לא קולית: חייה של אפרת גוש כאייקון אופנה
מהרגע שבו הפציעה לחיינו, העיסוק האובססיבי בסגנון הלבוש של אפרת גוש גונב את הפוקוס מהאלבומים שלה. ראיון על בגדים ועל חיים, עם תוספת וידאו של Y ב-10 מסט הצילומים
"אני יכולה לצאת ככה מהבית בבוקר, עם נעליים מתאימות." עכשיו, למשל, היא משתחלת לתוך שמלת וינטג' בשחור לבן, שהופכת אותה לסרט צרפתי. במקום בגט, הוא מעמיסה תיק בז' מאויר, פרח בשיער וגישה של ילדה פעורת עיניים.
האמת? גוש היא אישה עם סטייל. וככזו, גם הטוטאל לוק הנ"ל עובד לה יופי. זאת אומרת, חוץ מהעובדה שהמופע הזה הוא לוק קצת־הרבה־יותר־מדי לשופינג צהריים בביבי תל אביב.
טוב, אפרת? זה קצת יותר מדי.
"כן? אני אוהבת עמוס. מבולגן. מעורבב. אולי בגלל זה קוראים לי 'אפרת יותר-מדי גוש."'
אוקיי, אם להשתמש במילותיה של התופעה עצמה, גוש היא באמת יותר מדי. כולה בת ,25 וברזומה שלה כבר שני אלבומים מצליחים, חריכת אין ספור במות ושאר יוזמות אמנותיות.
במרחב שנשלט על ידי נינטיות, מסיקות ובוסקילות, היא סומנה מהרגע הראשון כתופעת טבע איכותית: הקול הגבוה והשביר. ההגשה הלא קונבנציונלית. הגישה הכללית, שנעה בין אפלוליות וקוליות. וכמובן, בלוטות הטעם המחודדות לאופנה, שמשכו אליה הרבה סופרלטיבים, אבל גם לא מעט גידופים ונאצות. לעניין הסטייל, איך לא, נגיע מיד.
בימים אלו גוש שוקדת על אלבום חדש, מקמפנת שני מותגי אופנה ")אמה" ו"אפרת קסוטו("
"זה גם הדבר היחיד שאני יודעת שיהיה באלבום," היא מסבירה. "אני בלחץ ממנו מיום אחרי שהאלבום השני יצא. עד עכשיו, מה שיש לי זה זבל מוחלט. אני לגמרי באפלה. אבל אני מקווה ומאמינה שדברים ישתפרו. זה תהליך שאני עוברת, והוא לוקח זמן. אבל כן, יש לחץ."
משונה. את עושה רושם של בחורה נונשלנטית.
"אני לא קּולית. אני מתלהבת כזאתי. אין לי פאסון. אני מתרגשת נורא ולא יודעת להעמיד פנים. אז החלטתי לזרום עם זה ."
וכלא קּולית, איך את מתמודדת עם העבודה על האלבום?
"מנסה לא להסתכל יותר מדי לצדדים ולהישאר מפוקסת. להמציא את העולם הזה, של האלבום, ולחשוב מה אני רוצה להגיד בשלב הזה של חיי."
ומה את רוצה להגיד?
"אין לי מושג עדיין. אני משתדלת כל יום לכתוב כמה מילים, גם אם הן הכי זבל בעיניי. אני לוקחת טיפים מסופרים שאני מעריכה, כמו המינגוויי, שהיה אחד האנשים הכי חרוצים וכל יום קם מוקדם וכתב."
והוא היה שיכור 24 שעות ביממה.
"זה גם מעורר השראה בעיניי. אז אני לא מסוגלת לשתות ב-11 בבוקר, אבל ארבע נשמעת לי כמו שעה הגיונית, במיוחד כשחורף וכבר ממש חושך בחוץ. הוא כנראה ידע מה הוא עושה."
לריאיון גוש מגיעה מתוקתקת ומדויקת. בשמלת וינטג' כחולה וחגורת מותן הכרחית, נעלי בובה שחורות עם ניטים, לאק כחול שמתקלף קשות וסיכת פרח אדום בשיער, גוש היא בחורה יפה. מתוקה (או מצ'וקה? קשה להחליט) להפליא.
היא מדברת בטון מתפנק, מתיילדת לא מעט. זאת אומרת, עד שמקנטרים אותה בענייני אופנה. שכן, לענייננו, גוש מתפקדת גם כסוג של אייקונת סטייל עכשווית, לא פחות מזמרת.
