השבוע בגן הבוטני: רומוליאה צידונית ודודא רפואי
שני פרחי חורף אופייניים מככבים השבוע בגן הבוטני. הרומוליאה היא פרח סגול יפהפה ממשפחת האיריסים, והדודא הרפואי מוכר יותר בזכות המוניטין שיצא לו כצמח מעורר תשוקה
הרומוליאה הצידונית (Romulea phoenicea) היא צמח נמוך וצנוע, אשר פרחיו הסגולים יפהפיים. לצמח פקעת עגולה בגודל סנטימטר, והיא עטופה בקליפות יבשות עבות. העלים צרים, ארוכים באופן ניכר מהפרחים ומופיעים לפניהם. הגבעול נושא בראשו 3-1 פרחים סגולים סגולים פעמוניים-כוכבניים שכל אחד מהם מלווה במעין עלה קטן.
רומולאה צידונית צילום: אורי פרגמן-ספיר
לפרח שישה עלי קטיף סגולים ושלושה אבקנים צהובים, מה שמרמז על משפחתו, האיריסיים, שלכל מיניה שלושה אבקנים. רומוליאה צידונית נפוצה בארץ בעיקר בכרמל, בגליל המערבי היא נדירה. זהו צמח בעל תפוצה צרה, צפון ישראל ולבנון בלבד, ולכן יש חשיבות גדולה לשמרו. בגן הבוטני וגם בגנים אחרים מגדלים אותו כגיבוי לאוכלוסיות הטבע ולמטרות חינוכיות.
רומוליאה צידונית דומה מאד לכמה מינים הגדלים באגן הים התיכון, רומוליאה סרגלית מסיציליה ויוון ורומוליאת טמפשק מקפריסין. לאחרונה התגלה כי היא גם דומה מאוד גם לרומוליאת פטרה, הגדלה במדבריות אדום שבדרום ירדן. נדרשת עבודת מחקר נוספת על מנת להבין את תפוצת רומוליאות אלו ולקבוע את זהותן המדויקת. ייתכן, כי בעתיד חלקן יאוחדו למין אחד.
דודא רפואי צילום: אורי פרגמן-ספיר
בניגוד לרומוליה צידונית המוגבלת בתפוצתה, הדודא הרפואי (Mandragora autumnalis) ממשפחת הסולניים הוא צמח נפוץ יותר. זהו צמח רב-שנתי שרוע בגובה 10 ס"מ. הגבעול קצר מאד, כמעט חסר. העלים שרועים או מתרוממים במקצת, מקומטים, מסודרים בשושנה שקוטרה יכול להגיע למטר. הפרחים סגולים-כחלחלים, פעמוניים. הם סגורים בימי סגריר ונפתחים בימי שמש, קוטרם כשלושה סנטימטרים.
הדודא מוכר לאורך ההיסטוריה כבעל תכונות מעוררות חשק ואהבה. הוא נזכר כבר בתנ"ך. תמציות המופקות ממנו ידועות כבעלות תכונות נרקוטיות ורעילות. בישראל נעשים ניסיונות לגדלו בתרבות עבור תעשיית התרופות.
דודא רפואי פורח בחורף, בעונה שבה פורחים מעט מאוד צמחים, כמו הרקפת והכלנית. בחורף שאר הצמחים העשבוניים נמוכים, ולכן יכולים הדודא והרומוליאה
להרשות לעצמם לחסוך השקעת משאבים בגבעול גבוה, ולחשוף את פרחיו לחרקים גם כשהם נמוכים, כמעט ללא גבעול.
הפריחה מתרחשת בחודשים דצמבר-פברואר. באביב מתפתחים פירות ירוקים. הפרי הוא ענבה עסיסית גדולה ועגולה, שהופכת לצהובה או כתומה עם ההבשלה. זרעי הדודא רעילים ולכן אין לאכול את הפירות.
הדודא נפוץ לאורך כל החבל הים-תיכוני בארץ מהשפלה ועד לחרמון ולאורך כל אגן הים-התיכון. במערב הים התיכון יש אוכלוסיות הפורחות בסתיו ללא עלים, מכאן שמו המדעי של המין (autumnalis). אוכלוסיות מקוטעות של מין קרוב מאד נמצאות גם מזרחה, במרכז אסיה. בית גידולו של הדודא בארץ הוא מקומות מוצלים למחצה או חשופים בבתות, שיחיות, שולי חורש וכן ביערות נטועים.
בארץ גדלים צמחים בשני מופעים: צמחים עם שושנות של עלים אשונים, שטוחים לגמרי שצבעם אפרפר לעומת צמחים עם שושנות של עלים רכים יחסית, מתרוממים מעט, שצבעם ירוק. בגן הבוטני מגדלים ועוקבים אחר שתי צורות אלו ומנסים לברר אם מדובר בעצם בשני מינים.
ד"ר אורי פרגמן-ספיר הוא מדען ראשי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, א' - ה' משעה 7:00 ועד רדת החשיכה, יום ו' מ-7:00 עד שעתיים לפני כניסת השבת. טלפון: 02-6794012
נא להמתין לטעינת התגובות
