ביקורת מסעדה: אנג'ליקה

תרימו את עצמכם מהמקום שאתם נמצאים בו כרגע, וטוסו מיד למסעדת אנג'ליקה המופלאה, הכשרה והזולה (יחסית לאיכותה) שבירושלים. החזרה בתשובה מעולם לא נראתה מפתה יותר

שגיא כהן | 25/12/2008 9:32

סוג מסעדה: בשר כשרה
כתובת: אנג'ליקה, ש"ץ 7 ירושלים. 02-6230056

ארוחת מלאכים

בזמן האחרון דווקא יצא לי לאכול בכמה מקומות לגמרי לא רעים, אבל חלף די הרבה זמן מאז
שביקרתי במסעדה חדשה שהתגובה הרצינית היחידה אליה היא: רוצו. עיזבו הכל, עכשיו, ורוצו. רוצו לירושלים למסעדת אנג'ליקה החדשה במדרחוב מתחת לבניין בצלאל הישן, כדי ליהנות ממה שבתוך חודשיים הפך, חד וחלק, לאחת המסעדות הטובות בארץ.

ואם לא מספיק האוכל המצוין, השירות הפנטסטי, המקצוענות בכל פינה (אם יוצא לכם, תחליפו מילה עם הסומלייה) והאווירה המקסימה, עוד שתי מעלות למקום עלינו: קודם כל, אנג'ליקה היא מסעדה כשרה. בתור כזאת, היא עושה לתפריט הבשרי את מה שדקה התל אביבית עשתה לתפריט הדגי: מפסיקה באופן סופי ומוחלט לתרץ. אכלנו תפריט בשרי נטו, וכל מנה היתה ברמה של הטובות שבמסעדות ארצנו.

אנג'ליקה צילום: פלאש 90

שנית, זו מסעדה זולה. הכל יחסי, כמובן, אבל באנג'ליקה כאמור, אחת מתריסר המסעדות הטובות בארץ, יש ארבע מנות ראשונות בפחות מ-40 שקלים, ארבע מנות עיקריות בפחות מ-80 שקלים, ובעיקר קונץ שובה לב: אפשר לבוא לאכול כמה שרוצים מהאנטיפסטי המשובח (וכאלה חצילים לא ראתה בת פרעה על הים), להזמין מנה עיקרית, ולצאת עם חשבון דומה לזה שמוגש בבתי קפה אופנתיים. ואם תגידו, ואני הרי מכיר אתכם, "כן, אנחנו יודעים מה זה כפי יכולתכם", אז שלא יהיו אי הבנות: ימלאו לכם כמה שתרצו, אף אחד לא יבוא לנג'ס מה אתם מזמינים לראשונות, ואף אחת לא תבוא בחיוך צופן סוד ותבשר ש"השף ממליץ".

בקיצור, מסעדה שכל כולה מעלות. אפילו השם, שברגע הראשון הפתיע, אני, בעוונותיי, זוכר את ספרוני הכיס מסדרת "אנג'ליקה אהובת הסולטן" - ולפני שאתם מצקצקים בשפתיים: לפחות אלה שקראו את הספרונים האלה מתחת לשולחן ידעו לקרוא, ומה היום?, התברר כהברקה: אנג'ליקה היתה ביתו של בוריס ש"ץ, מייסד בצלאל, שבמדרחוב הנקרא על שמו נמצאת המסעדה.

אנג'ליקה שוכנת במלון מונטיפיורי, מלון שלושה כוכבים ירושלמי, וכדי להיכנס למסעדה צריך לעלות כמה מדרגות, מה שיוצר הפרדה מוחלטת בין היומיום (היפה להפליא, אגב, בפינת החמד הירושלמית הזו) לבין החגיגיות המתבקשת ממסעדת עילית. השולחנות מחופים במפות לבנות, הכלים לבנים, הסכו"ם מוכסף, וכך כבר מהרגע הראשון, מרגע שניחוחות שולחן האנטיפסטי וזמזומם המרוצה של הסועדים מגיע לאוזניים, אתם יודעים שהגעתם למסעדה. לבאמת מסעדה. ואז מגיע האוכל, והוא פשוט נפלא.

