"אני הוא זה": ספר הספרים של האחד
האם ספר יכול להיות גורו? בוודאי. דורות של מחפשי דרך שאבו השראה מספרו הקלאסי של ניסרגדטה ומעידים שהספר פועל על הקורא כתמסורת רוחנית ישירה, השוטפת אותו בחכמה עליונה. עכשיו הוא יצא בתרגום לעברית
אני הוא זה, I AM THAT, או ''TAT TVAM ASI'' בסנסקריט, הוא ספרו הידוע ביותר של ניסרגדטה מהאראג', וכנראה גם הספר הנמכר ביותר במערב בנושא אי־שניות או "האחד" ו"האחדות". הספר הוכר מיד כקלאסיקה והשפיע עמוקות על מחפשי דרך והבנה בכל העולם.
הספר הוא אחד הטקסטים הרוחניים הגדולים של המאה העשרים. אילו התבקשתי לקחת עמי קומץ יצירות פאר רוחניות לאי בודד, הספר הזה לבטח היה אחד מהן. בכל רגע ביום או בלילה אני מסוגל לפתוח אותו, בכל עמוד, ולקרוא משפט או שניים – ולהישטף בחוכמה העליונה שנושאות עימן המילים. הן מזעזעות אותנו, הן מזיזות אותנו, הן לא עוזבות אותנו, הן משחררות אותנו. אלה לא דברי לימוד על רוחניות, כמו כמעט כל הספרות הרוחנית היום. מילותיו של הספר הן עצמן רוחניות והן פועלות בישירות על הווייתנו כאקט של חניכה, תמסורת רוחנית והתגלות. בכל פעם שאני קורא בספר, משהו משתנה, מקום נפתח, השראה באה, הוראה נמסרת. האם ספר יכול להיות גורו? ודאי. אם ענן, כלב החוצה את הרחוב או פנים חרוצי קמטים של אשה זקנה ברחוב יכולים להיות הגורו שלך – הספר הזה בהחלט יכול.
[ד"ר סטיבן פולדר]
שואל: אנשים באים אליך כדי לקבל עצה. איך אתה יודע מה לענות?
מהאראג': כמו שאני שומע את השאלה אני שומע גם את התשובה.
ש: ואיך אתה יודע שהתשובה נכונה?
מ: כשמקור התשובות ידוע לי, איני צריך לפקפק בתשובות. ממקור טהור ינבעו רק מים טהורים. לא מעניינים אותי הפחדים והתשוקות של האנשים. אני מכוּונן עם העובדות, לא עם הדעות. אדם חושב שהוא שמו וצורתו, אך אני לא חושב על עצמי דבר. אילו חשבתי שאני גוף שנודע באמצעות שמו, לא הייתי מסוגל להשיב על שאלותיך. אף מורה אמיתי אינו עוסק בדעות. הוא רואה דברים
ש: נראה לי שבשיחותיך אתה משתמש במילים 'בטבעיות' ו'במקרה' בלי להבדיל ביניהן. אני מרגיש שקיים הבדל עמוק במשמעות השתיים. הטבעי הוא מוסדר, כפוף לחוק, אפשר לבטוח בו; המקרי הוא כאוטי, בלתי צפוי, בלתי נצפה. אפשר לטעון שהכל טבעי, כפוף לחוקי הטבע. אך לטעון שהכל מקרי וחסר כל סיבה – זו בוודאי גוזמה.
מ: האם תעדיף שאשתמש במלה 'ספונטני' במקום 'מקרי'?
ש: אתה יכול להשתמש ב'ספונטני', או 'טבעי', כמנוגדים ל'מקרי'. ב'מקרי' קיים היסוד של אי־סדר, של תוהו ובוהו. המקרי הוא תמיד הפרת החוק, היוצא מן הכלל, הפתעה.
מ: האם החיים עצמם אינם זרם של הפתעות?
ש: בטבע קיימת הרמוניה. המקרי הוא הפרעה.
מ: אתה מדבר כאדם המוגבל במרחב ובזמן, המצומצם לכדי תכולתם של גוף ודעת. לְמה שאתה אוהב אתה קורא 'טבעי', למה שאינך אוהב אתה קורא 'מקרי'.
ש: אני אוהב את הטבעי שמציית לכלל, את הצפוי, ואני פוחד מפני זה ששובר את הכלל, חסר הסדר, הבלתי צפוי, חסר המשמעות. המקרי הוא תמיד מפלצתי. יכולים להיות מקרים מוצלחים כביכול, אך הם רק מוכיחים את הכלל, שהחיים הם בלתי אפשריים ביקום הנוטה למקריות.
