שותי הנבואה: מבחן הבירה הגדול
לרגל פסטיבל הבירה שנפתח היום אספנו מומחה לבירה, חובב בירה, בחורה שמסוגלת לשתות בירה, עלמה שלא ממש אוהבת בירה ואחד שבחיים לא שתה בירה-וביקשנו מכל אחד מהם לשתות 25 סוגים שונים של הנוזל המריר ולספר לנו איך היה. אמנם לא כולם הצליחו לעמוד בזה, או לעמוד בכלל, אבל הנה, יש תוצאות, ומסתבר שדווקא הבירות השגרתיות הן האהובות ביותר
אין לכם מושג כמה ויכוחים היו לנו על העניין הזה, של הקוליות. במיוחד לנוכח העובדה שחלק מהטועמים שלנו, משום מה, חשבו שבירה בטעם סיידר תפוחים זה מגניב. לכו תבינו אנשים בלי כבוד לחוש הטעם שאלוהים נתן להם.
תכף, כשנעבור למסקנות השתויות, תכירו אותם. את הגיבורים האמיצים שחירפו נפשם במשך יום שלם למען המטרה הלא?ממש נאצלת-הבעת דעה על בירות שגם חובבי הנוזל ירימו גבה למשמע שמן.
כל המשתתפים במבחן הטעימה הגדול של המגזין היומי של מעריב, שהתכנסו לקראת פסטיבל הבירה הבינלאומי Decembeer שייערך היום ומחר בהאנגר 11 בתל אביב, הגיעו, בסופו של דבר, למסקנה שבירה זה טוב, גם אם לא תמיד טעים ו/או קולי; משמין, לא בהכרח טעים, לא בהכרח מגניב, אבל טוב, בעיקר בתחילת יום עבודה. להלן, המסקנות.
גולדסטאר:
קשה לקבוע קריטריונים לבירה טובה. בסופו של דבר, הכל מסתכם בטעם אישי. אבל כשאף אחד לא אומר על בירה מסוימת שהיא לא לטעמו, כנראה שהיא יותר מסבבה. כנראה שהיא ממש?ממש טובה. או שאנחנו ממש?ממש רגילים אליה. או שגם זה וגם זה. בקיצור, גולדסטאר.
טובורג רד:
זה אולי עלול להישמע רע, אבל האבחנה של נסיין מספר 1 רועי (זה שחובב בירות), לפיה מדובר ב"בירה שמזכירה מקום שמחלק בירות חינם", היא דווקא מחמאה. נייטרליות, מסתבר, היא ערך אקסקלוסיבי למדי כשמדובר בבירות. אם כולם שותים אותה וכולם נהנים ממנה, כנראה שהיא די בסדר או שפשוט אין לנו חשק להיפתח לבירות מוזרות ומתחכמות.
מרפיס:
בירות איריות מהסוג הספציפי הזה (Ale) הן בדרך כלל משהו שכדי להתחבר אליו צריך להרגיל את בלוטות הטעם למרקם ה"כבד" והייחודי שלו. המקרה של מרפיס הוא קצת שונה, כי בכל זאת, על אף שהיא ממש
Schneider:
רוב הטועמים אמנם הסכימו שהריח לא משהו, אבל הודו שכאשר שותים אותה היא דווקא מצוינת. להבדיל מכמה בירות אחרות מהסוג הזה, החמיצות הלימונית של שניידר מאופיינת במינון מדויק, ומלבד זה יש בה משהו קלאסי. יופי של בירה.
סמואל אדמס:
ליצ'י. כן, לבירה זו משום מה יש טעם של אחד כזה, ובלי קשר לשום אמת מידה וחוש טעם אנושי, זה מחליק מצוין בגרון. האמת היא שזה פחות טעים מאשר עושה שמח. פתאום הלב מתמלא במעין שמחה אקזוטית, קרנבלית. ובסופו של יום אין כמו לשתות בירה לא רעה, ועם זה גם להיות שמח.
היינקן:
בימים כתיקונם אפשר אולי לסווג את הלאגר ההולנדית החביבה הזאת כבירה ממש טובה, אבל הימים אינם כתיקונם, אנחנו לא באמסטרדם, ובתחרות עם 24 בירות אחרות היא די בינונית. נסיין מספר 3 אסף (זה שמומחה לבירות) אמר עליה שהיא מתאימה לכדורגל. צודק. גלי אמרה שהיא הולכת טוב עם שש-בש וסיגריה. גם צודקת.
