דרמה קוסמית: על התיאטרון הרוחני-הרפואי
אנשי התאטרון בעת העתיקה היו גם פותרי חלומות, מדריכים רוחניים וחוזים בכוכבים, ופסטיבלי התאטרון היו אירועים טרנספורמטיביים שבהן נפתחו צ'אקרות, זהרו הילות ואנשים התחברו לקוסמוס. ד"ר אוריאל זוהר מציע לחדש את התפקיד הרוחני של הבמה
במשך אלפי שנים משמש התיאטרון כמקום ייחודי לפורקן רגשות, לביטוי מחשבות מקוריות ולהעברת מסרים פורצי מוסכמות. אך לא רק זאת. התיאטרון היה גם מקום מפגש למאות ואלפי אנשים, שנהרו אליו לא רק על מנת לחזות בהצגה ולשוב הבייתה; היו בו ככל הנראה מרכיבים נוספים מרתקים ורוחניים שאולי היוו את סיבת קיומו והתמדתו של התיאטרון בעולם העתיק. אחד מחוקרי התיאטרון העתיק בארץ ישראל, פרופ' ארתור סגל, גילה כי בימים עברו נערכו מפגשי תיאטרון שנמשכו לא רק שעתיים-שלוש כמו בימינו, אלא היה זה אירוע שנמשך שבעה ימים ויותר, שבו מעבר לחגיגה ולהצגה המרכזית, שלה הוקדשו כנראה מירב המאמצים האמנותיים, התקיימו גם מפגשי תיאטרון מקבילים עם קהל מצומצם יותר.
החגיגות הדיוניסיות תפסו תאוצה לא רק ביוון, והיו מנת חלקם של תיאטרונים רבים בעולם העתיק. אין ספק כי לקחו חלק גם בארץ ישראל. החגיגות הללו אפשרו לקהל לפרוק את פחדיו ולחציו בצורה פשוטה וקלילה והיוו בהחלט מקור משיכה גדול. אך האדם נזקק למקור השראה מסוג אחר, שאיננו רק פורקן של לחצים, רגשות ומאוויים, אלא השראה עבור מי שהחל לשאול שאלות על עצמו ולהמשך אל הנסתר. מעבר לשעשועים המוצעים בחגיגות ופסטיבלים מענגים, אפוא, נעשו בפסטיבלים הללו דברים רבים עמוקים. החוקר מצא למשל שהקהל, מחפשי אמת ולא שעשועים בלבד, נתבקש
ההנחה היא שבין אנשי התיאטרון היו מומחים לפענוח חלומות. הם ידעו כיצד להדריך את החולם לזכור את חלומותיו, באמצעים מעניינים ומרתקים. הם גם הדריכוהו לספר את חלומו בצורה מדוייקת ולפרטי פרטים - לא רק את אלה הנראים רלוונטיים בעיניו. הם אפשרו לו לחוות את החלום על כל פרטיו מחדש, ולנתח אותו בצורה משמעותית עבור החולם עצמו, על סמך הידע הנרכש במשך תקופת האירוע. ולבסוף, הם גם הדריכו אותו לצאת לדרך בלתי נודעת להכרות של האדם עם אישיותו ועצמיותו שלו.
עיקר המסע של צופה התיאטרון היה אפוא לחוות את החלום שלו מחדש כדי לחפש לו פתרונים. חוכמת הידע התיאטרוני הרפואי העתיק טמונה במהות השימוש בתמונות, בחלימה, בחשיבה על תמונות ובראיית עולם שבה הקתרזיס מהווה את מרכז הכובד בתהליך רפואיים-פסיכולוגיים.
בניגוד לרפואה המודרנית, בעת העתיקה הנחת המרפאים הייתה שהם ידעו איך לרפא את החולים. החולם לא עזב את התיאטרון עד שלא זכה לטיפול מלא, ואפילו לריפוי מלא. האם ניתן בימינו אלה להבין את המשמעות של הביטוי ריפוי מלא? המהות האמיתית של תיאטרון רפואי רוחני היא טרנספורמציה, שינוי מוחלט של החולם, וזאת בזכות הרמזים, הכיוונים, וההדרכה שמתקבלת דרך חלומותיו.
