צ'או בלה: מסע בטוסקנה
לעולם לא נמאס מטוסקנה, מקום שהוא מעל לזמן ומתאים לכל גיל: הנוף רומנטי והטבע עשיר, העיירות ציוריות ומלאות הפתעות, אמנות הרנסנס מספקת השראה, והאוכל פשוט ומשובח. מסלול מפורט, מאורבייטו ועד פירנצה
הספירה לאחור לקראת מועד הנסיעה המשפחתית הפכה מהר מאוד מחודשים לשבועות וימים. עיכוב קטן ובלתי מזיק בטיסה הביא גם לספירה של שעה אחת נוספת, שהוסיפה עוד קורטוב של התרגשות לקראת החוויה הגדולה. לרומא הגענו לקראת חצות. ניכסנו את שלושת הרכבים השכורים ששודרגו לרכבי סטיישן ענקיים (אחד מהם מרצדס), ופנינו ללון במלון קטן אך יעיל בקרבת שדה התעופה.
היום הראשון: אינדיאנה ג'ונס האיטלקי
מיד כשעוזבים את כביש הטבעת שמקיף את רומא לכיוון צפון, המראות הופכים כפריים ופסטורליים. כשהכל ירוק מסביב לא פלא שאפילו הכבשים החופשיות באחו נראות דשנות ומרוצות. בתים וטירות עתיקות צצים מדי פעם בצד הדרך או על גבעה בקו האופק, ומעטרים את הנוף רווי הצמחייה הטרייה והרעננה.
הנקודה הראשונה בטיול היא העיר אורבייטו (Orvieto), שנמצאת בדרום מערב חבל אומבריה. העיר נבנתה על בסיס הר געש כבוי, וגובהה מאפשר טיפוס אליה במגוון דרכים. המעניינת שבהן היא ברכבל - קופסה שקופה שנגררת אל ראש ההר בצורה כמעט אנכית. סוג של לונה פארק, בעיקר למי שעומד בקדמת הרכבל ועוקב אחר הדרך למעלה. מאוחר יותר יתברר שתהיה זאת חוויית האינדיאנה ג'ונס הראשונה לאותו יום.
בהגיענו לכיכר העיר, אנו פונים מיד לתצפית על הנוף הטוסקני המרהיב. משם, דרך סמטאות צרות, מתחילה להצטייר הקתדרלה הגדולה, שנחשבת לאחד המבנים
ועכשיו למטה: סיור במערכת המפוארת של המנהרות התת קרקעיות, שתחילת חפירתן מתחת לעיר החלה עוד בימי האטרוסקים לפני כ3,000- שנה. המערות, שאורכן הכולל כשני קילומטרים, שימשו למגורי אדם ובעלי חיים, לעבודה, לאחסון, לקבורה ועוד, ועד היום לכל בעל בית בעיר יש חלק בבעלות עליהן. אינדיאנה ג'ונס, כבר אמרתי?
הסיור ברחובות הצרים מגלה מסעדות, בתי קפה, חנויות לממכר קרמיקה, מזכרות, יינות, בשר וגבינות, וגם בוטיקים של בגדים ותכשיטים. ירידה ברכבל מובילה אותנו אל הרכבים, ואנחנו נוסעים לכיוון קאסה קורנצ'י (Casa Cornacchi), הווילה בה נשהה בימים הקרובים. הכביש המהיר הופך לכביש רגיל, שהופך לכביש משני, שבו יש לחפש חץ קטן המוביל לדרך פרטית, ואז לשביל עפר שבסופו נמצא גן העדן שיהיה ביתינו לחמשת הימים הקרובים. אנחנו נמצאים בלב ליבו של מחוז קיאנטי, שהשאיל את שמו ליין האדום המפורסם שמיוצר בעיקר מענבי הסנג'ובזה. נוף הכרמים, הגפנים והזיתים ילווה אותנו לאורך כל הטיול.
היום השני: גבוה, מעל המגדלים
את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים על טראסת הקאסה, מול נוף הררי קסום שכמעט גרם לנו לוותר על תוכנית הטיול היומית. בנסיעה צפונה כל גוון בין ירוק, צהוב, כתום, אדום וחום משתלב בנוף היפהפה. זו תקופת השלכת.