דובל:
הדבר הראשון שטועמינו ציינו מיד אחרי שלקחו ממנה שלוק היה שיש לה טעם של משהו, רק שהם לא יודעים להגדיר אותו, ובכל מקרה הוא לא ממש טעים. היו שציינו בטבלאות הרישום שזה כמו "מיץ לימון מקולקל", אבל ברוב המקרים היא עברה את מבחננו בציון גבולי, כשההערה החיובית ביותר שנרשמה לגביה, שוב על ידי גלי, הייתה שהיא "קרירה ובהירה כמו מתנדבת בקיבוץ".
באנגליה מכנים אותה "Beater Wife", בעקבות כמה מקרי אלימות נגד נשים שנקשרו בשתייתה, אבל כאן, ב"המגזין", מעדיפים להתעלם מהלכלוכים הלא?ממש רלוונטיים האלה ולהתמקד בטעם. והאחרון? "כיפי, נחמד" טענה גלי, כזה ש"אין ממש מה להגיד עליו, סתם עוד בירה", אמר נסיין מספר 4 ניר (זה שלא טעם אף פעם בירה) ו"גברי, קולי, עושה את העבודה", כפי שאמר רועי.
טובורג גרין:
רוב הטועמים ליוו את השלוק הראשון שלהם מהבירה הזאת במילה "קרלסברג". יש מצב ש"טובורג גרין" תיעלב מזה, אבל מה לעשות, כנראה שזה כך: שתי הבירות הללו דומות מדי, רק שלטובורג גרין נוספת גם סטיגמה של בירה נשית, ככל הנראה מכיוון שיש בה פחות אלכוהול.
לף בלונד:
עוד בירה של בחורות, אבל לנוכח ה"איככככסססס" של הטועמת שדגמה אותה, אנחנו לא בטוחים בקשר לזה. מצד שני, יתר הריאקציות היו מתונות יותר, והסתכמו באמירות כגון "בירה כבדה, מתוקה ומשביעה" (רועי), " נעים ומתקתק" (גלי) ו"מתוק כמו כתבת טלוויזיה על ילד פלא" (אסף).
ניוטון:
גלי טוענת שמדובר ב"בירה של פקאצות מתוחכמות שעשו קורס ברמנים" ; אסף אומר שהיא "כמו סיידר, רק לא טעים", וניר קשקש משהו על תפוח רקוב שבכל זאת החליטו לעשות ממנו שטרודל ולהתסיס אותו. במילים אחרות - הארומה התפוחית של הבירה עשתה לנו בעיקר געגועים לימי האאוט?סיידר העליזים, שהיו כנראה לא כל כך עליזים.
בירת הגליל:
השם אמנם מסקרן אבל ההגדרה המחמיאה ביותר שהבירה הזאת עוררה בקרב טועמינו הייתה "גולדסטאר לעניים". חלקם , יש לציין, אף הוסיפו "מרודים". לאו דווקא בגלל המרקם או האיכות, אלא עקב טעם לוואי מריר-מתקתק, שהזכיר לנסיינית מספר 5 ליאת (זו שלא ממש אוהבת בירה) "דיאט ד"ר פפר".
פאולנר:
אם אחת מאיתנו (ליאת) אמרה על הבירה הזאת שיש לה "טעם של אוכל לכלבים, ואחת אחרת (גלי) אמרה שהיא מזכירה לה את המיץ שבתחתית הסלט, והיה גם מי שטען שיש לה "טעם של נפטלין" - כנראה שאנחנו עוסקים כאן בבירה שהותירה על נסיינינו רושם לא מוצלח, בלשון המעטה.
הוגרדן:
עם כל הכבוד לבלגים ולבירות המתקתקות שלהם, במבחן הטעימה העיוור שעשינו הוגרדן יצאה כשידה על התחתונה. לגמרי. תגובות נבחרות: "הייתי שותה רק אם זה היה בחינם" (ניר), " טעם של קרלסברג עם ויטמינצ'יק משמש" (אסף). לא משהו, בקיצור.
גורדון:
המתיקות העודפת שהוסיפו לבירה הזאת אמנם משכרת (על אף ניסיונה לטשטש את אחוז האלכוהול הגבוה), אבל יותר מכך, היא משקרת. כלומר, כמה שהבירה הזאת כאילו חביבה ומתוקה, ככה היא כבדה וסיבית. בכל אופן זה מה שאסף אמר עליה, ורועי מיהר להסכים איתו. גם גלי, אגב, הייתה בעניין של בחילה והקאה אחרי הטעימה ממנה. כנראה שזה אומר משהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
