אמן בכפכפים: מעצב בפימו
יום אחד החליט צביקה שקד, שהיה הבעלים של פאב מבנה 5בנמל יפו ומנהל מסעדת מול-ים, לעזוב הכל ולעשות אמנות. התחיל בציור, חיפש לעבוד עם חומר, התאהב בפימו. כך נולדו עבודות הכפכפים שובות הלב, שמהן אפילו תומס באטה, הבעלים של ענקית הנעליים הבינלאומית, התלהב
"בימה לפריטי עיצוב ואומנות,“ כותבת רוני לאופר האוצרת ויוזמת המקום, על כרטיס הביקור. שם, על אחד הקירות הלבנים, נצנצה אלי מסגרת עץ קטנה ועליה מסודרים כפכפי פימו מהפנטים. שם האמן, אמרה הכתובת על הקיר, צביקה שקד.
הפימו, מספר שקד, משך אותו בגלל הצבעוניות, משום שאפשר לעבוד איתו בבית, שלא צריך ציוד יותר מדי מתוחכם. תנור וזהו. כך נוצרו מוביילים ססגוניים, חנוכיות, סלסילות עדינות, תכשיטים. "יום אחד, תוך כדי עבודה, בא לי פתאום לעשות כפכף.“ כפכף פשוט, כפכף אילת, מפימו.
"עשיתי אחד. מאוד התלהבתי.“ ההתלהבות, הוא גילה די מהר, הייתה לא רק שלו. כל מי שראה את הכפכפים, הוא מספר, לא נשאר אדיש. "אנשים שהגיעו אלי הביתה דבר ראשון ניגשו לכפכפים ושאלו אם אפשר למדוד".
כך נולדו עבודות הכפכפים. ולא מדובר בתחרות ל“קרוקס“ אלא בעבודות אמנות. בהתחלה הדביק שקד את כפכפיו לבדי קנבס שצייר עליהם. היום הוא מדביק אותם למשטחי עץ דקורטיביים.
בעבודה שלו עם הפימו, מרגיש שקד, הוא משדרג את החומר. "התחלתי להתקין ידיות לסכו“ם, אני עושה כפתורים מדהימים. ובדיוק כמו עם הכפכפים, גם כאן יש רק סדרה אחת מכל כפתור. לכל אחד יש סט כפתורים שהוא רק שלו.“ גם על ילדים הוא חושב. לחדרים שלהם הוא יוצר עבודות כפכפים קטנות ומתוקות.
באפריל הציג את עבודותיו בחלל ברחוב שבזי בשכונת נוה-צדק. למעלה מ30- עבודות היו שם, הוא מספר, ועבודות הכפכפים הן שמשכו
תומס באטה הסב הקים את הפירמה המשפחתית בשנת ,1894 ובראשית שנות ה30- כבר היו למשפחה בתי חרושת לנעליים בשוויץ, גרמניה, אנגליה, צרפת, יוגוסלביה, פולין, הולנד, הודו וארצות-הברית. ב1932- נספה באטה הסב בתאונת מטוס, ואחיו, שירש את מקומו, העביר עם עליית הנאצים לשלטון את מרכז השליטה בחברה לאזור טורונטו, קנדה, שם הקים עיר פועלים בשם באטאווה.
אז יום אחד, כשסעד תומס באטה הנכד בחדר הVIP- הפרטי של מסעדת מול ים, נתקלו עיניו בעבודות של שקד המוצגות על הקיר. הוא פנה חרישית למלצרית, וביקש לדעת מי עומד מאחורי העבודות. כך נוצר הקשר המפרגן עם שקד.
את העבודות יוצר שקד בדירתו התל-אביבית הקטנה, דירת שני חדרים בצפון הישן, השקט. מדף עץ שמונח על הכיור הופך את המטבחון ברגע לסטודיו, והטוסטר אובן הקטן עושה פלאים. הקירות עמוסים בציורים ועבודות, שפולשים גם למדפים ולרצפה, ממלאים את החלל הצנוע בקסם אישי.
גם לעולם המסעדות הגיע במקרה. ההורים אמרו לו - לך תלמד מקצוע, זה טוב. כך למד חשמל, עבד חודש והבין שזה ממש לא בשבילו. הוא היה טלר בבנק דיסקונט, החזיק מעמד שנתיים, ורגע לפני שטיפס על הקירות עזב. אחד הלקוחות, מנהל סניף בורגראנץ,‘ הציע לו לנהל את הסניף. כך התחילה קריירת הניהול של שקד.
לא פחדת לעזוב את מול-ים המבוססת ולהתחיל מחדש משהו ניסיוני?
"ממש לא,“ אומר שקד בחיוך. "אם לא מעיזים ולא מנסים, נהיים מתוסכלים.“
נא להמתין לטעינת התגובות