באזורים אחרים האדמה החרושה מחכה לזורעים. תושבים מעבדים את חלקות האדמה הקטנות שלהם, ומגדלים מיני ירקות ופירות שמשמשים אותם על בסיס קבוע לפי עונות השנה. כאן שום דבר הוא לא "בסגנון טוסקני" - כאן הכל טוסקני אמיתי, מתריסי העץ ועד תיבות הדואר העשויות ברזל גס.
ככל שמתקרבים לסן ג'ימיניאנו (San Giminiano), "עיר המגדלים היפים" של ימי הביניים, הכבישים
הופכים קטנים ומפותלים. את הרכבים מחנים מחוץ לחומות, ונכנסים אל העיר דרך השער המרכזי, שמוביל אל רחוב ראשי עמוס בחנויות של מזכרות ומוצרי העור המפורסמים של איטליה. במעלה הרחוב נמצא אחד המגדלים, וממנו ניתן להשקיף אל הנוף. מאתיים מדרגות מפרידות בינינו לבין הנוף המדהים, אבל מי אנחנו שנוותר? מטפסים. הדרך למעלה לא קשה, ושווה מאוד את התצפית הפנורמית המרהיבה. בדרך חזרה, בכיכר הבאר, אנחנו טועמים מהגלידה עטורת הפרסים של "Plupipremiata Gelateria", עליה נאמר שהיא הטובה בטוסקנה ומהטובות באיטליה ובעולם. אחרי שטעמתי את גלידת הבננה והקינמון, אני יכולה להעיד שהתואר הזה מוצדק לחלוטין.
בדרך חזרה מסן ג'ימיניאנו לקאסה שווה לעצור בעיירת מבצר קטנה המוקפת חומה בשם מונטריג'יוני (Monteriggioni). כיכר אחת, שני בתי קפה, שלוש חנויות, אבל מי צריך יותר? מטפסים על החומה, שעל קטע קטן ממנה ניתן ללכת, ומשתכרים שוב מהנוף המרהיב. האחיינים הקטנים משתוקקים להיכנס למוזיאון האבירים הקטן, ואני נכנסת איתם לסיבוב קצר.
התחנה הבאה להיום היא סיינה (Siena), שם אנחנו מבלים כמה שעות ונהנים מיופייה של העיר. כמו ערים רבות אחרות, גם סיינה ממוקמת על גבעות ודורשת קצת מאמץ גופני, בעיקר במרחק שבין החניון למרכז. אנחנו מבקרים באתרים המרשימים של העיר שנבנו במאה ה12-, בהם כיכר דל קמפו (Del Campo) הבנויה בצורת מניפה משופעת, שמוקפת ארמונות גותיים מרשימים. במרחק הליכה קצרצר נמצאת הקתדרלה הגדולה של העיר - בעלת חזית מקושטת פסיפס, פסלים, עמודים מגולפים ותבליטי שיש, ובתוכה תבליטי רצפה מרהיבים עשויים קונטורים של גרפיט, וכן פסלים וציורים של טובי האמנים האיטלקים, בהם דונאטלו וברניני. את שאר הזמן מבלים ברחוב ארוך ומתפתל, שמשמש אופציה מצוינת לאוהבי הקניות. בנטון, מקס מארה, סווטש, פורלה, בולגרי וכמובן אינספור חנויות של מזכרות ומעדניות קטנות ומפתות.
היום השלישי: שלוש הגרציות בפירנצה
בכל בוקר מחדש קשה לעזוב את טראסת ארוחת הבוקר שמשקיפה אל הגבעות הירוקות ממול, אבל פירנצה מצפה לנו במרחק של שעה נסיעה. בכניסה הדרומית לעיר אנחנו יורדים מהכביש המהיר ופונים לכיוון החניה בתחנת הרכבת הגדולה. יותר יעיל, מרכזי ונוח מזה לא יכול להיות. חמש דקות הליכה אטית, וכבר מיטב בתי האופנה, בהם ג'יאנפרנקו פרה, רוברטו קבאלי, פנדי ואחרים, מביטים אלינו מבעד לחלונות הראווה. עוד כמה דקות, וכבר אנחנו באחד השווקים המפורסמים, שמלאים בדוכני תיקי עור, ארנקים, חגורות ומזכרות.
