ביקור בית: שוויצרי קטן בנווה צדק
האמנית דניאל אורזינגר התאהבה בבית עץ בנווה צדק, שהזכיר לה את בית ילדותה בשווייץ. את העובדה שהיה קטן מדי עבור משפחתה, היא פתרה בשיא היצירתיות. "הדבר הכי חשוב זה שנכנסים לבית שלי וישר מרגישים בבית," היא אומרת
כ-20 שנה התגוררה בנווה צדק ולא רצתה לעזוב, "כבר חששתי שלא אוכל למצוא בית שהוא גם גדול מספיק וגם במחיר שאוכל לעמוד בו," היא מספרת. הבית עמד ריק ארבע שנים וכאילו חיכה רק לה, "זה היה נס. הבעלים אמר לי 'זה בטח יהיה קטן, עם הילדים.' אמרתי לו שזה לא מעניין אותי ושזה תפור עליי. תוך פחות מ-24 שעות הבית כבר היה מאורגן."
את הנכנסים לבית מקבל עץ פיקוס המתנשא כמעט עד לתקרה, שגובהה כארבעה מטרים. הבית בן שלוש הקומות מונה, למעשה, שלושה חדרים - בכל קומה חדר.
הקומה הראשונה, המרוצפת אריחים אותנטיים משנות ה-,50 היא אזור ציבורי שכולל סלון, מטבח ופטיו קסום, שבו משתרגת גפן עתיקה. קומת הביניים היא ממלכתן של הבנות הקטנות. בקומה העליונה, עליית גג משופעת ובה קבוע חלון שממנו רואים פיסה של ים - שני חדרים, לדניאל ולבתה הגדולה. "זה כמו בית בובות, ואנחנו הבובות," אומרת דניאל בחיוך.
דניאל נולדה בשווייץ, בעיירת סקי קטנה ומבודדת בת אלף תושבים. הבית שגדלה בו, בית עץ ואבן, מזכיר לה מאוד את ביתה הנוכחי.
בשנת 1986 ראתה מודעה בעיתון המקומי, בזו הלשון: "דרושה אופר למשפחה בכפר שמריהו, ישראל." הלבנט האקזוטי עשה את שלו, דניאל הצעירה ארזה את מיטלטליה ונחתה כאן ביום גשום של אותה השנה. הרומן עם המשפחה בכפר שמריהו לא עלה יפה, אולם רומן עם בחור ישראלי שחום ונאה
דניאל עברה גיור אורתודוקסי כדת וכדין והשניים נישאו. זמן קצר אחר כך החלו בתהליך של חזרה בתשובה. במהלך שנות נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים: בן בכור, כיום בן ,17 ושלוש בנות בגילאים 14 ,10 ו-7.
לפני מספר שנים ולאחר תהליך גירושים לא פשוט, נפרדו דניאל ובעלה. שלוש בנותיה מתגוררות כיום עימה ובנה הבכור, שנשאר דתי, בחר להתגורר עם אביו.
עיצוב ואמנות הם חלק מעולמה של דניאל כבר שנים רבות. זמן קצר לאחר שנישאו, פתחו היא ובעלה את החנות Arch בהרצליה פיתוח וייבאו פריטי ריהוט מסקנדינביה.
במקביל, עיצבה דניאל פריטים מעשה ידיה. החנות נסגרה כחלק מתהליך החזרה בתשובה. דניאל התקשתה למצוא סיפוק בעבודות משק הבית ופתחה בית קפה קטן, "שבזי "1 בנווה צדק, שהיה אבן שואבת לבוהמה המקומית.
במהלך פעילות בית הקפה, החלה דניאל להתרחק מהדת ומנישואיה. את בית הקפה סגרה כשהגישה את בקשת הגירושים.
לאחרונה התבקשה על ידי מכרים לעצב את בתיהם, תחום שבו התנסתה בתקופת ,Arch ועשתה כמה פרויקטים של קניינות אישית עם נשים שביקשו להיעזר בחושיה המחודדים לצורך בחירת מלתחה מתאימה.
סגנונה המובחן של דניאל בא לידי ביטוי גם באופן שבו בחרה לתכנן ולעצב את ביתה. "הבית הזה הוא כולו קומבינה," היא אומרת. ואכן, כיוון שהבית לא תוכנן למשפחה אלא לזוג, היא נאלצה להתמודד עם סוגיות של מקומות לינה ואחסון בצורה יצירתית.
"חדר השינה שלי אמור היה להיות חדר ארונות. כיוון שתמיד רציתי חדר קטן, מין נישה מינימליסטית, זה התאים לי בול. באמבטיה לא היו כמעט מקומות אחסון, מצב לא פשוט בבית שבו גרות ארבע נשים. הכנסתי לשם שידות קטנות ומדפים ופתרתי את הבעיה," היא מספרת.
גם בחדרה של הבת הגדולה אלתרה ארון בגדים המשמש את שתיהן. למטבח הפשוט הוסיפה תוויות של בית מרקחת ושידרגה את מראהו. כיוון ששטחו קטן והיא מקפידה על כשרות לטובת בנה ובתה הגדולים, ונזקקת לשני סטים של כלים - שיפצה שידה שמצאה בשוק הפשפשים והוסיפה מקום אחסון נדרש.
שוק הפשפשים הוא גם המקור לפינת האוכל, לספסל הפטיו ולכן ציור ישן ויפה המשמש כמעמד לטלוויזיה. שתי בנותיה הקטנות של דניאל חולקות מיטת עץ רחבה שהובאה משבדיה.
דניאל מעידה כי היא קונה הרבה פריטים לבית. הרכישה האחרונה היא פמוט כנסייה עתיק ששוקל 30 ק"ג הממתין בסבלנות בפטיו עד אשר יוחלט על מיקומו הסופי. לידו מונחת מגרפת עץ ענקית שקנתה לפני 13 שנה ו"היא הולכת איתי מאז. יש דברים שאני חייבת לקנות, לא יכולה להתאפק," היא מתוודה.
על הקירות מראות קטנות, שתי עבודות של טלי נבון, תמונות של חתולים שנגזרו מז'ורנל ופסלי חתולים שעשה דייר השכונה, אריק לוי, שרועים על אדן החלון ודומים באופן מבהיל לדבר האמיתי.
"אני אוהבת דברים עם אופי, קשה לי עם פלסטיק," אומרת דניאל, אך למרות זאת נעתרה לבת הגדולה שרצתה "הכל לבן מ'איקאה' ושום דבר מעץ."
"הדבר הכי חשוב זו התחושה, שנכנסים לבית שלי וישר מרגישים בבית," אומרת דניאל. ואכן, ביתה הומה מבקרים בכל שעות היממה. מלבד דניאל, שלוש הבנות, הבן שמגיע לסופי שבוע, החתול פיליפ, הכלבה לוסי ויהושע השבלול - מאכלס הבית שכנים, מכרים וחברים ועונה להגדרה "בית פתוח." להגדרה זו משמעות כפולה, שכן בבית אין דלתות (גם לא במקלחת - שם התקינה דניאל וילון) והוא כולו חלל פתוח ומזמין.
אורחות הבית משתלבות היטב באווירה השכונתית של נווה צדק. "כשהגעתי לכאן, זה היה ממש 'המערב הפרוע.' עכשיו זה משהו אחר, זו שכונה במובן הקלסי של המילה," אומרת דניאל, "אני עושה מסיבות, ערבי בנות, ארוחות ערב. אני מאוד אוהבת לארח".
נא להמתין לטעינת התגובות
