סוף שבוע של מוזיקה יוונית
במועדון "דיוגניס סטודיו" תשלמו עבור הזכות לזרוק פרחים לעבר כוכבי הזמר היווני הגדולים, במועדוני הרמבטיקו האינטימיים יותר תפצחו בריקוד, ובטברנות הקטנות תמצאו אוכל טוב. כך נראה סוף שבוע של מוזיקה יוונית באתונה
ארבע נגניות כינור וצ'לו לבושות בלבן מחממות בינתיים את האווירה ומנגנות את "נפלי" המפורסם של חאריס אלקסיו. הסדר במועדון, הדומה מבחינת המבנה שלו להיכל התרבות בתל-אביב, מופתי. כולם ישובים סביב שולחנות עמוסים באלכוהול ובפלטות בשר, ומעשנים בשרשרת. הקהל מגוון: קבוצות של חברים, זוגות אוהבים, משפחות, וגם נשים בגיל העמידה שבאו לבלות עם חברותיהן.
בני המזל שכבר תפסו את מקומם בתוך המועדון נהנים מהאווירה, בעוד אלה שלא הזמינו מקום מראש, או שהזמינו אך הגיעו אחרי השעה עשר וחצי, עומדים בחוץ מאוכזבים. ב"דיוגניס סטודיו" אין פשוט מקום למאחרים. גם אם הזמנתם מקום מראש, אבל איחרתם להגיע, השולחן שלכם ייתפס מיידית על ידי מישהו אחר, ואולי, אם יתמזל מזלכם, תקבלו כברירת מחדל מקום בשורה האחרונה ביציע. הישיבה ביציע הייתה גם "העונש" שאנחנו קיבלנו על איחור קל של רבע שעה, אז ראו הוזהרתם.
פאריוס עולה בחליפה כהה וחולצה לבנה, מרינלה לבושה בשמלה שחורה ארוכה. השניים פוצחים בדואט לאור הנרות הרבים המפוזרים על השולחנות. קולותיהם העמוקים מרעידים את האולם, והקהל פשוט מתענג למשמע הצלילים. אחרי רבע שעה הם יורדים מהבמה, ואת מקומם תופסת להקה של חמישה בחורים צעירים, שמתחילים לפזז בקצב ולשיר את להיטיה של להקת "אבבא."
בסביבות אחת בלילה פאריוס חוזר לבמה, הפעם בחליפה לבנה ועם תזמורת של עשרה נגנים, והחגיגה האמיתית מתחילה. נערות עוברות ליד השולחנות עם סלסילות של פרחים לבנים. בשורות שביציע אין הרבה היענות לקניית הפרחים, אבל בשורות התחתונות יש ויש. מי שרוצה, למשל, להרשים את בת זוגו או את החברים לשולחן, מיד קונה מהנערה את כל הסלסילה.
מקומות הישיבה במועדון הם לא רק עניין של מזל או של הגעה בזמן. מתברר שיש כאן היררכיה, הנקבעת בהתאם לכסף שתוציאו מהכיס באותו ערב. בשורות הקרובות לבמה ישבו אנשים שאין להם שום בעיה להוציא בערב אחד בין 500 ל1,000- יורו לאדם תמורת משקאות חריפים, אוכל ופרחים כאוות נפשם. עשירי יוון לפעמים משריינים מראש את השורה הראשונה במועדון למשך עונה שלמה. אלה שהתקציב שלהם דל יותר ומוכנים להשקיע רק כ100- יורו לזוג (תמורת בקבוק יין, פירות ופיצוחים) או כ200- יורו לזוג (לבקבוק ויסקי, פירות ופיצוחים) יקבלו את השורות היותר רחוקות.