למעשה, מהרגע הראשון שבו הפציעה בחיינו, עם תספורת א-סימטרית שהזכירה לרבים קן ציפורים זנוח וליפסטיק אדום, העיסוק האופנתי בה היה לא פחות מהעיסוק המוזיקלי. תיקון: הוא היה אובססיבי וקטנוני הרבה יותר. מה לא אמרו עליה? שהיא מיוחדג'ת במתכוון. מזויפת. מתאמצת. מוגזמת. או לחלופין: הבחורה הנכונה, בה"א הידיעה.
ויש לציין כי בניגוד לנינט, למשל, שנאלצה להבעיר את גרדרובת הבלהה עימה החלה את דרכה וגידלה טעם חדש בעזרתו הצמודה של הסטייליסט גדי אלימלך, גוש עיצבה את עצמה (כמעט) לגמרי לבד.
תקופה קצרה היא נעזרה בתמר קרוון, שהייתה אחראית גם על עטיפת אלבומה השני, אבל מעבר לזה היא עושה בעצמה, וברוב המקרים - עושה כבוד. את גוש, כמה מפתיע, הרצון בבירור אופנתי אשכרה מתמיה: "אני אוהבת אופנה, אבל אני לא ממש מתייחסת לזה ברצינות."
זו מניירה? נראה שאת מתייחסת לזה בסופר רצינות.
"זה עוד מקום להתבטא. נראה לי הגיוני להתלבש כמו מה שבא לי להקרין. זה מקום להגשים את הפנטזיות שלי. הבגדים הם בשביל ליצור את עצמי מחדש כל יום, וזה עושה מצב רוח טוב. גם מפרגנים לי בביקורות אופנה, וכשלא - זה בעיקר מצחיק אותי.
"למשל, כשחיננית שלכם קרא לי פסטרמה, כי הייתי ורודה בצילום. למה מתעסקים בטפל? אני לא הכי מבסוטה מזה, האמת. אבל נהייתה התעסקות כללית באיך מוזיקאים מתלבשים בארץ, כי המצב משתפר."
במקרה שלך, התחושה היא שזה דוחק את ההתעסקות בך כזמרת.
"עכשיו לא יוצא שום שיר חדש שלי ובזה בוחרים להתעסק. תמיד הגיבו לאיך שהתלבשתי, הרבה לפני שהתפרסמתי. הרבה פעמים קיבלתי ביקורות לא טובות. זוועה. עד שהתפרסמתי. ואז קיבלתי מחמאות. מה זה אומר? לא יודעת. אני גם לא חושבת שאני אייקון אופנה כמו שאומרים."
אז למה את חושבת שלוקחים אותך כפרזנטורית?
"צריך לשאול את מי שלוקח אותי. אני עושה רק דברים שאני מאמינה בהם. לא מתחברת לרוב המותגים. הייתה לי הצעה מחברת אופנה גדולה שהיא נוראית בעיניי, ולא לקחתי. זה סתם יגרום לי להרגיש זולה, ומה אני אעשה עם הכסף? אקנה עוד בגדים."?
בטח, למה לא. איזה מעצבים את אוהבת?
"גליאנו, פראדה, מיו מיו. אבל אני לא קונה בגדים כאלה. אני אוהבת יד שנייה. אנשים לא מבינים שגם את החולצה שהם מודדים ב'זארה' מדדו הרבה אנשים לפניהם. אני גם אוהבת את העובדה שמישהו לבש את זה קודם, שלבגד יש איזה סיפור. ומה זה המיוחדג'ת הזה? אף פעם לא הבנתי מה זה אומר ולמה אומרים את זה עליי. כאילו, רוצה להיות מיוחדת - אבל לא."?
כן. בעיקר רוצה להיות.
"מה פתאום. אני נורא רוצה להיות כמו כולם," היא עונה בציניות, "אף פעם לא כיוונתי להיות מיוחדת, עשיתי מה שרציתי לעשות ומה שעניין אותי. בכלל, לא אכפת לי מה חושבים, תכלס. לאנשים כל כך חשוב להשתייך, אלוהים יודע למה, וברגע שמישהו עושה משהו קצת אחר אז נלחצים מזה. מספיק שיש איזשהו ניואנס קטן, שאת לא מספיק בלונדינית, או לא מספיק ווטאבר.
|במדינה הזאת מאוד קשה לחיות אם אתה לא גומר בית ספר ויש לך בגרות, אם לא עשית צבא, אם לא נסעת להודו, אם לא התחתנת ועשית ילדים. יש כאן איזה ריבוע, איזה קיבעון. בהכול. מה, כולם יכולים להיות אותו הדבר? אני לא אותו הדבר. ואני לא מדברת דווקא על אופנה.
