קרובה רחוקה: מסעדת מינג לינג
במקום להסתבך עם מטבח גדול ומורכב, הלכו במינג-לינג על התמחות נקודתית בדים סאם כשר, שטעמו מזכיר את הדוכנים בסינגפור.רחוב הרצל בתל אביב מעולם לא נראה רחוק כל כך
כתובת: מינג-לינג, הרצל 12 תל אביב. 077-3500901.
פתגם סיני עתיק גורס שהורים רעים מעמידים צאצאים רעים, הורים טובים מעמידים צאצאים טובים. ולמינג-לינג, ספק מסעדה ספק היפר דוכן דים סאם שנפתחה לאחרונה בדרום תל אביב, יש הורים מצוינים. כי הרושם הוא שמינג לינג, לפחות רעיונית, היא בתה של דארלינג, דוכן הרוטיסרי המופלא מכיכר רבין.
בכלל, דומה שמינג-לינג משייטת על גל שאפיין את המסעדנות התל אביבית (ולעת עתה רק התל אביבית) בשנה האחרונה: מקומות קטנים, מתמחים, שסדר הגודל וההתמקצעות מאפשרים להם להיות מעולים. כאלה למשל הן ביאלה מרחוב הארבעה, שמתמחה באוכל בריאות טעים (מה לעשות? אכלתי שם לא מעט פעמים מאז שהייתי שם בתפקיד, ופעם אחר פעם: אוכל בריאות טעים להפליא. לך תבין),
קרפאצ'ו בר מאבן גבירול, שמתמחה בתפריט שמתבסס כולו על פרוסות דקות של בשר נא, וכמובן דארלינג יקירתנו, שמתמחה לא רק בעופות ובבשרים ברוטיסרי אלא עם ירידת הטמפרטורות (בחוץ, לא ברוטיסרי), גם בנזידי בשר סמיכים שמגרעתם הבולטת היא שהם הפכו לפופולריים כל כך, עד שכבר בשעות ערב מוקדמות הסירים ריקים. כל המקומות האלה קמו, בדיוק כמו מוסדות דומים בארצות הברית ובבריטניה, כחלק מהריאקציה לשפע קולינרי. מה שקורה בתקופות שפע קולינריות הוא שמהר מאוד מתברר מהו צוואר הבקבוק האמיתי, ובמסעדות זה כוח האדם.
היום אין כמעט בעיות להשיג חומרי גלם באיכות ראויה, לייצר ספר מתכונים מעניין, או לעצב חדר אוכל נוח. הבעיה היא שכדי לבשל מטבח גורמה, במורכבות הטכנית שיש היום למטבחי גורמה, אתה זקוק לצוותי ענק שמייקרים ומסבכים את התהליך להחריד. דוכני הגורמה מדלגים על צוואר הבקבוק הזה בדרך פשוטה: מאחר שהם מטבחים מתמחים, קטנים, הם לא זקוקים להרבה כוח אדם. וכך, במקום שהמנה שאתה מקבל תהיה ברמת החוליה החלשה ביותר בשלשלת (עוזר הטבח שטיגן את הדג, המשנה לשף שהתקין את "עננת הרוטב בניחוח", היועץ הקונסולרי שיצר את "הנגיעות", וכך הלאה), המנה שלך מגיעה ברמת החוליה החזקה בשלשלת: החוליה היחידה.
גם מינג-לינג עובדת עם מטבח קטן ומתמחה. התפריט כולל שני סוגים קלאסיים של דים סאם: באו, אותן לחמניות לבנות ותפוחות שבמזרח ממולאות בדרך כלל בבשר חזיר ברוטב ברביקיו וכאן (מינג-לינג כשרה) ממולאות בשלל מילויים אחרים, וגיוזה, הסהרונים הקטנים והגמישים שבמזרח בדרך כלל מסתירים מילויי עוף וברווז, וכאן מוגשים אף הם בשלל מילויים עדכניים. יש גם אטריות, סלטים ושאר עניינים, אבל מינג-לינג תקום או תיפול על הבאו ועל הגיוזה. ועל האווירה.
כשהמקום עוצב, הרעיון היה שזה אוכל שלוקחים ביד ואוכלים על ספסל בחוץ. אלא שברחוב הרצל, כידוע, יש מחסור מסוים בספסלים (וגם בחוץ), ולכן במינג-לינג הכניסו את הספסלים פנימה. כל חלקה האחורי של המסעדה הוא יציע מוגבה שמדמה את התחושה של ישיבה על ספסלים. זה נחמד, יוצר אווירה ומאפשר את מה שמאפשרת ארכיטקטורה דומה (אבל מישורית) במרכזי האוכל של סינגפור: שיח ושיג מתמיד עם הטבח. וכך למדנו שהבאו והגיוזה מיוצרים במכונות שיובאו מטייוואן, שהן היחידות שבעזרתן אפשר להוציא את הקרפלעך האלה באיכות שהיתה מאפשרת למכור אותם גם לטייוואנים, ושהן ממוקמות במפעל קטן בראשון לציון. משם הבאו והגיוזה מגיעות למינג-לינג, עוברות בישול קצר באדים (שיטת הבישול היחידה כאן היא במים), ואז נאכלות בלהיטות.
היחידה הבסיסית במינג?לינג היא
ותפלצת הכלאיים הזו דווקא טעימה. טעימה מאוד. בסך הכל, מה רע: בצק תפוח לבנבן (יש כמובן גם מקמח מלא, מה חשבתם?) שבתוכו חציל מתובל. מה נגיד ומה נאמר: הסביח-לינג העברי הראשון.
הגיוזה מתוחכמת עוד יותר: כאן גם יש צבעים בקמח, כך שיש גיוזה לבנה עם עוף ובצל (קלאסית ומצוינת), גיוזה אדומה עם בטטה וג'ינג'ר (טובה מאוד, וטובה עוד יותר אחרי טבילה קצרה ברוטב צ'ילי), וגיוזה ירוקה עם ירקות ופטריות שיטאקה, שהיתה קצת עדינה מדי לטעמי.
למנה אחרונה מציעים באו במילוי תפוחים, ועוד מעט יהיה גם באו במילוי שוקולד. אתם שומעים את הרעש הזה? זה חכם סיני זקן שמתהפך בקברו. העניין הוא שבסך הכל, עם כל המופרכות התיאורטית, מינג-לינג היא מקום טעים מאוד, נחמד מאוד, מחויך מאוד ואפילו, ירחם קונפוציוס, בריא מאוד. ואחרי כל מה שקרה השנה, לכו תדעו, אולי העתיד הוא באמת באו עם שוקולד?
נא להמתין לטעינת התגובות
