילד בגד ואוכל, שהוא שלם, שהוא מאושר ומחייך. ואני גם זוכרת את יום נישואיי כזמן שבו הרגשתי שהעולם אחר, שהוא רוחני מאוד. במיוחד אחרי החופה. זו היתה תחושה עילאית, מזככת."
מהן חובותייך כלפיו?
"לקדש שם שמים בכל דבר ודבר. פעם עמדתי ברחוב בתל אביב, מול רמזור אדום, הסתכלתי כה וכה ואמרתי, ממש אידיוטי לא לעבור עכשיו את הכביש, אין רכב, אין תנועה, ועברתי. כשסיימתי לחצות עצר מולי איש זר ואמר, 'לך זה לא מתאים.' ואני התביישתי. אמרתי לעצמי, עם המטפחת והלבוש הדתי וכל מה שאני מייצגת, דווקא לי אסור לעשות דברים כאלה."
מהי חובתו כלפייך?
"אין לו חובות כלפיי. הוא המלך, אני הנתינה שלו. אני לא מצפה ממנו לכלום. אני רק רוצה, מבקשת. אני לא אומרת, למה עשית, למה לא עשית. בסיס היחסים בינינו הוא שהוא השליט ואני השפחה. וכשהוא רוצה לעשות לי טוב, אני רואה את הטוב כמתנה."
וכשהוא עושה לך רע?
"אני לא מתחשבנת איתו. בדיוק כפי שלא אוכל להבין למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו."
מהו יתרונך כמאמינה?
"המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי, כאדם מאמין, היא שיש משמעות לחיי. כל הזמן. אני לא מחפשת סיבות אלא חיה אותן. זה מסייע מאוד במקרה של אסון. באינתיפאדה הראשונה עברנו אסון גדול מאוד. חתני, בעלה של בתי, קצין בסיירת מטכ"ל,
נרצח עם הוריו וסבו בביתו באלון מורה בחג הפסח. העובדה שקיבלנו את הדין והבנו שהקדוש ברוך הוא נותן קושי רק למי שמסוגל להתמודד איתו - הקלה עלינו. הבת שלי עוזרת היום לנשים אחרות שחוו אסונות דומים."
ניקר בך פעם ספק בקיום אלוהים, למשל ביציאה מגוש קטיף?
"לא היה בי שום שבר אמוני בגירוש מגוש קטיף. תרגמתי את החוויה לאיתות מהאלוקים שאני צריכה להתאמץ יותר כדי להיות ראויה לרשת את הארץ. לכן, בעצם הימים האלה אני עוסקת בחידוש גרעינים להתיישבות מחדש בגוש קטיף. יש פסוק שאומר, ארץ ישראל נקנית בייסורים. אנשים נוטים להדגיש את הייסורים, אבל אני אומרת, תדגישו את המילה נקנית. רק אם מתאמצים מאוד זוכים לקניין הארץ
תפילה?
"אני מתפללת בכל יום. גם אם תפילתי לא מסודרת, אני מרבה לומר תודה לאלוקים. בשפתיי. בניסוח שנולד מהסיטואציה. כשאני יוצאת מהבית לעבודה, אני מודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי לסיים את כל העיסוקים הנשיים שעיכבו אותי ביציאה."
תנ"ך?
"המעיין שממנו אני שואבת כוחות לכל קיומי."
חתונה?
"דתית, כמובן."
מוות?
"אין בי שום פחד."
גלגול נשמות?
"יש בי מחשבה שכשמתים לא נגמרים. יש לי תחושה שתהיה תחיית המתים, שהמוות הוא לא הסוף למה שהייתי."
גן עדן וגיהנום?
"אני מקווה שאין גיהנום. אולי מדובר בסיפור מפחיד שהומצא כדי להרתיע אותנו מלעשות את הרע? הרי אף אחד לא הוכיח את קיומו של הגיהנום."
גם לא שיש גן עדן.
"בספר בראשית יש לנו ציור יפה מאוד על גן עדן, אבל בשום מקום בתנ"ך לא מופיע הגיהנום בצורתו הסיפורית, כאש ותמרות עשן המייסרות את החוטאים."
עשרת הדיברות?
"איך אני יכולה להביע דעה על דבר השם לברואיו."?
דיבר חסר?
"חזקה על עשרת הדיברות שהם מכילים הכל. גם אם אין שם מידות טובות מפורשות כגון יושר או חמלה, הרי שהן פועל יוצא של הדיברים הקיימים."
ייהרג ובל יעבור?
"עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים".
נא להמתין לטעינת התגובות
