הקווייקרים: המיסטיקנים הדמוקרטים של אמריקה
הם נוצרים שלא אוהבים כמרים, ומאמינים בניצוץ האלוהי שקיים בכל אדם. הם חותרים לאי-אלימות וזכו לפרס נובל לשלום; בעת פולחן הם יושבים בדממה ומחכים שדבר האל יבקע מגרונם. הכירו את הקוויקרים
אין זה סוד שדייסת שיבולת השועל זכתה בארצנו לכינוי "קוואקר" בשל חברת המזון האמריקאית הנושאת את אותו השם. אך השם המסחרי "קוואקר" לקוח מהתנועה הנוצרית המוכרת כ"קוויקרים". התנועה, שנקראת באופן רשמי "אגודת החברים" נוסדה באנגליה במאה ה-17 על ידי ג'ורג' פוקס. מאנגליה התנועה התפשטה בעולם והקהילות הבולטות נמצאות בארצות הברית, קניה ובוליביה. מדינת פנסילבניה בארה"ב קרויה על שם הקוויקר ויליאם פן שייסד אותה – בזמנו כקולוניה. מכיוון שהקוויקרים זכו למוניטין של אנשים הגונים וחורצים, דיוקנו של פן נבחר לעטר את קופסת שיבולת השועל, על אף שאין שום קשר בין חברת המזון לערכי התנועה הרוחנית.
האגודה הוקמה על רקע של אי שביעות רצון מהכנסיה. פוקס האמין שהקשר עם האל צריך להיות אישי וישיר וללא תיווכם של כמרים או אנשי דת אחרים. פוקס החזיק בדעות שהיו בזמנו חריגות. הוא האמין למשל שלנשים יש נשמה (!). רעייתו, מרגרט פל, הייתה אף היא מנהיגה בולטת בתנועה. פוקס וההולכים בדרכו נמנעו, כחלק מאמונה בסיסית בשוויון ערך האדם, ממחוות כבוד שהיו מקובלות באותם זמנים, כמו הסרת הכובע בפני נכבדים או פנייה אליהם בתארי כבוד ובגוף שלישי. "החברים" לא קיימו אז ואינם מקיימים היום חלק גדול מהפולחן המקובל בכנסיה הנוצרית ומסתפקים בקשר פשוט וישיר עם האל, משהו שמזכיר מפגשים של קבוצות מדיטציה מודרניות, אך אצלם החברים משתפים זה את זה בחוויה המיסטית. מכאן נגזרת השתייכותם של הקווייקרים לנוצרים האנבפטיסטים, אלה שאינם מאמינים בתקפותה של ההטבלה בינקות, לפני שהתינוק עומד על דעתו (גם אנשי האמיש המפורסמים הם אנבפטיסטים).
חיפושיו של פוקס אחר נתיב רוחני הרחיקו אותו מקהילתו. ביומנו, שראה אור לראשונה בשלהי המאה ה-17, כתב פוקס: "כפי שנטשתי את הכמרים, כך גם נטשתי את המטיפים ואת אלה הנחשבים לאנשים המנוסים ביותר; כי ראיתי שאיש מביניהם לא יכול היה לדבר אל לבי. וכאשר כל התקוות שתליתי בהם ובכל האנשים נמוגו, לא נותר לי עוד דבר חיצוני להיאחז בו, גם לא ידעתי מה אעשה, אז, הו, אז, שמעתי קול אשר אמר, 'ישנו אחד, זהה לישוע, שיכול לדבר אל לבך', וכששמעתי זאת לבי ניתר משמחה. אז האל הניח לי לראות מדוע אין איש על פני האדמה שיכול לדבר אל לבי, כלומר, כזה שיוכל לזכות בכל התהילה. מפני שכולם שבויים בחטא ולכודים באמונותיהם כפי שהייתי אני, שלישוע הכוח להאיר, לחנון, להעניק אמונה וכוח. לכן כאשר כוחו של האל פועל, מי יעצרו? את כל זאת למדתי מניסיוני."
על פי אמונתם הבסיסית של "החברים" האל מצוי בכל אדם, מה שמזכיר את התפיסה הבודהיסטית שטבע הבודהא מצוי בכל יצור חי. האמונה הבסיסית הזאת מעצבת את כל העשייה הדתית של "החברים". מכיוון שלכל אחד יש גישה אל האור שבפנים, הם שואפים ללכת בדרכה של רוח הקודש כפי שהיא מתגלה בחוויה הישירה ולא על פי דוֹגמה כלשהי. הפולחן הקווייקרי מושתת על המתנה בדממה "להכרה באמת". בשל האמונה בניצוץ האלוהי שקיים בכל אדם, התנועה חותרת לאי-אלימות ולצדק חברתי. התפיסה הזאת מצאה לה ביטוי בהתנגדותם המתמדת של "החברים" למלחמות החל במאה ה-17, בחלק שלקחו בתנועה לחיסול העבדות באמריקה, בהתנגדותם לעונש מוות ובמעורבות חברתית. ב-1947 זכתה תנועת הקוויקרים לפרס נובל לשלום.
"המפגשים" עם האל שנעשים במסגרתן של התכנסויות קבוצתיות "אינם התרחקות מהחיים אלא משמשים כקרש קפיצה לפעולה" (כך על פי הספר Friends and the Seeker מאת אירווין אברמס). "'הרוחני' ו'החברתי' קשורים ביניהם בקשר אינטימי כמו שני צדדים של דלת אחת, אין אחד בלעדי השני," כך
במפגשי הפולחן של הקוויקרים החברים יושבים, כאמור, בשקט, ומחכים להדרכתה של רוח הקודש, ללא כומר שמנחה את הטקס. כל המשתתפים נושאים באחריות שווה לפולחן וכל אחד מהנוכחים יכול לחלוק ברכה עם חבריו. כל אחד יכול לדבר אם הוא או היא חשים שרוח האל מניעה אותם לעשות זאת. הם נכנסים אל השקט במצב של פתיחות תודעתית, מוכנים לקבל כל מה שייאמר על ידי רוח האל. הם מכירים בכך שלאנשים שונים צרכים שונים אך מאמינים שדיבור כן של מי מהם יכול להועיל לזולת. הפולחן מסתיים כאשר האדם שמוביל אותו באותו היום לוחץ ידיים עם אחד המשתתפים. אז כל היתר לוחצים ידיים זה לזה. בימים אלה המפגשים השקטים משמשים לחברים כהזדמנות למפגש מדיטטיבי שקט בתוך הרעש של חיי השגרה.
השם "קווייקרים" שמשמעותו "הרועדים" נטבע תחילה בלעג, מפני שהתנועה דרשה "רעדה" מול מילותיו של האל כאשר הוא מתגלה. גרסה אחרת מייחסת את הכינוי לרעידות הנרגשות שמניעות את גופם של החברים בזמן הפולחן הדתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