מדרגות לגן עדן

קודם כל, האנטיפסטי: צלחת קטנה, לא מופרכת, של חציל קלוי, פלפל קלוי, קישוא קלוי, קצת עגבניות שרי מוחמצות ועוד מטעמים. והכל נהדר: פריך, טעים, בדיוק במידה. בקיצור, הפתרון הזה של אנטיפסטי ומנה עיקרית הוא בשום פנים לא פתרון דחק. ועכשיו למנות: קודם כל רביולי גדול, ממולא בתבשיל לחי עגל. הבצק היה נגיס אבל לא עבה, מורגש אבל לא דומיננטי, ובעיקר, מלא טעם. כך גם תבשיל הלחי שבתוכו: תבשיל שהתבשל שעות ארוכות והזכיר שלמרקוס גרשקוביץ, הבעלים, יש עבר אצל עזרא קדם בארקדיה-מי שכל תבשיל מעולה מהסוג הזה מצדיע לו בהכרת תודה. עוד נגיעה נחמדה ברביולי המשובח, ששחה ברוטב ציר עשיר, שבלי להתבייש סיימנו בכף, היה עיטור של קצת בצלצלים ירוקים בגריל.

השם השני של אנג'ליקה הוא פיין גריל, והמטבח אכן מתבסס על גריל כאמצעי בישול מרכזי. בכל מנה יש משהו שקשור לגריל, וברביולי אלה הבצלצלים. במנה הבאה שהוגשה, היה הגריל נוכח מאוד: כבד עגל חלב עם מרמלדת חבושים. בדומה לרביולי, גם זו היתה מנה גדולה של מסעדה בוטחת: נתח קטן ועבה של כבד נצלה בדייקנות לנקודה שבה החוץ היה פריך כמו קרקר והתוך עסיסי כמו אפרסק. הנתח מלא הטעם הזה הוגש עם מרמלדת פלחוני חבושים.

השילוב בין טעמו העדין של כבד העגל לבין המתיקות עם רמזי הקרדמון והקינמון של החבושים היה מה? סוג

שמעורר גניחות רמות. מהמנות שאתה כותב עליהן, הפה מתמלא ריר ואתה חושב: רגע, מתי אני בפעם הבאה בירושלים? ואז, עוד לא נרגענו מהעגל והוגש מרק עדשים, ירקות שורש ואווז מעושן. האווז פורר לתוך המרק, מה שהסמיך אותו, והירקות בושלו עד שהפכו בעצמם לציר ירקות סמיך בניחוח בשרי מעושן, כשכל הטוב הסמיך והעשיר הזה מעלה הבל חם בלילה ירושלמי קר. בשלב הזה אני חושש שהגניחות התחילו להפריע לשכנים.

ריזוטו שום עם נתחים קטנים של שקדי עגל שב וחשף את הסוד: חלקים פשוטים, זולים, שמטופלים בטיפול עילאי הם שמאפשרים לאנג'ליקה להגיש מטבח מעולה במחיר שפוי. צריך פשוט לדעת לעבוד. ועל אף ששף המסעדה ארז מרגי לא היה באנג'ליקה בערב ביקורנו (את האוכל שאכלנו בישל הסושף, רגב יעקב), הכל היה מקצועי, מדויק ונפלא. כולל כמובן היהלום שבכתר (גריל או לא גריל?): סטייק סינטה שהיה, כנראה, הסטייק הטוב ביותר שאכלתי במסעדה כשרה.

הסוד כאן הוא עבודת רגליים: הבעלים מחפשים נתחים טובים בין שורה של ספקים ירושלמים, ואז, כשמוצאים, חותכים את הסינטה בחיתוך העבה, האידיאלי לנתח הזה, צולים אותו במיומנות רבה ומגישים עם קצת צ'ימיצ'ורי בצד. מה אני אגיד לכם: החזרה בתשובה מעולם לא היתה מפתה יותר. או, אחרי קינוח נפלא של טפיוקה בחלב קוקוס עם סלט פירות טרי, מתוקה יותר.

אפשר חשבון?

רביולי לחי עגל, בצלים ירוקים בגריל, ציר עגל ושמן כמהין - 38 ש"ח
כבד עגל חלב עם מרמלדת חבושים וטוסט אגוזי מקדמיה - 42 ש"ח
מרק עדשים, ירקות שורש וחזה אווז מעושן - 38 ש"ח
ריזוטו שום עם שקדי עגל - 68 ש"ח
סינטה 200 גרם - 76 ש"ח
טפיוקה בחלב קוקוס עם סלט פירות - 38 ש"ח
כוס יין ואדי קטלב - פעמיים - 68 ש"ח
טיפ - 50 ש"ח

סה"כ - 418 ש"ח