כך תתמודדו עם זאטוט מלכלך
אין צורך להיבהל מכך שהילד טובל את אצבעותיו בקטשופ, ואחר כך מורח אותן על הבגדים, וגם לא כשהוא צועד יחף על הדשא הבוצי. אבל חשוב לפעול בלי קיצוניות
"'לכלוך' הוא חלק מחקירת העולם של הפעוטות", מסבירה תמי גזית, פיזיותרפיסטית התפתחותית מומחית לגיל הרך מצוות "שילב הורות", "תינוק שמתחיל להתעניין באוכל מוצק רוצה להתנסות באכילה עצמאית. הוא תוחב את אצבעותיו לתוך המזון, אוכל בכוחות עצמו, נהנה ביותר ולומד בצורה זו את המרקמים של המזון ואת הטמפרטורה שלו, ויודע, לאט לאט, לווסת את מידת הלחץ הנכונה שעליו להפעיל על המזון לפני שהוא מצליח להכניס את הפרורים לפיו".
ומה עושים כשכל העסק הזה מלכלך נורא?
"ההתעסקות הזו בלכלוך מרתיעה הורים רבים. הם מעדיפים תינוק סטרילי, ולכן הם יאכילו את התינוק כדי למנוע ממנו את הלכלוך, אך גם ימנעו ממנו את שלב הלמידה. חשוב לדעת שהתינוק לומד ככה ליהנות מהאכילה שלו, כיוון שיש ביכולתו לשלוט על ההחלטה באיזה קצב ייכנס המזון לפיו, והוא מאמן את קשר העין-יד שלו, את הפעולה המוטורית הגסה של ייצוב היד שבא מחגורת הכתפיים, ייצוב הגוו והראש והמוטוריקה העדינה והמורכבת של כף היד".
לדבריה של גזית, גם הלמידה המוטורית המשולבת עם "לכלוך" חשובה לא פחות, כך שאם עד היום לא העזתם לאפשר לילדכם ללכת על הדשא ללא נעליים, הגיע הזמן לחשוב אחרת. "תינוקות שמתנסים בתחילת שלבי ההליכה וגם בהמשך בהליכה על מרקמים שונים שאינם נקיים כמו חול ים, בוץ ודשא לומדים לשלוט טוב יותר בתגובות שיווי המשקל שלהם", היא מסבירה.
"בהליכה על משטחים מלכלכים, כף הרגל נחשפת לגירויים תחושתיים ונותנת מענה מוטורי. לכף הרגל, כמו גם לשרירים היציבתיים, תפקיד חשוב בשמירת מנח עמידה תקין של התינוק. הורים שינעלו על רגלי הפעוטות כל העת נעליים ולא יתנו להם להתנסות בלכלוך, ימנעו מהם אתגרים של שיווי משקל ולא יתרמו להתפתחות הליכה בשלה".
הפסיכולוגיה גורסת שרוב הקונפליקטים שיש לאנשים במהלך חייהם הבוגרים נטמעים בתקופת ינקותם, המושפעת מאוד מחינוך וטיפול ההורים, כך שאם ההורה יגיב בקיצוניות ללכלוך, הילד בהחלט יקלוט את זה. "חשוב לדעת שההתפחות הנפשית של הילד מושפעת באופן דרמטי מתגובות ההורים לכל מיני דברים שקורים סביבנו במהלך היומיום", טוען ד"ר גל שובל, סגן מנהל מחלקת יום לילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית.
"גם אם הורה מעניק לילד את החופש לבחור אם להיות נקי או מלוכלך, עצם התייחסותו האישית לנושא היא שזו שתחלחל לתת הכרתו של הילד, ותכריע בסופו של דבר. יש לא מעט מחקרים שמעידים על כך שילדים זוכרים דברים שראו כבר בגיל שנה ואף מוקדם יותר. גם אם הם לא ממש זוכרים לפרטים את מה שראו, הם בהחלט סופגים את החוויות שנצרבות ב'הארד דיסק של המוח'.
"מבחינה תיאורטית, במקרים רבים הילדים רוצים להרשים את ההורים, ואז יש להם נטייה להיות יותר צדיקים מהאפיפיור. אם הם רואים שאחד ההורים נוהג לנגב את ידיו במטלית לאחר הארוחה, הם יקחו את זה צעד אחד קדימה וינקו את ידיהם במטלית יתר על המידה, או אפילו יקומו לשטוף ידיים".
אז איך בכל זאת מחנכים את הילד לניקיון?
"הדרך הנכונה ביותר היא להימנע מעיקרון הקיצוניות. שום קיצוניות, לשום צד, אינה טובה. חשוב לנסות ללכת לכיוון המרכז. מי שמרגיש שהסטריליות אצלו קיצונית, או שמצד שני ענייני לכלוך כלל אינם מטרידים אותו, מוזמן להסתייע באנשי מקצוע כדי לדעת כיצד לנהוג נכון עם ילדיו בהקשר הזה.
"חשוב לדעת כי כפייתיות כלפי הילד בנושא ניקיון עלולה להתפשט בהמשך לתחומים אחרים של החיים. ילד שלומר לשלוט על חרדה מלכלוך על ידי שטיפת ידיים, עלול בגיל
"קיים פה אלמנט של התמכרות ואפילו אובססיה שמתפתחת במהלך השנים. מדובר בהפרעה עם שכיחות של שניים-שלושה אחוזים מהאוכלוסייה, מה שאומר שלא מעט אנשים סובלים מכך. זו כמובן לא מחלה, אבל זו בהחלט בעיה שפוגעת באיכות החיים. כדי למנוע את כל המצב הזה מהילד, על ההורה, קודם כל, לעבוד על עצמו ולהתמודד עם הקשיים שלו בנושא".
כאמא שעלולה לחטוף התקף היסטריה מטבילת נקניקייה בקטשופ נוזלי, ברור לי, ובוודאי לעוד רבים כמוני, שאדם סטרילי לא יכול להפוך לאדם חופשי ופתוח להשפרצות וטיפטופים.
"הפיתרון הטוב ביותר הוא מה שנקרא 'חשיפה הדרגתית', כשהרעיון הוא להתרגל למצבים מלוכלכים או פחות סטרילים. מכינים רשימה של מצבים שמעוררים חרדה, ומחליטים להתמודד איתם. אם הגלידה המטפטפת על ידיו ובגדיו של הילד יוצרת אצכלם מתח וחרדה, נסו פשוט להתמודד. זה יעזור גם לכם וגם לילד.
"בנוסף, אפשר להתייעץ בנושא עם הורים אחרים. זוגות רבים נמצאים בבועה משל עצמם, ואם קיים מצב שבו שני ההורים אובססיביים לניקיון, הם מלבים האחד את השני. כשמביטים קצת לצדדים ורואים מה קורה בבתים אחרים, אפשר לקבל הערכה אם אנחנו חריגים לעומת אחרים, וללמוד איך אחרים מתייחסים לנושא. כמובן שגם הקיצוניות השנייה, זו שדווקא דוגלת בחופש הלכלוך, יכולה להיות בעייתית.
"פה, למשל, יכולה להיות בעיה של גבולות, כי הילד עלול לאכול מהרצפה כל מה שהוא רואה. לכן, מאוד מומלץ שלהורה יהיה רפרטואר של תגובות. פעם אפשר שהגלידה תטפטף ופעם אפשר לנגב. בדרך זו, נעניק לילדנו מרחב תגובות, ונלמד אותו שלכלוך הוא חלק מהחיים שלנו, ושצריך לדעת לחיות איתו".
נא להמתין לטעינת התגובות
