מעבר לפינה: ביקור בביתה של נורית גרץ
גג ביתה הוא המקום האהוב עליה, והוא משמש כחיץ בינה ובין העולם הרועש. הסופרת נורית גרץ
נורית גרץ צילום: אלי דסה
פינה אהובה: "מהגג הזה רואים קיר אבן אטום של בית שנבנה לא מזמן, דודי שמש, צלחות לוויין לטלוויזיה, גורד שחקים ענק ואחד נוסף בבנייה. אני אוהבת את הפינה הזו מאוד משום שהיא משמשת כחיץ ביני לבין כל אלה. חוץ מזה, כשעומדים שם ומסתכלים היטב, אפשר לדמיין את הים. בלילה, בשקט המוחלט, אפשר גם לשמוע אותו."
הבית הראשון: "זה היה מרתף קטן, בן שני חדרים, ברחוב הרב קוק בירושלים. הייתה שם חצר עם כמה עצים שבמרכזה עמד מבנה אבן סגור ששימש כפתח הביוב. ההורים שלנו קראו לו 'הג'ורה,' ואחותי ואני קראנו לו
'הבאר.' היינו בטוחות שעליה נכתב השיר 'עלי באר, באר עלי,' ושאם יימצא האדם הנכון שיגול את האבן מפיה, אפשר יהיה לצקת את מי הפז שלה אל תוך הדלי."
זיכרון: "הזיכרון הכי חזק שלי הוא איך הבית הזה נשרף. זה היה ביום שישי. עמוס (קינן, בעלה, ל"ז) נתן לי שלושה יומנים שכתב במהלך חייו, ואני נסעתי למוצא כדי לשבת בשקט ולראות אם יש לי די חומר לכתוב עליו ביוגרפיה. כשהוזעקתי בחזרה, עוד באותו יום, הכול היה שרוף, כולל רוב כתבי היד שלו. נותרו רק שלושת היומנים שלקחתי איתי. ראיתי בזה סימן שהביוגרפיה צריכה להיכתב."
הכי חשוב: "מקרר, שירותים ומקלחת טובה."
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
