תהיי מצפונית ותשתקי: חברות האופנה מפתחות קוד אתי
שתהיה יפה ותשתוק? כבר לא מספיק לנו. היום צריך שיהיו לה אג'נדה, מוסר חברתי ודאגה כנה לשלום הגלובוס. קבלו את האקססורי הרותח הבא: מצפון
קום איל פו צילום: יחסי ציבור
הצורך לבקר ולפקח על הנעשה בענף האופנה התפתח בעקבות שני תחקירים עיתונאיים שנעשו על חברת "נייקי" בשנת 1996. בתוכנית הטלוויזיה "48 שעות " של רשת "סי-בי-אס" האמריקאית נחשפה מסכת התעללות בעובדים במפעל החברה בווייטנאם, ובאותה שנה התפרסמה גם כתבת שער מצמררת ב"לייף מגזין", שבה דווח כי במפעל של החברה בפקיסטן מועסקים ילדים בני עשר בייצור כדורי רגל, תמורת שכר זעום של שישה סנטים לשעה.
"נייקי" לא לבד בעסק, וחברות אופנה וספורט רבות שייצרו במזרח אסיה התגלו כמי שמנצלות את כוח העבודה הזול ומעסיקות ילדים בתת תנאים. התוצאה: החרמות וצניחת מניות של החברות האלה, שמצדן החלו להדק את הפיקוח על המפעלים ולנפק דוחות על הנעשה בהם. חלוצת המגמה היתה חברת "גאפ", שפרסמה בשנת 2004 דוח ביכורים על אופן הייצור שלה במזרח הרחוק. בדוח הודתה החברה כי חלק ממפעליה במזרח עדיין לא עומדים בתנאי העסקה הוגנים ועוררה זעם רב.
בגיר צילום: יחסי ציבור
נאמנה לאג'נדה הורידה "גאפ" את המוצרים מהמדפים והבטיחה כי התופעה לא תישנה. התשובה לשאלה אם דוחות חברתיים וסביבתיים משמשים עלה תאנה ייצוגי-אינה חד משמעית. נכון להיום מדובר בטרנד בדיוק כמו אורך המכפלת, אבל לדעת כהן, ככל שמותגי אופנה יקפידו על סביבת עבודה אתית, העולם ייראה טוב יותר. במקרה של "קום איל פו", גולדפיינר מנסה כבר שנים לחנך את הצרכן המקומי שבגד הוא לא סתם פיסת בד. "התפקיד שלנו הוא להיות חלק מהחברה והקהילה.
כן להרוויח, אבל ללא ניצול של העובדים ושל הסביבה. בדוח הזה יצרנו קוד אתי לעובדים ולספקים שלנו, ולטווח ארוך זו התנהלות חשובה לעסק". תחת המוטו הזה הכריזה הרשת על פרויקט "מעבירות", שבו הוזמנו הלקוחות להחזיר את בגדי החברה מעונות קודמות ובתמורה לקבל שובר לרכישה חדשה. הבגדים שהוחזרו הועברו לעמותת "אישית" ונמכרו, כשההכנסות מוקדשות להכשרה מקצועית ולהשכלה עסקית לנשים דרך פעילות העמותה.
גם חברת הבגדים "ילדותי" יצאה בשנה האחרונה בפעילות יזומה לטובת הקהילה. דגמים מעודפי ייצור וסוג ב' נתרמו לעמותת "שכולו טוב", המטפלת בשיקום חברתי ותעסוקתי של בעלי צרכים מיוחדים, בעיקר בעלי בעיות נפשיות (ראו אייטם במדור "מחלקת ילדים").
רק עם אופניים
גוסטה צילום: יחסי ציבור
בנוסף מציע האתר חנות מקוונת של מוצרי אופנה "ירוקים" במחירים שפויים יחסית. אתר נוסף המכיל מידע על חברות אופנה ירוקות ואתיות הוא www.made-by.org. בישראל , לעומת זאת, קשה לומר שהטרנד סוחף אחריו המונים,
אם כי לאחרונה החלו מותגי אופנה וטקסטיל לשווק מוצרים אורגניים. ברשת "גולף אנד קו" הנפיקו קו מצעים עשויים מאה אחוז כותנה אורגנית במחירים מופקעים של עד 2,200 שקל לשמיכה, ובחברת "בגיר" משווקים לאחרונה חליפות גברים עשויות בקבוקי פלסטיק ממוחזרים, הניתנות לכיבוס במכונה ביתית בחום של 30 מעלות, מהלך החוסך אנרגיה רבה.
"אני מקווה שבעתיד אוכל להשתמש יותר בחומרים אורגניים, אבל זה תלוי גם בהיענות הקהל", אומרת מעצבת האופנה הצעירה אילה מרומי מהמותג "גוסטה", שכבר לפני כשנה וחצי החלה לעצב גם פריטים מכותנה אורגנית. "מכיוון שאני עושה יבוא אישי הפריטים מעט יקרים, אבל לא בהרבה מהפריטים הרגילים בחנות".
