ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

אלף לילה ולילה: ביקור בית אצל משפחת חבשי ביפו

שניהם גדלו ביפו. היא יהודייה לשעבר, הוא ערבי מיפו. החתונה היתה "ישראלית מסורתית". את הבית הערבי היפה שלהם הם הסבו למסעדה אינטימית. ביקור בית

 

כאן גרים: חמודי (מחמוד)‭,44 ,‬ לילה, ‭,44‬ הילאל, ‭,17‬ וחליל, 12 וחצי

אפשר לצפות מזוג שגר ביפו להתפנק בבית גדול מידות,  מעוצב לעילא ומלא בפריטים אוריינטליים. עכשיו תוסיפו לזה את סיפור החיים המטורף של חמודי ולילה - יהודייה לשעבר, ותקבלו משפחה שבית ביפו זה הדבר הכי נורמלי אצלה. העיצוב הוא עניין מהותי אצל בני הזוג, ומלווה אותם מגיל צעיר. לילה ציירה בנערותה, ולמרות שהפסיקה מאז, עדיין מרגישה מאוד קרובה לאמנות. חמודי עוסק בין היתר בנגרות ובוויטראז'ים וגם יודע לשפץ רהיטים ישנים. "אנחנו לוקחים כל מה שזורקים ותמיד מוצאים מה לעשות עם זה‭,"‬ הם מספרים. הזוג חבשי מעיד על עצמו כמי שדרך האירוח והאוכל מנסה ללמד על דו קיום. "זו הסיבה שהסגנון של האוכל שלנו שייך להרבה תרבויות - אנחנו מנסים להראות איך דברים יכולים לחיות ביחד ואפילו להפרות אחד את השני".
  

"ההורים שלי הכירו בעג'מי‭,"‬ מתחילה לילה את הסיפור המשפחתי הפתלתול, "אמא שלי יהודייה עיראקית שעלתה מבגדד ב-1951 ואבא שלי ערבי מוסלמי שמשפחתו נמצאת בארץ חמישה דורות אחורה‭."‬ בשנות ה-‭,60‬ בשכונת עג'מי המעורבת, לא היה זה מובן מאליו שיהודייה ומוסלמי יתחברו ויתחתנו. "היא הייתה נאה מאוד, והוא - גבר חזק ומרשים. הוא התחיל לחזר אחריה והיא נסחפה.

היום אני חושבת על זה שהיא הייתה בת 17 בסך הכול, ובגיל ההתבגרות את הרי לא חושבת בהיגיון‭."‬ אמה של לילה התאסלמה והשניים נישאו, על אף התנגדותה הנחרצת של המשפחה. "אחרי שהיא ילדה אותי, ההורים שלה רצו לחטוף אותה ואותי. כשהם הבינו שהיא לא מתכוונת להרפות, הם ניתקו קשר‭."‬ אלא שגם אחרי שהתאסלמה האם, היו דברים שלא הצליחה להשאיר מאחור. "היא המשיכה להכשיר את הבשר על פי ההלכה היהודית ולא הסכימה בשום אופן שנערבב בשר וחלב.
מיד אחרי שהתחתנתי גם אני הייתי נוהגת כך, אבל הצלחתי לשחרר, והיום אני לא מגבילה את הילדים בשום דבר‭."‬ לילה למדה בבית הספר הצרפתי "קולז' דה פרר" ביפו, וכיום היא דוברת צרפתית, אנגלית, עברית וערבית - כולן ברמת שפת אם. "יש משהו מדהים בלהיות פתוח לכל כך הרבה תרבויות. זה לא היה קל, אבל היום אני גאה במי שאני, זה ייחודי‭."‬ חמודי הוא בן הדודה של לילה, אך למרות ששניהם גדלו ביפו ‭")‬אצל אותה סבתא"‭,(‬ הם בקושי הכירו עד שבגרו.

"אני למדתי בבית ספר 'טרה סנטה‭,'‬ בית ספר של נזירות ביפו‭,"‬ הוא מספר, "אחרי שסיימתי ללמוד, החלטתי שאני רוצה להיות דייג. אהבתי את הים, אהבתי חופש והייתה לי סבלנות. בשלב מסוים הבנתי שזה כמו הימור - פעם יש, פעם אין. אי אפשר להתפרנס מזה, אבל גם אי אפשר להיפרד מזה‭."‬ חמודי ולילה הכירו לעומק כשלמדו במקביל למבחן הפסיכומטרי. "פתאום נוצר קשר‭,"‬ לילה מחייכת ומביטה בו, "ואחרי כמה זמן את מבינה שזה לא רק ידידות, זה משהו יותר אינטימי‭."‬ חמודי התחיל ללמוד סיעוד ולילה למדה בלשנות צרפתית, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אך פרשה כעבור שנה וחזרה לעבוד בעסק של אביה.