בניגוד למה שהיה ועדיין אפשר לראות אצל ידעונים, חכמי שבט, מורי דרך, יוגים ומדריכים רוחניים, שמסוגלים להתערב בחלומו של החולם בזמן החלום ולהדריכו, התיאטרון הרפואי לא יתערב בחלומותיו כדי להדריך אותו. הדרך אל הדרך - נקבעת על ידי החולם בלבד. רק החלום ידריך. ולכן צריך ללמוד לחלום נכון תחילה, וזו בהחלט איננה משימה פשוטה וקלה.
התיאטרון הזה יקשיב אך ורק לחלומו של החולם, ויאפשר לו להגיע אל הדרך המוצעת לו. התיאטרון הזה יעמיד את החלום לנגד עיניו כדי שירפא את עצמו. התיאטרון יציע לחולם תסריטים שונים, יאפשר לו לראות את כל מגוון האפשרויות לפתרון, יעמיד לרשותו מסכי טלוויזיות כשכל מסך יקרין בפניו פתרון אחר; כך יפתחו בפני החולם את כל האפשרויות האין-סופיות שקיימות בפניו, אך החולם יבחר בעצמו את דרכו.
מומחי התיאטרון בעת העתיקה ידעו לפרש חלומות, לשחק ולביים אותם מחדש, אך גם להציע פירושים ופתרונות. לא לחינם התורה מביאה לנו את חלומותיו של יוסף ופתרונם. למעשה כל התורה כולה בנויה על בסיס מבנה פסיכולוגי-טיפולי, שבו התיאטרון, כמראה לחיים, מאפשר הבנה של תהליכים אנושיים.
החולם היה צריך להתחבר גם אל היקום שבחוץ, אל מערכת השמש והכוכבים. היה עליו לא רק לשחק ולהבין את תפקידי הדמויות שבנפשו, אלא גם לגלם את תפקידי כוכבי הלכת וכוכבי השבת, שבתפיסות הקדומות השפיעו על חלומותיו יותר מבני אדם או מהאקלים. מומחים באסטרולוגיה לקחו חלק בתיאטרון כדי לחבר את החולם להבנה מהותית של אפסות האדם אל מול היקום והאלוהים, כפי שניתן למצוא במסרים של המחזאות היוונית העתיקה.
שנים רבות של פירוש חלומותיו מביאות את האדם לידי צניעות ולידע מעמיק על עצמו. אחת ההבחנות הבסיסיות בתהליך הלימוד הוא ההבחנה בין אשיות לעצמיות. האישיות היא הצד באדם שמאפשר לו לאכול, להתקיים, לרצות, להשיג, להעצים את האגו, להצליח בכל מחיר - המרכיבים הבסיסיים של הקיום. ואילו העצמיות היא זו המחברת את החולם עם המרכיבים האסתטיים, היפים, הנאורים, האידיאליים שמופיעים בחלומותיו.
ההבחנה בין אישיות לעצמיות איננה הבחנה בין טוב לרע. ככלל, עם ההבחנה בין האישיות לעצמיות הרי שהרע והטוב אינם משחקים בחייו של אדם את אותם התפקידים כפי שראה אותם בילדותו. גם באישיות וגם העצמיות קיימים מרכיבים של טוב ורע שאסור להתעלם מהם. אך אין לשכוח את העיקר, שהוא שהעצמיות והאישיות מחוברות ביניהן בצורה אחדותית.
התיאטרון הרוחני הרפואי מתבסס על יסוד היסודות של התיאטרון, הקתרזיס, כדי לאפשר לאדם התרוממות רוח עם שחרור מלחצי הקיום והיום-יום. הוא פותח שערים לצ'אקרות, להילה, לחיבור עם מערכת השמש והכוכבים ומאפשר לנו לשחק את משחק החיים שלנו, לא רק על מנת לענג את חושינו, ולהתעמת עם אירועים פסיכולוגיים מעברנו, אלא כדי לצאת אל מסע שבו הסופר, המחזאי, כותב את עתידו מחדש. לימוד העבר מאפשר לכותב, למחזאי, לשחקן, לבמאי, ולכל משתתפי האירוע שהקהל במרכזו, התמודדות עם העבר על כל צורותיו האמנותיות, על מנת להיות מסוגל לכתוב את התסריט העתידי מתוך שיקול דעת ואיזון, ומתוך רצון לשפר, לתקן ולרפא.
*
ד"ר אוריאל זוהר הוא במאי ומרצה לתאטרון בטכניון. עוסק בתיאטרון רפואי בארץ ובעולם
נא להמתין לטעינת התגובות