כותון צילום: יחסי ציבור
"היום כל אחד מתהדר בקו אורגני וצובע את עצמו בירוק", אומרת גלית, "אבל אצלנו העסק בנוי בצורה אקולוגית משלב המחשבה ועד שלב התפעול. הפתרונות לא זולים, אבל לטווח ארוך זה מוכיח את עצמו. מה לעשות, להיות אדם עם עקרונות זה לא עניין זול".
עדיין-כותנה, גם אורגנית, היא גידול בעייתי שצורך המון מים.
"את הכותנה שלנו מגדלים על ידי מי ביוב שטוהרו. היא אינה מרוססת בחומרי הדברה והעובדים מועסקים בתנאי שכר הוגנים".
כל ההתעסקות הזו לא מעייפת?
"זה כבר חלק מהמהות שלנו. אני לא נוסעת לעבודה על סוס ועגלה, אבל כשאני רוכשת רכב לחברה אני מעדיפה רכב על גז. השליחויות שלנו מתבצעות בחלקן על אופניים, ואנחנו מקפידים לעבוד עם מיילים ופחות עם נייר. אנחנו גם פועלים למען הסביבה, וכבר חמש שנים מעלים את סוגיית 'לתת ולקבל': נשים מביאות לחנויות שלנו בגדים ישנים, אותם אנחנו מכבסים, מתקנים, מגהצים ומעבירים למעונות של נשים מוכות".
ומה לגבי הייצור?
"החזרתי את כל הייצור ארצה מאינדונזיה. אני מעוניינת לעודד את הכלכלה המקומית ולפרנס את התושבים של המדינה, וגם לחסוך אנרגיה של הטסה והובלה".
ישן זה החדש החדש
דורין פרנקפורט צילום: יחסי ציבור
את נשמעת קצת כועסת.
"מעיק עליי לחשוב שזו מגמה, כי זה דבר שחייב להיות עמוק בדנ"א של העוסקים במלאכה. אצלי זו כבר דרך חיים: בשירותים אצלי במפעל מנגבים ידיים במגבת בד ולא בנייר, הצמחייה בבית שלי שתולה בטראסות מאבן ולא באדמה, אני ממחזרת כבר שנים ונוסעת ברכב היברידי".
במפעל האטום לרעש של פרנקפורט ברחוב שוקן בתל אביב עובדים יהודים, נוצרים וערבים, כולם מהסביבה הקרובה. היא מעסיקה אותם בתנאים הולמים, תוך פיקוח על אופי הייצור והאיכות. מצד שני, העלויות שלה גבוהות בהרבה משל אלה המייצרים בסין או בירדן. "אני לא עושה את זה כאקט הרואי או אלטרואיסטי", היא מסבירה, "אלא כי זה טוב לי. המיומנות שהעובדים פיתחו והיכולת שלי לייצר במועד קצר ולא להיות מחוברת למסה של דגמים, זו צורת עבודה קשה מצד אחד, אבל קלה מאוד מצד שני. יש לי אפשרות לשנות באמצע הדרך אם משהו לא נראה לי. אבל יותר מכול, יצירה בתוך הקהילה היא החשובה ביותר. מאחר שאני לא אנגלייה ולא נורבגית, המחויבות שלי היא למקום שבו אני מגדלת את הילדים שלי".
האופנה האתית היא מגמה מתפתחת, וכפי שמעידים הדוברים בכתבה, היא עדיין בחי?תוליה. בעולם כבר מדברים על תנועה של "סלואו פאשן" (בדומה ל"סלואו פוד" ) של מעצבים שיוצרים את הבגדים באופן אישי בסטודיו, כשהלקוח יודע כי הייצור נעשה במקום ולא על ידי ידיים אנונימיות בסין. בפריז לקח מעצב האופנה הישראלי אבינת גוטסמן את הרעיון צעד אחד קדימה, והוא אורג בנול ביתי את הבדים שמהם הוא יוצר חולצות ושמלות בגזרות גיאומטריות.
אבל מי שמציית באמת לצו האקולוגי, מוותר לחלוטין על רכישות חדשות ופונה אל חנויות יד שנייה. לבגד יש חיים יותר מעונה אחת, ושימוש ממוחזר בבגד הוא חשוב והכרחי. מה גם שאם אתם מחפשים ייחוד ואינדיבידואליות, חולצה של ויוויאן ווסטווד משנות ה-70 מגניבה הרבה יותר מטי שירט של "זארה" או "אברקרומבי אנד פיטץ'". אפילו אם לא יוצרה מכותנה אורגנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
