לא לפני הנכדים: כשסבא וסבתא רבים מול הנכד
מריבות בין זוג הורים הן רע הכרחי, אבל מה עושים כשסבא וסבתא רבים בנוכחות הנכדים? והדרת פני נכד
"היכולת של ילדים בגיל הרך להבין מורכבות של יחסים היא מוגבלת למדי", אומרת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר אליאן זומרפלד מהמחלקה למדעי ההתנהגות, המרכז האוניברסיטאי אריאל. "במצב של מריבה בין סבא לסבתא, שאמורים להוות אי של הנאה וכיף ולעתים אף עוגן של ביטחון לנכדיהם, הדבר עלול לעורר אצל פעוטות חרדה והרגשה שאין מקום בו יוכלו לזכות בשקט וברוגע".
היועצת המשפחתית רננה צימבליסטה, אחראית תחום הורים ב"דיאדא", סבורה שאף כי סבא וסבתא הם המקום האידיאלי, המרפד והמפנק בחיי הנכד, צריך לזכור שמדובר בבני זוג, שוויכוח או ריב ביניהם גם מציג אותם כדמויות אנושיות לכל דבר.
תסבירי.
"אם נצא מנקודת הנחה שהילדים פוגשים את סבא וסבתא באופן קבוע, שסבא וסבתא הם דמויות משמעותיות בחיי הנכדים, מהווים עבורם מודל לחיקוי, הרי שהנכדים עדים לסוגי התקשורת ביניהם ואף יכולים ללמוד ולהפיק תועלת מהמריבות הללו".
ללמוד מה?
"הלא ויכוח או ריב בין אנשים זו דרך לשכנע את הצד השני בעמדתך. סוג של תקשורת, שהנכדים עדים לו גם במשפחה הגרעינית, בין אבא לאמא, בין אחים או בין חברים, וממנו הילדים גם יכולים לקבל כלים להתמודדות חברתית.
"אחד היתרונות שהיו בחיים במסגרת חמולות בעבר, היה עושר הדמויות במשפחה: הורים, סבים, אחים גדולים, דודים ואחרים, שהיוו מודל לחיקוי לדור הצעיר. כך גם מתוך הסיטואציה, שאולי אינה נעימה, הילד יכול להעשיר את עולמו, להיפתח להיכרות עם סגנונות תקשורת שונים ולדעת כי ביחסים בין אנשים יש אהבה, חיבוק וגם כעס וצעקות, ולקבל כלים להתמודדות".
אבל יש הבדל מהותי אחד בין מריבה של ההורים לזו של סבא לסבתא - הילד אינו עד להמשך התהליך, מסבירה צימבליסטה. "הוא נוכח ברגעי המשבר, אבל אינו יודע מה קורה לאחר הריב. שלא כמו בבית, שאז הוא נוכח בתהליך של אחרי הריב בין אבא לאמא, כשהוא נפרד מסבא וסבתא הוא אינו יודע איך הסיפור הזה הסתיים. הוא אינו יודע כמה זמן נמשך הכעס, האם התרחש ביניהם פיוס".
ד"ר זומרפלד מוסיפה: "חלק מהיכולת של ילדים לשאת מצבים של כעס ותוקפנות תלוי בחשיפתם להמשכיות, כלומר אם מתרחש ריב או קיים מתח והם אינם נחשפים לתיקון הקשר, הדבר עלול לעורר בנכדים חששות וחרדות לגבי המשך היחסים של סבא וסבתא והשפעתו עליו".
האם הילד עלול להרגיש אשם שהריב פרץ בגללו?
ד"ר זומרפלד: "הדבר תלוי בגורמים רבים נוספים, למשל, טיבו של הקשר של הנכד עם סבא וסבתא, יחס הוריו לסבא ולסבתא ועוד. במצבים קיצונים, לדוגמה, כשסבתא קשורה במיוחד לנכד אחד ופחות קשורה לאחר, אם הילד הזה נוכח במריבה הוא עלול לחוש אשמה, לחשוב שזה קשור אליו. יתכן גם מצב שהנכד יהיה מודע לעובדה שבבית של סבא וסבתא רבים, ויסרב ללכת אליהם".
מה תפקיד ההורים, הילדים של הסבים הרבים, בסיטואציה כזו?
צימבליסטה: "על ההורים מוטל לנרמל את הסיטואציה. גם אם הילד נראה מבוהל וגם אם הדבר לא ניכר בו, מומלץ לדבר איתו, לשאול אותו מה קרה, ולתמלל את האירוע: 'מה קרה לסבא ולסבתא? מה הרגשת כשהם רבו? האם הבנת על מה הם התווכחו?'.
"השיחה על האירוע מאפשרת לכוון את הילד, להסיק מסקנות. לדוגמה: 'שמת לב שסבתא מתרגזת כש...', 'סוף
האם ליזום שיחה כזו או לחכות שהילד ידבר?