מ: אני מרגיש שקיימת פה אי הבנה. ב'מקרי' כוונתי לדבר ששום כלל אינו תופס לגביו. כשאני אומר שהכל מקרי וחסר סיבה, כוונתי לכך שהסיבות, והכללים שעל פיהם הן פועלות, מצויים מעבר לידיעתנו, או אפילו לדמיוננו. אם מה שאתה מכנה 'טבעי' הוא מסודר, הרמוני וצפוי, כי אז את מה שמציית לחוקים הגבוהים יותר ומוּנע בכוחות הגבוהים יותר ניתן לכנות 'ספונטני', וכך יהיו לנו שני סדרי טבע, האחד אישי וצפוי; והשני בלתי אישי (או על־אישי) ובלתי צפוי. קרא לזה טבע נמוך וטבע גבוה ועזוב את המלה מקרי. ככל שאתה גדל בידע ובתובנה, קו הגבול בין טבע נמוך וגבוה נסוג, אך השניים נשארים שניים עד שהם נתפסים כאחד. כי למעשה הכל בלתי ניתן להסבר בצורה נפלאה!
ש: המדע מסביר הרבה.
מ: המדע עוסק בשמות וצורות, כמויות ואיכויות, תבניות וחוקים. במקומו שלו הוא בסדר, אך את החיים יש לחיות, אין זמן לניתוחים. ההיענות חייבת להיות מיידית, מכאן חשיבותו של הספונטני, הנצחי. אנו חיים ונעים בבלתי ידוע; הידוע הוא העבר.
ש: אני יכול לנקוט עמדה על פי הרגשתי ביחס לעצמי. אני אינדיבידואל, אדם בין בני אדם. חלקם של האנשים שלמים והרמוניים וחלקם לא. חלקם חיים ללא מאמץ, נענים לכל מצב בספונטניות ובצורה מדויקת ומספקים בשלמות את צורכי הרגע, בעוד האחרים מגששים, טועים ובדרך כלל טרדנים. לאנשים ההרמוניים ניתן לקרוא טבעיים, נשלטים על ידי החוק, בעוד הבלתי שלמים הם כאוטיים וכפופים ליד המקרה.
מ: עצם רעיון הכאוס מניח מראש את המוסדר, החיוני, בעל יחסי הגומלין. כאוס ויקום: האין הם שני היבטים של אותו מצב עצמו?
ש: אך נראה שאתה אומר שהכל כאוטי, מקרי ובלתי צפוי.
מ: כן, במובן זה שלא כל חוקי ההוויה ידועים ולא כל האירועים צפויים מראש. ככל שהבנתך תעמיק, היקום יֵעשה מסַפק יותר, רגשית ומחשבתית. הממשות היא טובה ויפה; אנחנו יוצרים את הכאוס.
ש: אם בכוונתך לומר שרצונו החופשי של האדם הוא שגורם את המקרים, אני מסכים איתך. אך עדיין לא שוחחנו על הרצון החופשי.
מ: הסדר מעניק לך הנאה והאי־סדר מסב לך כאב.
ש: אפשר לומר זאת כך, אך אל תאמר לי שהשניים הם אחד. דבּר אלי בשפתי, שפתו של הפרט המחפש את האושר. איני רוצה ללכת שולל אחר דיבור לא דואליסטי.
מ: מה גורם לך להאמין שאתה פרט נבדל?
ש: אני מתנהג כפרט. אני מתפקד בכוחות עצמי, אני חושב קודם כל על עצמי, ועל אחרים אני חושב רק ביחס לעצמי. בקצרה, אני עסוק בעצמי.
מ: המשך אפוא לעסוק בעצמך, בשביל מה באת לכאן?
ש: בשביל העניין הישן שלי, לעשות את עצמי בטוח ומאושר. אני מודה שלא הצלחתי בכך במיוחד. איני בטוח ואיני מאושר. לכן אתה מוצא אותי כאן. המקום הזה חדש לי, אך הסיבה לבואי ישָׁנה: החיפוש אחר אושר בטוח, ביטחון מאושר. עד כה לא מצאתי את זה. האם תוכל לעזור לי?