פרחים נזרקים לעבר פאריוס מכל מקום, והוא זורק אותם חזרה בהמון אהבה אל עבר הקהל. תוך כמה דקות כל הבמה מלאה בפרחים לבנים, השמחה במועדון ענקית, אבל כולם גם שומרים על הסדר הטוב. הקהל שר יחד עם פאריוס, אבל אף אחד לא עולה לרקוד על השולחנות. מקסימום נעמדים ליד השולחן ומפזזים בקטנה, ורק המלצרים מתרוצצים עם מגשים סביב השולחנות ומעמיסים עליהם עוד ועוד. בסביבות השעה שתיים בלילה פאריוס יורד מהבמה, במקומו עולה מרינלה והחגיגה ממשיכה עד אור הבוקר.
המוזיקה של הפושטקים
החורף הוא העונה הטובה ביותר בשביל חובבי הרמבטיקו, המוזיקה היוונית, להגיע לאתונה. בתקופה זו הזמרים המובילים מתקבצים חזרה ביוון לאחר שהופיעו בחודשי הקיץ ברחבי העולם. זוהי הזדמנות טובה לראות את מיטב הכוכבים מופיעים גם בטברנות קטנות ואינטימיות וגם במגה-מועדונים, כשבכולם אווירה תוססת ומלהיבה. גם אתונאים רבים, העובדים בתקופת הקיץ באיים, חוזרים בחורף הביתה עם הכסף שהרוויחו, יוצאים תכופות לבלות והשמחה בעיר רבה.
באתונה לבדה ישנם כ3,000- מועדוני מוזיקה בגדלים שונים. במועדונים הגדולים מופיעים בדרך כלל הזמרים הכי ידועים, עם שירים חדשים ושירים ישנים ואהובים שקיבלו עיבוד חדש. בין
המועדונים הגדולים והנחשבים באתונה נכללים "דיוגניס סטודיו" (שמארח את המופע של פאריוס ומרינלה,( "קנטרו אתינון" (דימיטריוס מיטרופונוס,( "אירה אודוס" (פסחליס טרזיס,( "פוליס תיאטר" (גליקריה,( "מועדון האופרה" (לפטריס פנטזיס,( "אתינון ארינה" (אדוניס רמוס,( "אנסטרון" (נוטיס ספקיאנאקיס) וה"VOX"- (פגי זינה.(
במועדוני
האווירה במועדוני הרמבטיקו היא חמה, המוזיקה יותר אותנטית ומדברת על סבל וצרות, קשיי פרנסה, יחסים במשפחה והחיים בכלא - שם נכתבו רבים מהשירים. חשוב לציין שחובה להזמין מקום מראש בכל סוגי המועדונים, והימים החזקים של הבילויים הם שישי, שבת וראשון.
מוזיקה יוונית ניתן לשמוע גם בטברנות ")מסעדות," ביוונית) הרבות הנמצאות בעיר. לרוב, גודלן הוא כגודל מסעדה מרווחת, בהן מוגשות ארוחות צהריים וערב, כשברקע צוות מוזיקלי, צמד או שלישייה, המנגנים מוזיקה מכל הסוגים ולפעמים גם מרקידים את הקהל. עלות ארוחה בטברנות היא 30-25 יורו לאדם.