"ליזום שיחה זה תמיד דבר חיובי. שהרי אנחנו לא תמיד יודעים אם הילד מעוניין לדבר אך אינו מעז, לפיכך עצם העובדה 'שמדברים על זה', אנחנו מעבירים לו מסר שזה בסדר לדבר על זה. ילדים שרוצים לסיים את השיחה יודעים לאותת לנו, באמירה מפורשת או כשהם פשוט קמים והולכים".
אז נכון שסבא וסבתא הם רק בני אדם וגם להם מותר לריב, ונכון שמריבה היא כלי לימודי, אבל גם בעניין הזה המינון קובע, מדגישה ד"ר זומרפלד. "אם מדובר בדפוס יחסים קבוע שבו סבא וסבתא רבים ומתווכחים כל הזמן לעיני הנכדים - יש כאן בעיה".
איך זה עלול להשפיע על הנכדים?
ד"ר זומרפלד: "הנכד עלול להרגיש שאין לו מקום אצל סבא וסבתא כי הם עסוקים כל הזמן בעצמם ולא ממלאים את תפקידם כסבים - לדאוג לו, לפנק אותו ולייצר עבורו סביבה נעימה. ככלל, מבוגרים שמרבים לריב בנוכחות ילדים - הדבר מעיד על כך שהם זנחו את תפקידם ההורי/סבי, ועסוקים רק בלהיות גבר ואשה. הם טרודים במריבות שלהם ושוכחים את תפקידם מול הילד. שוכחים שאחד הדברים שמעניקים לילד ביטחון הוא הידיעה שיש בסביבתו 'מבוגר אחראי' שדואג לו".
האם המריבות של סבא וסבתא עלולים להשפיע גם על נכדים מתבגרים?
"הכלים הקוגניטיביים של מתבגרים שונים משל פעוטות. בעוד הילד הקטן מגיב מיידית לסביבתו, למתח או למריבה שמתקיימים באותו רגע, למתבגר יש יכולת להתייחס לאירוע בצורה מופשטת. הוא נמצא בגיל בו הוא מתחיל ללמוד על זוגיות ויחסים קרובים, וכשהוא נקלע למריבה בין סבא לסבתא שלו, יש לו יכולת לנתח את הסיבות שהביאו להתפרצות, לחשוב על אופי היחסים בין סבו לסבתו, לשאול את עצמו איזה הורים הם היו להורים שלו, ואף להבין שהם היוו 'השראה' להוריו, שגם הם מרבים לריב".
איך מומלץ לנהוג?
צימבליסטה: "במצבים קיצוניים, כשהילד חשוף למריבה שאופייה וסגנונה אינו מקובל על הוריו, כמו מצבים בהם מתרחשת פגיעה בערכו של השני, עלבונות, זלזול ותוקפנות בלתי נשלטים - ההורה שנמצא בסביבה צריך לצאת החוצה עם הנכד ולומר לסבים הנצים שהוא והנכד יחזרו לאחר שהריב יסתיים.
אם ההורה לא נוכח במריבה והילד/נכד חוזר הביתה נסער (או שלהורה נודע בדרך אחרת על המריבה בין הסבים), רצוי לדובב את הילד על האירוע, לשמוע מה הייתה הרגשתו".
האם יש מקום להציב לסבים אולטימטום בנוסח "אתם לא תפגשו את הנכדים כל עוד אתם רבים"?
"הורים צעירים הבונים את משפחתם רשאים לקבל החלטה שאומרת כי הם אינם מוכנים לאפשר לסגנון ההתנהגות הזה לחדור לחייהם. בנוסח 'אני לא מוכן שהילדים שלי יהיו עדים לתקשורת בוטה, לצעקות, לדיבור מזלזל ומעליב ועוד' וזכותם להציב את הגבולות של המשפחה שלהם.
"ואולם הצבת אולטימטום היא בבחינת הליכה על גבול דק, ובשום אופן איני מעודדת ניתוק קשרים בין סבים לנכדיהם, זה הדבר האחרון לעשותו, אם בכלל. אבל ההורים הצעירים יכולים להבהיר לסבא ולסבתא, גם אם זה לא ימצא חן בעיניהם, שאם הם ימשיכו לריב במחיצת הנכדים, אז המפגש ייפסק".
ואז פשוט לקום וללכת?
"אני מאמינה שצריך להקדים ולהסביר לסבים (שהם ההורים/חמים) את ההיגיון שבהחלטה. לומר להם מה מפריע להם בהתנהגות הזאת בנוכחות הנכד, ולדרוש מהם לעשות מאמץ ולא לריב ליד הנכדים, כי אם לגלות בנוכחותם איפוק ושליטה עצמית כיאה למבוגר אחראי. הסבים מצדם צריכים להתעלות על עצמם, להיות מאופקים וגם לכבד את הגישה החינוכית של ילדיהם שהם ההורים של הנכדים שלהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
