שיעור בשיעורים: האם לעזור לילד להכין ש"ב?
אם תכינו לילדיכם את שיעורי הבית סביר להניח שהמורה תהיה מבסוטית, אבל בטווח הארוך זה רק יגרום להם נזק. כי בזה אי אפשר לרמות: ילד שלא מכין את שיעוריו בעצמו גדל עם תחושת כישלון
אבל האמת היא שאלונה פשוט עסוקה. מדי ערב, אחרי שהיא משכיבה את הבנות לישון, היא יושבת בחריצות רבה ומכינה עבורן את שיעורי הבית. לדבריה, הילדות שלה בקיאות בחומר הנלמד, אבל שעות אחר הצהריים שלהן עמוסי פעילויות חבריות וחוגים, וזמן הלמידה נדחק "מעט" הצדה. לפעמים הן מספיקות להגיע לזה בשעה מאוחרת, אך ברוב המקרים הן כבר עייפות, והרי חשוב שילכו לישון מוקדם. אחרת, איך יוכלו להקשיב בשיעור ולהסביר לאמן מה דורשת ממנה המורה לעשות בבית?
כמובן ששיעורי הבית הם מטלה שחשוב מאוד לבצעה, אבל לא בטוח שזו הדרך. גם התעלמות מוחלטת מהעבודות המוטלות על הילד בבית הספר היא בוודאי לא התשובה. בדרך זו אולי תזכו לתואר "ההורים הכי כיפיים", אבל בסופו של דבר, הכיף ייגמר והנפגע העיקרי מכל החגיגה הזאת יהיה הילד שלכם.
רבקה זיו, מנכ"לית "ליריקה - מרכז ללמידה ולייעוץ לילד ולהורה", מספרת על הורים רבים שמעידים על כך שהמורה מתלוננת שילדם מגיע ללא הציוד הנדרש ולא מכין שיעורי בית, אבל הם אינם מרגישים צורך להתערב, כי לדעתם זו אחריותו של הילד לארגן את הזמן, את הציוד ולדאוג להכין את שיעורי הבית. "בנוסף, הם מעדיפים לבלות את הזמן המועט שלהם איתו בפעילויות כיפיות ולא בעימותים", היא אומרת.
באיזה גיל זה לגיטימי לדרוש מהילד להיות לומד עצמאי?
"ראשית יש להתחשב בגיל ההתפתחותי של הילד. הדרישות לעצמאות בתהליכי הלמידה מתלמיד בכיתה א' שונות מהדרישות מתלמיד בכיתה ד'. כמו כן, יש להתחשב ביכולות האובייקטיביות של הילד. במידה שלילד יש קשיים ביכולת ההתארגנות חשוב לתת לו את התמיכה שלה הוא זקוק לפני שנדרוש עצמאות בלמידה".
לדבריה של זיו, הבסיס ללמידה עצמית היא יכולת הארגון של הילד. אם, למשל, ילמד לסדר את ילקוטו באופן עצמאי, ייווצר בסיס טוב לחשיבה מאורגנת באופן כללי. "ככל שהילקוט יהיה מאורגן ועם הציוד הנדרש, מהלך היום של התלמיד יהיה נטול דאגה, והוא יהיה פנוי יותר ללמוד מידע חדש", היא מסבירה, "כמו כן, ידוע שהרבה פעילויות מתחילות כקוגניטיביות, ולאחר הכוונה והתנסויות הן הופכות לאוטומטיות".
אחת הבעיות בהכנת שיעורי הבית טמונה בחוסר יכולתו של הילד לחלק את זמנו בין בילויים ובין למידה, כך שלפני הכל חשוב שההורה יהיה מסוגל לנהל את הזמן בצורה נכונה. "כדאי לשבת עם הילד ולאפשר לו לבנות את סדר היום שלו כראות עיניו", מציעה סיגלית עליש, מטפלת משפחתית ומרצה במסלול האקדמי המכללה למינהל.