מ: לא תוכל למצוא את מה שאף פעם לא איבדת. עצם החיפוש אחר הביטחון והשמחה מרחיק אותך מהם. חדל לאבד, חדל לחפש. המחלה פשוטה והמרפא לה פשוט בה במידה. הדעת היא שעושה אותך חסר ביטחון ובלתי מאושר. הציפייה עושה אותך חסר ביטחון, הזיכרון עושה אותך בלתי מאושר. חדל להשתמש לרעה בדעת והכל יהיה בסדר. לא צריך לתקן אותה, היא תתקן את עצמה ברגע שתוותר על כל עניין בעבר ובעתיד ותחיה אך ורק עכשיו.
ש: אבל לָעכשיו אין שום מימד . אני אהפוך להיות אף אחד, לא־כלום!
מ: בדיוק. כלא־כלום וכאף אחד אתה בטוח ומאושר. תוכל לחוות זאת אם אך תרצה. נסה.
אך בוא נחזור למקרי ולספונטני, או הטבעי. אמרת שהטבע מסודר בעוד שהמקרה הוא אות לכאוס. אני שללתי את ההבדל ואמרתי שאנו קוראים לאירוע מקרי כשגורמיו אינם ידועים לנו. בטבע אין מקום לכאוס, רק בדעתו של האדם קיים כאוס. הדעת אינה תופסת את המכלול כי המיקוד שלה צר מדי. היא רואה רק קטעים ואינה מצליחה לתפוס את התמונה כולה. אדם השומע צלילים אך אינו מבין את השפה, יכול להאשים את הדובר בקשקוש חסר משמעות, אך הטעות היא שלו. מה שנשמע לאדם אחד כשטף כאוטי של צלילים, נשמע כשירה נהדרת לאוזניו של אחר.
המלך גָ'נָקָה חלם פעם שהוא קבצן. כשהתעורר, הוא שאל את הגורו שלו, וָסישְתְהָה: האם אני מלך החולם שהוא קבצן, או קבצן החולם שהוא מלך? הגורו ענה: אף לא אחד וגם שניהם. זה אתה, אך אינך מה שאתה חושב שאתה. זה אתה, כי אתה מתנהג בהתאם. זה לא אתה, כי זה לא מַתמיד. האם תוכל להיות מלך או קבצן לנצח? הכל חייב להשתנות. אתה הוא זה שאינו משתנה. מה אתה? ג'נקה אמר: כן, איני מלך ואיני קבצן, אני העֵד שווה הנפש. הגורו אמר: זוהי האשליה האחרונה שלך, המחשבה שאתה גיאני, שאתה שונה מהאדם הפשוט ונעלה עליו. שוב אתה מזהה את עצמך עם דעתך, שבמקרה זה היא דעת מנומסת ומופתית בכל המובנים. כל עוד אתה רואה הבדל, ולו הקטן ביותר, הינך זָר לממשות, אתה נשאר ברמת הדעת. כש"אני עצמי" נעלם, "אני הכל" תופס את מקומו. כש"אני הכל" נעלם, "אני הווה" תופס את מקומו. כשאפילו "אני הווה" נעלם, הממשות לבדה הווָה, ובהּ כל "אני הווֶה" מונצח ומרומַם. מיגוון ללא פירוד הוא "המוחלט", שבו הדעת יכולה לנגוע. מעבר לו כל פעילות חדלה, כי בו כל המטרות מתגשמות וכל תכלית מושגת.
ש: כשמגיעים למצב העליון, האם ניתן לחלוק בו עם אחרים?
מ: המצב העליון הוא אוניברסלי, כאן ועכשיו; כולם חולקים בו כבר עכשיו. הוא מצב ההוויה, הידיעה והאהבה. מי לא אוהב להיות, מי אינו מודע לקיומו? אך איננו מפיקים תועלת מהשמחה להיות מודעים, איננו נכנסים אליה ומטהרים אותה מכל מה שאינו היא. עבודה זו, של טיהור־עצמי שכלי, של ניקוי הנפש, היא חיונית. כשם שגרגר אבק בעין עלול לגרום לדלקת ולהיעלמות העולם, הרעיון המוטעה: "אני גוף-דעת" יוצר את המניע העצמי המסתיר את היקום. אין טעם להילחם בתחושת היותך אדם נבדל ומוגבל, אלא אם ייחשפו שורשיה של תחושה זו. האנוכיות מושרשת ברעיונות העצמיים המוטעים. טיהור הדעת הוא יוגה.
הספר "אני הוא זה" יצא לאור בהוצאת מדף, בתרגומה של שחר דיויה לב.
נא להמתין לטעינת התגובות