עוד קצת קדימה, ואנחנו ניצבים על גשר וקיו (Vecchio) העתיק והמפורסם, מאלו שחוצים את נהר הארנו. הגשר, שבנוי על גבי שלוש קשתות אבן, קישר בעבר בין ארמון וקיו לבין ארמונות פיטי (Pitti) ואופיצי (Uffizi), המשמשים היום כמוזיאונים לאמנות. את הגשר גודשות היום בעיקר חנויות של תכשיטי זהב. הזהירו אותנו שניתן לעמוד בתור אפילו ארבע שעות, אבל כשעברנו במקום גילינו תור לא נוראי, והוחלט שבכל זאת, בשביל להציץ ב"הולדתה של ונוס" ו"ונוס ושלוש הגרציות" של בוטיצ'לי, שווה לעמוד קצת. אמא שימשה לנו כמדריכה והנחתה אותנו בין יצירותיהם המרהיבות של דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, טיציאן, אל גרקו, רמברנדט ואחרים. אנחנו יוצאים לכיוון מוזיאון ה"אקדמיה" כדי להתפעל מ"דוד", פסלו המופלא של מיכלאנג'לו. פשוט יושבים על הספסל ונדהמים מכך שהפסל נוצר משארית של שיש, כשמיכלאנג'לו בן 29 בלבד.
משם אנחנו ניגשים לבקר בדואומו (Duomo), הלא היא הקתדרלה המפורסמת שנבנתה בסוף המאה ה-13 על ידי האדריכל הידוע פיליפו ברונלסקי. לצד הדואומו ניתן לצפות ב"שער גן העדן", שנוצר מארד על ידי גיברטי ונחשב כאחת מיצירות הרנסנס הבולטות. אנחנו מאמצים את המלצתה של ברברה, אשת הקבלה הנפלאה בקאסה, וסועדים במסעדה מקומית בקרבת הקאסה. כמו בכל המסעדות, גם כאן משולבים המרכיבים המקומיים, אלו הטריים, הבסיסיים והפשוטים, שהם מקור הנחת והגאווה של תושבי הסביבה.
היום הרביעי: משתכרים ממראה הכרמים
אחרי ארבעה ימים גדושים ומלאים אנחנו מחליטים לשנות את התוכנית. במקום לנסוע לפיזה (Pisa)
ולוקה (Lucca) הרחוקות יחסית, אנחנו בוחרים להתעמק בהיכרות עם הסביבה הקרובה. במהלך היום כולו אנחנו נוסעים בתוך הנוף הטוסקני, וכמו הופכים חלק ממנו. יערות, כרמים, מטעים, שדות, כפרים, יישובים של בית אחד, ואנחנו כבר משתכרים עוד לפני שטעמנו טיפת יין אחת. מה אין פה? זיתים, ענבים, תפוחים, אגסים, לימונים, עלי דפנה, מרווה, גינות ירק - שפע טבעי של תוצרת שמקורה באדמה. הדרכים קטנות עד קטנטנות, הרריות ומתפתלות מאוד.
לקראת צהריים אנחנו מגיעים ליקב ד'אבולה קסטלו (Albola Castello'D) שנמצא בקרבת העיירה ראדה אין קיאנטי (Radda in Chianti). האחוזה, שמקורה בימי הביניים, שוחזרה על ידי משפחת זונין, שהקימה בה יקב בו ניתן לבקר בחדרי אחסון חביות העץ ולטעום מינים שונים של יינות משובחים. אנחנו מסיימים את היום בעיירה החמודה והמנומנמת משהו. אחרי ארוחה קלה הבנות מבינינו מגלות סטודיו מקסים לאומנות, שכולל חפצי קרמיקה מאוירים בענפי זית, מוצרי טקסטיל, גילופי עץ ופריטי אופנה (עולים עד לכיכר הקטנה של העיירה ויורדים מעברה השני, מצד ימין). זהו הערב השני שנאכל במסעדה פשוטה ומשובחת בקרבת הקאסה, שבה מוגשות פיצות ופסטות מצוינות והסטייק הנימוח והעסיסי ביותר שטעמנו אי פעם.
