המלך תשבי הראשון: ביקור ביקב המשפחתי
סיפורו של היקב שמתעקש להשאר בגבולות הייצור המשפחתי, מחמם את הלב, אבל יש עוד סיבות להמלט דווקא לשם, ליום שישי חסר דאגות. ארוחת הבוקר למשל

בתחילת שנות ה-80 עברה תעשיית היין הישראלית משבר חמור, ומחיר הענבים צנח. בעקבות המשבר קיבל יונתן תשבי החלטה אמיצה לפרוש מקואופרטיב כרמל מזרחי, שקנה ממנו את כל תוצרת הכרמים שלו, ולהקים יקב קטן משלו. רבים לא נתנו לו סיכוי להצליח, אבל יונתן תשבי לא ויתר. השנים הראשונות היו קשות: הבנקים ישבו להם על הצוואר, החובות תפחו, המכירות דשדשו. ישראל עוד לא היתה בשלה ליינות של יקבים פרטיים קטנים.
בערך בתקופה הזו הכרנו את יונתן ונילי, אשתו ויד ימינו, שתמיד היתה שם. הקשר הפך לחברות. ליווינו אותם בהשתאות, עקבנו אחרי רצון הברזל שלהם שלא לוותר, ראינו אותם מתחילים להצליח, מגדילים את היקב, מחליפים יינן ועוד אחד ועוד אחד,

מרכז המבקרים הקטן שהקימה נילי לפני הרבה שנים גדל והיה למסעדה, ששולחנות העץ שלה פזורים מתחת לבוסתן כרמים. אנחנו מתיישבים, עשרה אנשים, סביב השולחן הארוך, מזמינים עשר ארוחות בוקר, ועוד לפני הכל מתמוגגים מנחת מהמקום, ממזג האוויר, מהאווירה הנעימה ששורה על הכל. בפנים עומד תור גדול בתחנות התדלוק. לפני כחמש שנים החליטה משפחת תשבי להפוך את היין המצוין שהיא מייצרת, שזוכה לפרסים בינלאומיים בתחרויות בעולם כולו, למוצר זמין לכל דורש.
לצורך כך הם העמידו ב-26 מקומות ברחבי הארץ מיכל גדול עם יין לא מבוקבק, ואנשים מגיעים עם בקבוקי יין ריקים, ממלאים אותם ביין מהמיכל, ומשלמים 19 שקלים לליטר. כדי להקים תחנה כזו צריך להחליט שמוכנים להרוויח פחות, ושהעיקר שהצרכנים יוכלו ליהנות מיין טוב במחיר שווה לכל נפש. "מי שנותן, מקבל בחזרה", אומר לנו גולן, והוא יודע על מה הוא מדבר.

אין סיכוי שמישהו יחסל את כל המבחר, לא כיחיד ולא כזוג. צקצוקים של הנאה עולים מהשולחן. כולם מודים לנו שגילינו להם את המקום המקסים הזה, ואחר כך למי שאחראי על הארוחה הנהדרת הזו. וכך ישבנו לנו כמעט שלוש שעות, שמש החורף חיממה את הגוף, הפגישה עם החברים חיממה את הנשמה, ההתנתקות ממקורות התקשורת חיממה את המוח.
עוד לא המציאו פטנט מהנה יותר לבוקר שישי מאשר ארוחת בוקר טובה במקום מקסים, וכמובן חברים טובים, והכל ב-45 שקלים. מי שרוצה יכול, כמובן, לקנח עם אחת העוגות שאופים במאפייה של המקום, שלמרות שנראו נפלא, החלטנו לוותר עליהן מחוסר יכולת להכניס עוד פירור לפה.

ארוחת הבוקר היתה נפלאה, אבל העיקר, כמובן, הוא היין של היקב הזה, שמסתבר שמסעדות יוקרה בניו יורק, כמו זו של אלאן דוכס, מחזיקות אותו, משבחות, ומוכרות ממנו בקבוקים רבים. היום מייצרים ביקב מיליון בקבוקים, מה שהופך את היקב הזה לבינוני. ההחלטה המשפחתית היא להישאר עם הכמות הזו, למרות שיכלו לגדול ב-50 אחוז לפחות. אבל הם רוצים להמשיך להיות יקב משפחתי, שכל הניהול והפיתוח שלו נקבע רק על ידי חמשת בני המשפחה העובדים בו, ואת זה אי אפשר היה לעשות עם מיליון וחצי בקבוקים.
אנחנו טועמים כמה יינות, ולבסוף מחליטים ללכת על הקברנה סוביניון ,2005 ש-90 אחוז מהענבים שלו הם קברנה סוביניון, ו-10 אחוז קברנה פראנק. הבציר של הענבים כולו ידני, ללא שימוש בקוטפת, והוא הופק מהמיץ הראשוני של הענבים - מה שמבטיח סחיטה עדינה יותר, ושהה במשך שנה בחביות עץ. הטעם מאוזן, פירותי, והיישון מוסיף לו עוד מגוון של טעמים. מומלץ בהחלט.
מרכז מבקרים יקבי תשבי, אזור תעשיה בנימינה, טלפון: 04-6380434 .