בבוקר הכל באיזי
הטיול שיצאנו אליו איננו רק מסע אל המוזיקה היוונית. בבקרים אפשר להיחשף לכמה אתרים, שלא כדאי לפספס כשמבקרים באתונה: האיצטדיון האולימפי שנחנך בשנת ;1896 האקרופוליס - האתר הארכיאולוגי הידוע ביותר ביוון בו נמצא מקדש הפרתנון; כיכר סינטגמה - הכיכר המרכזית של אתונה; בית הפרלמנט היווני (שווה לצפות בטקס חילופי המשמרות המשעשע) והגנים הלאומיים הצמודים לו; בית הנשיא; המוזיאון הארכיאולוגי של אתונה; והפלאקה - הרובע העתיק של אתונה, שבו תמצאו עשרות טברנות, שבחלקן מתקיימים מופעי מוזיקה ופולקלור, וכן את שוק הפשפשים של מונאסטיראקי ואת שוק הבשר (אם אינכם סולדים מהריח והמראות.(
בנוסף לסיורים באתונה עצמה, יום אחד מהטיול מוקדש לסיור מחוץ לעיר. אפשר לבחור בין שתי אופציות: ביקור בתעלת קורינתוס, בעיר נפליון ובאפידאברוס, או לחלופין ביקור בכף סוניון ופיראוס. בחירה באופציה הראשונה מזמנת התפעלות רבה מהעיר הציורית נפליון, שבה בתים ססגוניים, מרפסות מסוגננות, וסמטאות מלאות בבוגנוויליות. מדובר בעיר נופש מבוססת, בת 20 אלף תושבים, שכמות אדירה של אתונאים ותיירים באים לבלות בה בחגים ובסופי שבוע. באפידאברוס נגלה לעינינו אמפיתיאטרון עתיק, הידוע בזכות האקוסטיקה המדהימה שלו. מי שדואג איך אפשר לשלב בילויים ליליים עד אור הבוקר עם סיורים ביום, יכול להירגע. מכיוון שההופעות מסתיימות בשעות מאוחרות, הסיורים נערכים יחסית באיזי, בקצב המשאיר כוחות גם לבלות, גם לטייל וגם לישון עד תשע בבוקר.
עם בוזוקי וסיגריה
בערב למחרת ההופעה של פאריוס ומרינלה, הגענו למועדון הרמבטיקו "ציבאארי." קירות המועדון האינטימי, המכיל כ70- איש, מעוטרים בתמונות של נגני בוזוקי. על במת העץ יושבים ארבעה נגנים המנגנים בבוזוקי, בגלמה, אקורדיון וכינור. האווירה היא ביתית חמימה, על השולחן פלטת בשרים, פלטת גבינות, לחם, יין ופירות לקינוח. האנשים המגיעים למועדון לבושים הרבה פחות בהידור מאשר ב"דיוגניס סטודיו." בשעה אחת עשרה בלילה הלהקה מתחילה לנגן.
נגן הבוזוקי מיומן עד כדי כך שבאותה יד שמנגנת הוא גם מחזיק סיגריה, גם מעשן אותה בין לבין וגם לוגם ויסקי על הדרך. ביוון אין חוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים, ואצל המקומיים העישון הוא חלק בלתי נפרד מהכיף. באחת בלילה מתחיל המופע עצמו, כשל"ציבאארי" מגיח הזמר באביס, איש גדול ממדים בעל שער שיבה. באביס מתחיל לשיר, המוזיקה הופכת לקצבית ושמחה, כמה נשים יווניות קמות ופוצחות בריקוד מסורתי. התענוג עולה כ40- יורו לאדם כולל פירות ומשקה קל, או כ50- יורו עם תוספת של פלטת בשרים.
בשבת בערב, כמה שעות לפני הטיסה חזרה ארצה, בעת הסיור בפלאקה, הצלחנו גם לבקר בטברנה יוונית בשם ."Stamatopoulos" קירות המקום הקטן והאינטימי מעוטרים בציורים אותנטיים, על הבמה נגן בוזוקי וזמר עם גיטרה, שהנעימו את האווירה ושימחו את המקומיים הרבים שהגיעו למקום לאכול ארוחת ערב. המוזיקה השמחה השתלבה היטב עם האלכוהול, ולהבדיל ממזג האוויר הקריר ששרר בחוץ, בפנים היה מאוד חם. אגב, רגע לפני שאתם חוזרים ארצה, אל תשכחו לקנות כמה דיסקים של מוזיקה יוונית למזכרת, כדי שגם בארץ תוכלו להתענג על הזיכרונות.
הכותבת הייתה אורחת "המרכז לתיירות בינלאומית" ולשכת התיירות היוונית
נא להמתין לטעינת התגובות