"יש ילדים שצריך להכין את סדר היום שלהם בכל יום מחדש, ויש כאלו שכבר מסוגלים לתכנן לוח זמנים שבועי. הם מתכננים את לוח הזמן שבוע מראש, מסמנים מדי יום מה מימשו מתוך החובות והזכויות שהציבו לעצמם, ובסוף השבוע עושים את הסיכום הכללי. במידה שהתכנון הוא יומי, מסכמים את בניית לוח הזמן בסוף היום. אחרי שהעלינו את היתרונות והחסרונות של לוח הזמנים שבנה לעצמו הילד ומצאנו בעיקר חסרונות שבעקבותיהם הילד לא הספיק להכין שיעורי בית, מציעים לו לשנות את ניהול הזמן שבנה לעצמו".
ומה עושים כשהילד רוצה קודם כל לצפות בתוכנית אהובה, לאחר מכן להזמין חבר, אחר כך ללכת לחוג, ורק אז, כשברור לנו שיהיה תשוש, לשבת ולהכין את שיעורי הבית?
"חשוב להתחיל בגישה חיובית. בשבוע הראשון כדאי לאפשר לו לשבץ את זמן הכנת השיעורים איפה שיבחר. אם זה יילך טוב, תמשיכו הלאה. אם זה לא הולך, חשוב לדבר איתו על זה ולבדוק ביחד איתו על איזו פעילות כיפית אפשר לוותר כדי לשלב פעילות לימודית. יש לתת לילד לבחור מה הכי חשוב לו בסדר העדיפויות שלו, להבהיר לו שהכנת שיעורי
ומה עושים כשמגיעים לעימותים?
"אין טעם להגיע לעימותים, כי הם יוצרים אווירה שלילית סביב הלמידה. בלמידה יש שני מושגים בסיסיים: כוונה והדדיות. 'כוונה' מסמלת את הכוונה שלי ללמוד ו'הדדיות' מסמלת את ההיענות שלי לדבר. לפעמים אנחנו מנסים לגרום למישהו להקשיב לנו, אבל בדיוק באותו הרגע הוא אינו מסוגל לכך, ולכן אין הדדיות. המטרה היא למצוא את הדרך לגרום לילד לחוש שהוא לומד מתוך בחירה. כשהוא ירגיש שקיבל מאיתנו את הכבוד לבחור בדרך הלמידה, הוא יבין שאנחנו רוצים לעזור לו".
מה עושים במקרים שהילד אינו סובל מלקויות למידה או הקשבה, אבל בכל זאת מבקש שנשב איתו בהכנת שיעורי הבית?
"זה בסדר ללוות את הילד בזמן הכנת השיעורים, אך הדבר צריך להיות תחום בגבולות. בפעם הראשונה מחליטים לשבת עם הילד במשך עשרים דקות במהלך הכנת השיעורים, כשבפעם הבאה זה יצטמצם לעשר דקות. חשוב מאוד לחזק ולעודד אותו, אבל בהחלט לא לעשות עבורו את העבודה. אולי נדמה לכם שאתם מקלים עליו באותו הרגע, אבל לטווח הרחוק אתם פוגעים ביכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות, ואף עלולים לגרום לו לתחושת כישלון".
מדוע שיחוש כישלון? הרי ההורים תמיד מכינים את שיעורי הבית בהצטיינות רבה.
"אבל אם העבודה תיעשה עבורו הוא בהחלט עלול לחשוב שהוא אינו מסוגל לכך בעצמו, וכך ילך וידעך ביטחונו העצמי. מותר 'להשתתף בצערו' על הקושי שבו הוא נמצא ולעודד אותו. להגיד לו שאתם מבינים ורואים עד כמה שזה קשה, אבל יודעים שהוא בהחלט מסוגל להתמודד עם זה ולהצליח. בהחלט מותר גם לעזור, אבל לאפשר לו לעשות את מרבית העבודה. ברגע שתהיה לילדכם חוויה חיובית מהפעילות הלימודים של הכנת השיעורים, הוא יהפוך להיות עצמאי יותר באופן טבעי".
נא להמתין לטעינת התגובות
