איינו כחולמים: תושביה המקוריים של יפן
מי הם בני איינו המסתוריים, שבט לבן שחי ביפן לפני היפנים, שמנהלים עד היום משא ומתן עם רוחות הטבע ואלילי החפצים הדוממים
אנשי אַיינוּ הם קבוצה אתנית ילידית יפנית שמספר החברים בה, על פי נתונים שנאספו החל מראשית המאה ה-19, הולך ומצטמצם בעקביות. פירוש המילה אינו הוא "בן אנוש".
קיימות כמה השערות בנוגע למוצאם של האיינו, בין היתר שהם שייכים לגזע הקווקזי (הלבן), שהם אחיהם הגנטיים של ילידי אוסטרליה וניו זילנד או שהם גזע העומד בפני עצמו. לאחרונה הועלתה סברה המבוססת על העובדה שהגזע המונגולואידי נחלק לשניים: מונגולואידי צפוני ומונגולואידי דרומי. לפני כמה עשרות אלפי שנים, מונגולואידים דרומיים החלו לנדוד צפונה והתיישבו באיי יפן. מאוחר יותר הגיעו לאזור המונגולואידים הצפוניים, אבותיו של הרוב האתני ביפן היום. אנשי איינו נפגעו קשות מתהליך ההגירה הזה. היום יש ביפן אנשים שאבותיהם היו איינו אך אינם מודעים לכך ואחרים שמסתירים את העובדה הזאת מחשש לאפליה על רקע אתני.
האיינו שונים במראם מרוב היפנים: הם גבוהים יותר, בהירים ושעירים יותר ותווי פניהם דומים לאלה של האדם הלבן. גם שפתם שונה מאוד מהשפה היפנית. הם הכבשה השחורה של יפן, ובמאה ה-19 סבלו במיוחד בשל ניסיונותיה של הממשלה להטמיעם בחברה והאיסור שהוטל על קיום מנהגיהם. רק ב-1997 הוכרו כמיעוט אתני ילידי. היום הם חיים בעיקר באי הוקיאדו וגם באיים הקוריליים ובאי סחלין שברוסיה.
תפסית עולמם של אנשי איינו היא בעיקרה אנימסטית; הם קוראים לדברים החיוניים להם ולדברים שאינם ברי השגה עבורם קַמוּי, כלומר "אלים", מתפללים אליהם ועורכים לכבודם טקסים. האלים נחלקים לכמה קבוצות: אלי טבע, ביניהם אש, מים, רוח ורעם; אלי חיות, כמו דובים, שועלים וינשופים; אלי צמחים כמו חונק הדוב, פטריות ולענה; ואלים שהם עצמים דוממים כמו סירים וסירות. פרט לאלה יש אלים ששומרים על הבתים, אלי הרים ואלי אגמים. המילה אַיינוּ היא ההפך מקַמוּי.
אנשי האיינו מאמינים שהאלים או התגלמויותיהם נמצאים בכל תופעה ובכל עצם – בשמש, בירח, ברעם, במים וכן הלאה, ובכל מה שקשור לחיי האדם. אינספור אלים שומרים על בני האדם ומגנים עליהם וכשצריך – גם מענישים אותם. עם זאת, מרותם של האלים אינה מתקבלת כמובנת מאליה והאדם יכול להתווכח איתם כאשר הם עושים מה שנראה לו כטעות. האלים משרתים את בני האדם, בני האדם משרתים את האלים ובעצם אלה ואלה חיים יחד תוך שיתוף פעולה. האלים מסווים עצמם כבני אדם החיים עם יתר האנשים וגם כבעלי חיים, צמחים או חפצים שמספקים לבני האיינו מזון, מחסה ואמצעי קיום. בטקסי הדת האנשים מציעים לאלים יין, סלמון מיובש וגם יִנאוֹ, מקל מגולף קדוש שאמור לענג את האלים.
בנוסף לאלים הטובים שמבטיחים את קיומם של האיינו, ישנם גם אלים רעים ודמויות מרושעות שגורמים למחלות ולביש מזל. מחלת האבעבועות השחורות למשל יוחסה באופן מיוחד לאלים הרעים ובוצעו טקסים שמטרתם לגרש את האלים שמחוללים אותה.
לאורך השנה מתקיימים טקסים שמטרת חלק מהם היא לשלוח את הרוחות בחזרה. בטקס הזה שולחים בחזרה את האלים שמסווים את עצמם כחיות, צמחים וחפצים שירדו אל ארץ האדם כדי לספק מזון וצרכים יום יומיים. בריטואל שנקרא ייומנטה (iyomante) שולחים בחזרה את רוחות גורי הדובים. הטקס מבוצע בין ינואר לפברואר, כשהשלג בשיאו. הם תופסים גור דובים שישן את שנת החורף שלו ושולחים אותו לשמים באמצעות הכנת סעודה מפוארת.
בריטואל שנקרא יוואקטה (iwakte) שולחים בחזרה רוחות של חפצי בית ופולחן שאינם שמישים עוד וגם
ב-1982, אנשי איינו באי הוקיאדו חידשו את טקס הסלמון לאחר שלא בוצע מאה שנים. זוהי דוגמה להתנגשות בין תרבויות ילידיות לבין חוקים שנועדו לשמירת הסביבה בשל השינויים שנגרמו כתוצאה מהתיעוש והמודרניזציה. היום אסור לדוג סלמון ביפן. האיינו נאבקים היום על הזכות לדוג סלמון בנהרות בטענה שזהו המזון העיקרי של בני עמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