אוקיי. מתי זה פוגע בך?
"זה רודף אותי כל הזמן. למשל, ביום הזיכרון האחרון הציעו לי להופיע, וקם רון חולדאי ואמר שהוא לא מוכן שאנשים שלא עשו צבא יופיעו. לא רק אני. הדרך שהמדינה מתייחסת לזה. מילא אם הייתי יוצאת נגד הצבא או נגד המדינה. אני באה מבית שכולם עשו צבא. אני התגייסתי והצבא שחרר אותי על אי התאמה. אז שייקחו אחריות על זה גם עכשיו ולא יענישו אותי. לכאורה אני מהווה דוגמה רעה."
טוב, קלישאה לסיום על אופנה: מה לעולם לא תלבשי?
"תמיד אומרים 'אני לא אלבש ג'ינס נמוך וחולצת בטן.' אני מתארת לעצמי שכשיבוא לי, אלבש חולצת בטן. אין דבר שלא אלבש. אני אוהבת למתוח את הגבולות ולהתחפש. מה שכן, אין לי טרנינג. הבנתי את זה כשהייתי חולה. אני מסתובבת בבית בקומבינזונים."
אז קנית?
"לא. גנבתי טרנינג מחיים."
ניבה: "זו חנות בתוך בית, והפריטים בעיקר מניו יורק. יש לבעלים טעם טוב והיא מאוד אמיצה. קניתי שם: שמלה בשחור-לבן משנות ה-50 ומגפיים שעלו לי רק 100 שקל." קיבוץ גלויות ,55 אבן יהודה. יש לתאם מראש, טל6509970 :'־.052
שתיים: "צריך לחטט לא מעט, אבל הם התחילו להביא שמלות וינטג' מברצלונה, שהן אווריריות משהו. בשבועות הקרובים יש שם הנחה מטורפת. יש דברים לנועזות, אבל גם דברים סולידיים יחסית." שינקין ,38 תל אביב.
סלון ברלין: "הם החברים החדשים שלי. בערב זה פאב ויש שם הופעות, וביום זו חנות בגדים. כלומר, אפשר להיות תרבותיים, שיכורים ועם טי שירט חדשה. יש שם המון יציאות טובות, בעיקר מאזורי האינדי. ראיתי שם, למשל, אוברול ג'ינס מהאייטיז, שהוא בעצם שמלה." ישראל נג'ארה ,15 תל אביב.
גולואז: "התיקים הכי יפים בעיר, והמוכרות הכי נחמדות, שתמיד יגידו לך את האמת בפנים. אפשר למצוא שם דברים פאנקיים, ואם למישהי יש סטייה לבגדי מלחים, זה המקום. קניתי שם: תיק מעטפה מדהים מקש, עם שרשרת זהב ומשקפי סיקסטיז." שינקין ,38 תל אביב.
אורבניקס: "צעצועים ואמנות. יש שם אוסף גדול של צעצועים, לאלו מאיתנו שמסרבים להתבגר, וטוב שכך, ויש גם דברים יפים לבית, חלקם יקרים וחלקם במחירים סבירים. ויש חלל של תערוכות מתחלפות ומומלצות." שינקין 45 (פינת מלצ'ט,( תל אביב.
המחתרת: "בגדים יד שנייה ופריטים שהם באמת וינטג.' לבעלים יש אוסף מיוחד, שהיא מראה למי שבאמת נחמד אליה. בימים אלו יש לה סטוק של בגדים מברלין, שכדאי לראות אותו." קינג ג'ורג' ,16 תל אביב.
יד שנייה בגבעת חיים איחוד: "זו חנות גדולה מאוד וצריך לחפש ממש טוב. הדברים לא במצב מדהים, אבל יש לא מעט מציאות. יש דברים שהם לכאורה לא למכירה, אבל בסכום הנכון יש על מה לדבר." קיבוץ גבעת חיים איחוד.
סטיילינג: מעין גולדמן
צילום 1: חליפת עור - פרוייקט גמר של טטיאנה פוגרבניאק משנקר, תיק- אמה, טבעות -אפרת קסוטו.
צילום 2: שמלה ותחתית - ויוי בלאיש ל-Maison balaish, צעיף - ליאורה טרגן ל-Maison balaish.
צילום 3+4: מעיל - אמה, שמלה - מריה ברמן (mariaberman@gmail.com), גרבונים - וולפורד, נעליים - מיו מיו בהלגה עיצובים, תיק - אוסף פרטי, טבעות - אפרת קסוטו.
צילום 5: שמלה - מתוך פרוייקט הנמר של שרון טל בשנקר.
נא להמתין לטעינת התגובות