היום החמישי: לבשל פסטה, באיטליה!
היום החמישי הוכרז כיום חופשי עד השעה ארבע אחר הצהריים, אז נקבע לנו שיעור בישול באחוזה. אנחנו מתפצלים: חלקינו בוחרים (שככה יהיה לי טוב) לבלות כמה שעות בקניון המקומי. האחרים בוחרים בנסיעה של כחצי שעה לעיירה פיאנצה (Pienza) שנמצאת בעמק ד'אורציה (Orcia'D).
במרכזה של העיירה, שנוסדה במאה ה15-, עומדים הקתדרלה הגדולה וארמון פיקולומיני (Piccolomini) המפוארים. האפיפיור פיוס, שעל שמו גם נקראת העיירה, דאג להפוך אותה למופת של עיר רנסנסית בעזרתו של הארכיטקט והפסל רוסלינו, שקירב בין מוסדות דתיים ואזרחיים. כדאי מאוד להשקיף מהטיילת שנמצאת בויה דל קאסטלו (Via del Castello) אל העמק שלמרגלות העיירה, וחובה לקנח בכריך עם גבינת פקורינו מקומית, שנחשבת מהטובות באזור וטעמה כטעם גן עדן.
אנחנו לא אוכלים יותר מדי וממהרים לחזור אל הקאסה, כי השפית מאמא דריה כבר מחכה לנו עם שיעור בישול טוסקני. היא כמעט שלא מדברת אנגלית, אז כל השיעור משעשע במיוחד. בכל זאת אנחנו מצליחים להבין אותה. במו ידנו הכנו ברוסקטות עם ריבת בצל, גלילי חציל במילוי מוצרלה, רביולי במילוי ריקוטה ותרד, תבשיל עוף טוסקני וטירמיסו. הילדים לקחו חלק פעיל ביותר בהכנת הארוחה. קיבלנו כולנו את השבת עם הארוחה הטוסקנית שלנו, וחגגנו יום הולדת להורינו הנפלאים.
היום השישי: גונבים זמן עד רומא
בצער רב אנחנו אורזים את חפצינו ויוצאים חזרה לכיוון רומא. על אף שכדאי להגיע בשעות האור, לא כדאי לוותר על עוד שתי תחנות בדרך. הראשונה, מנזר מונטה אוליבטו מג'יורה (Oliveto Maggiore Monte), ששייך למסדר הבנדיקטיני וידוע במיוחד בזכות ציורי הקיר שסביב החצר המרכזית. הציורים הנפלאים, שצוירו על ידי סניורלי וסודומה במאות 16 - 15, מתארים את חייו של בנדיקטוס הקדוש החל מעזיבתו את בית אביו ועד הזדקנותו במנזר.
בכביש יפהפה ממשיכים לעיירה מונטפולציאנו (Montepulciano), ששוכנת על פני גבעה געשית. אנחנו מגיעים אל הכיכר המרכזית שסביבה קתדרלה, ארמון טרוגי (Tarugi) וארמון העיר, שאל מגדלו ניתן לטפס כדי ליהנות מנופי הסביבה. בזמן הגיענו למקום נאספו רבים מתושבי העיר בכיכר המרכזית על מנת לחזות במכונית מרצדס מדגם חדש שנוסעת הלוך וחזור לאורך הכיכר תוך שהיא מצטלמת, כמו דוגמנית מנוסה, לסרט פרסומת.
בשלב זה הגיע הזמן לעלות על הכביש המהיר ולנסוע לרומא. הנסיעה לא ארוכה, אבל היא מותירה אותנו מהורהרים ומלאי מחשבות על החוויות הנהדרות להן זכינו בימים האחרונים. טבע, היסטוריה, קולינריה ותרבות היו מנת חלקינו, ועכשיו נותרו לנו עוד יומיים מלאים עד לטיסה, שאותם אנחנו מנצלים לחופשה עירונית ברומא.
נא להמתין לטעינת התגובות
