ביקור בית: זה שיישאר אחרון
בני משפחת לבב עגנו את ספינת האדמה שלהם במעלות. כך הם מכנים את הבית הבנוי בשיטות אקולוגיות, ששומרות על חוזקו, על חומו ועל קרירותו, ובעיקר מתאימות לאורח חייהם הטבעי לגמרי. ביקור אצל משפחה שמחוברת לטבע

"ספינת האדמה" של משפחת לבב, שהיא כינוי לבית אקולוגי, עוגנת במעלות זה עשר שנים. "בנינו ארמון ואנחנו חיים בו כמו במחנה," אומרים אמנון ואורית לבב. "הבית כל הזמן מתארגן מחדש לפי הצרכים שלנו." עם המעבר למעלות, הגיע לשיאו תהליך החזרה בתשובה של הזוג, "אני פתחתי את הלב ראשונה," מספרת אורית, "אמנון מצא את דרכו בערך שנתיים לאחר מכן".
בד בבד החלה המשפחה לטפח אורח חיים טבעי לחלוטין. הפעם אמנון, שגדל בבית טבעוני, סחף את אורית אחריו. "הוא לא אכל בשר בחייו ושתה חלב שומשום עוד בינקותו." כיום מוסיפים השניים לקדם את הבנייה האקולוגית בארץ דרך "קהילת אדמה", אתר האינטרנט שהקימו, ואורית מקיימת סדנאות בנושא תזונה נכונה. כך נראית הרמוניה.

קצת היסטוריה:
"נולדנו יום אחרי יום בבית החולים 'תל השומר,' היינו ביחד בתינוקייה," נזכרים אמנון ואורית בתחילת דרכם המשותפת, "נולדנו ב-ז' בחשון, שהוא תאריך שמסמל את אהבת ישראל".
כמה שנים מאוחר יותר, בתום מלחמת המפרץ, הצטלבו דרכיהם בשנית. "הכרנו בסדנה לתקשורת מקרבת, אחרי ששנינו דחינו את ההשתתפות בסדנה שוב ושוב עד שהחלטנו שסיום המלחמה זה זמן מספיק טוב. המפגש הראשוני בתל השומר השאיר את חותמו על אורית.
"עמדנו בחדר ההמתנה וסתם בהיתי בו," היא נזכרת, "הייתה תחושה של 'מאיפה אני מכירה אותך.'? אומרים שאצל אנשים שהם הזיווג אחד של השני, זה קורה הרבה, גם אם הם לא נפגשו כמונו.
התרשמתי בעיקר מהיומן שלו, שהיה כתוב בעיפרון בכתב זעיר ביותר על השורות, בין השורות ומסביב לשורות. הבנתי שמדובר באדם עם עולם פנימי עשיר וניסיתי למצוא את הדרך אליו - עד היום אני עובדת על זה ומגלה רק דברים יפים."

כעבור שנה נישאו ועברו להתגורר במעלות. לא הרבה זמן אחר כך, הגיחה לעולם מיתר. את מיתר ילדה אורית בבית, לפני שהעניין הפך לטרנד, "זו הייתה אחת מלידות הבית הראשונות בגליל," מספרת אורית, "הייתי אז בתחילת הדרך וחשבתי שצריך להיות במקום מסוים כדי לפגוש באלוהות.
בלידה של מיתר הבנתי שהאלוהות איתי, בתוכי, תמיד. היום אני מכנה אותה 'הרבנית הראשונה שלי.' את טוב ילדה בנהריה ואת ענו בבית החולים 'לניאדו.' "כל אחת מהלידות שלי הייתה שונה ואני מודה על כך. שום דבר לא היה דומה חוץ מהרצון שלי לחוש באופן רציף את כל התהליך בלי הרדמות וקשקושים.

תכנון ועיצוב הבית:
עובי הקירות בבית הוא כ-60 ס"מ והוא בנוי משלל חומרים: סלעים שנמצאו ונחצבו במקום, אדמה, קש, חלוקי נחל, פחיות, בקבוקים ממוחזרים ואף אבני חן. הסלע מצופה בתערובת של קש עם אדמת נחלים ומים, ועליה שמן פשתן. "זה הבית האחרון שיישאר במעלות," אמנון מרגיע, "שיטת הבנייה הזו הייתה נהוגה בארץ והיא חזקה יותר מהבנייה המודרנית.

את הבית תכנן ובנה האדריכל האקולוגי דוד רנוב, שהתוודע אל השיטה בעת שהותו בניו מקסיקו. הבנייה המיוחדת משחררת את המשפחה מחימום וקירור הבית. "הבית הוא כמו מרתף בקיץ וכמו חממה בחורף, הוא מקרר ומחמם את עצמו," מסבירה אורית.
כמו שמו, הבית נראה מעט כמו בטן אונייה או אפילו צוללת, קירותיו העבים והחלונות הקטנים והעגולים
"השנה היא שנת שמיטה אז לא נגענו בגינה והכול גדל פרא", הם מסבירים. הכניסה היא לחלל גדול ופתוח המחבר פינת ישיבה, מטבח והמון נישות קטנות המעוטרות בפמוטים, בקבוקי יין וספרי תפילה מחד וצעצועים, ספרים ויצירות מגן הילדים מאידך.

מוזיקה:
"המוזיקה עוזרת לחזק את הנפש הפנימית שבכולנו," מסבירה אורית בעודה שולפת את הגיטרה ומתחילה לפרוט עליה מנגינות מרגיעות ומתוקות. "אני מנגנת בגיטרה ואף משלבת את הנגינה והשירה בטיפולים שאני מעבירה לנשים".
וזה לא נגמר שם: אמא של אמנון היא פסנתרנית בעלת שם, אמנון מנגן בפסנתר ומיתר שרה ומנגנת במנדולינה, "למרות שהיא עדיין לא לגמרי השתלטה עליה," מציינת אורית. אורית אף הוציאה דיסק שנקרא "ניגון שיר," בו כתבה מילים לניגונים מכוונים של אדמו"רי חב"ד.

קודם כשר, אחר כך בריא ואז טעים - זה העיקרון המנחה את משפחת לבב בנוגע לאוכל. לדבריהם, כל מוצר שבא מהטבע יכול להיות טעים אם יודעים איך להכין ולתבל אותו. המטבח המשפחתי הוא על טהרת הטבעונות ובני בית משתדלים לאכול בעיקר מזון שלא עובד או בושל. בנוסף, נמנעים בדרך כלל מתוספים סינתטיים.
"אנחנו לא מכניסים הביתה סוכר משום סוג, אלא ממתיקים עם תמרים, סילאן ודבש חרובים", אומרת אורית ומסבירה שהטבע מספק לאדם המון מתוקים משלו. הבית מתפקד גם כמסעדה צמחונית.








נא להמתין לטעינת התגובות