חתונת השניים הייתה "ישראלית מסורתית‭:"‬ משפחה, חברים, אולם וריקודים. אחרי החתונה עברו להתגורר בביתם שביפו, שם נולדו שני הבנים. לאט לאט התחילו לרקום את העסק המשפחתי הייחודי שלהם, וכיום שניהם מנהלים ומתפעלים את המסעדה הביתית. "יש חלוקת תפקידים: חמודי עושה את הקניות בשוק ומבשל ואני אחראית על הניהול והאירוח‭."‬ חמודי, שהוכשר להיות אח בחדר ניתוח עם התמחות בכירורגיה כללית, ממשיך לפקוד את בית החולים שני בקרים בשבוע. "זה לא בשביל הפרנסה", ‬ הוא מסביר, "זה יוגה לנפש - כמו שלילה הולכת לפילאטיס, אני הולך לחדר ניתוח‭."‬

"פתאום שמתי לב שאני מבשל יותר מדי‭,"‬ מציין חמודי את הסיבה בגינה החליטו לפתוח מסעדה. "המציאות בארץ לא פשוטה והיא מאלצת אותך לחשוב איך אתה הופך תחביב לפרנסה‭."‬ הרעיון נרקם אחרי שסיימו לשפץ את הבית החדש: חמודי הציע שיהפכו אותו למסעדה, לילה סירבה בתוקף. "אמרתי לו: עד שעבדנו, שפשפנו, עקרנו את המרצפות וצבענו את הקירות, אני אעזוב את כל זה ואלך לגור בקופסה‭."?‬

עברו כמה חודשים וחמודי לא הרפה: הוא הציע שישלבו בין הבית והמסעדה, ויציעו חוויית אירוח ייחודית לקבוצות קטנות. "לזה כבר הסכמתי‭,"‬ היא אומרת, "הרגשתי שדרך האירוח בבית שלי, אני אוכל להעביר תפיסת עולם - גם דרך האוכל, שמורכב ממטבחים שונים, וגם בשל הסיפור האישי הייחודי שלנו‭."‬ התפריט במסעדת "בית מספר ‭"3‬ מבוסס על המטבח הערבי המסורתי עם נגיעות צרפתיות, איטלקיות ואפילו יפניות.
האורחים מגיעים בקבוצות קטנות, מ-12 איש ומעלה, בדרך כלל עובדי חברות הזקוקים למקום מרשים ודיסקרטי עם אוכל ברמה גבוהה. הבית כולו משתנה ומתאים את עצמו לאירוח: רהיטים זזים ממקום למקום, מגיעים מלצרים (בדרך כלל קרובי משפחה או חברים) ואפילו ההגשה נעשית עם אג'נדה. "לפעמים אנחנו מחליטים שגם ההגשה תהיה ממקום של ‭,sharing‬ ומביאים את האוכל בכלים גדולים למרכז השולחן‭,"‬ מסבירה לילה.

"התחתנו בלי פרוטה בכיס‭,"‬ מגלה לילה, "עברנו לגור בדירת שיכון קטנה על גבול בת ים, אבל מהר מאוד הבנו שזה לא בשבילנו‭."‬ לאחר שגייסו הלוואות, יצאו לחפש בית מתאים. "הגענו לשכונה הזו, והיה כאן די ג'יפה, בעיקר בתי מלאכה ותעשייה. הגענו לדירה, ששימשה עד אז כבית מלאכה לנעליים, היא הייתה מלוכלכת, מלאה בקרטונים והקירות היו מפויחים ושחורים, אבל חמודי ראה את הפוטנציאל‭."‬

הבית, מתקופת האימפריה העות'מאנית, היה שייך בעבר לרופא טורקי. "ראיתי בית ערבי טיפוסי‭,"‬ מסביר חמודי, "חלל ענק, תקרות בגובה חמישה מטרים, רצפה מצוירת ותריסים מפח‭."‬ הזוג עבד שעות נוספות כדי להביא את הבית למצבו העכשווי. רוב האלמנטים בו שייכים לבית המקורי, חלק מהמשקופים והפרופילים שופצו והוחלפו ועמודי האבן שמפרידים בין הסלון לפינת האירוח נבנו על ידי בני המשפחה.

"האבן מחפה על הקונסטרוקציה של הברזל שנשאר חשוף לאחר ששברנו את הקיר‭,"‬ מסביר חמודי, "היה לנו חשוב לשמור על הצביון של הבית כולו, ובחרנו במיוחד את הצבע והצורה. עדיין לא סיימנו את העבודה שם, ועל הקורה האמצעית אנחנו רוצים ליצור חיפוי עץ כדי להשלים את המראה האותנטי של הבית‭."‬
   
את הרהיטים, האביזרים, הנברשות וכלי הנחושת העתיקים שמעטרים את הבית, קנו רק בשוק הפשפשים. "זה איסוף שלוקח שנים‭,"‬ מסבירה לילה, "כל פעם קונים עוד משהו ובודקים לאן הוא מתאים. לפעמים לוקח לי כמה חודשים עד שאני מחליטה איפה למקם פריט מסוים, וגם אז אנחנו ממשיכים להזיז ולשנות‭."‬ ויש גם המלצות: "את כלי הנחושת אנחנו קונים רק אצל דוד פורת, שמייבא אותם מפרס. את הרהיטים המיוחדים, הכורסאות והשעון קנינו אצל בארי מרחוב בית אשל‭."‬

"זה הכול מלחמות על דתות, בגלל זה אני שונאת דתות‭,"‬ אומרת לילה, "אנחנו רשומים כמוסלמים בתעודת הזהות, אך בפועל אני לא מחנכת את ילדיי על פי שום דת, הם חופשיים לנהוג איך שהם רוצים".  מול המצב הנוכחי, היא מרגישה חסרת אונים. "את לא יכולה לעשות כלום. אני חווה את הכאב של אלה שזורקים עליהם את הרקטות, ואני גם סובלת את הסבל של העם שנמצא בעזה‭."‬
לילה וחמודי מעידים על עצמם כמי שמצויים עמוק באסקפיזם התל אביבי הידוע לשמצה. "אנחנו לא באמת מרגישים את זה כאן בתל אביב, אצלנו הכול סבבה. אבל קשה שלא להזדהות עם אנשים שפוגעים בקיום הבסיסי שלהם - באוכל, במים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...