מפגש עם המתים: ההסבר המדעי
מחקר חדש מנסה לפענח מדוע אנשים רבים, בריאים ונורמטיביים, טוענים שפגשו עם יקיריהם שמתו במהלך תקופת האבל
רוחו של אביו של המלט, בגרסה הקולנועית של לורנס אוליבייה
האם יש הסבר מדעי למפגשים של בני אדם עם רוחות רפאים? בכתב העת המדעי Scientific American הופיע מאמר שמנסה לספק הסבר פסיכולוגי-נוירולוגי, שלפיו מפגשים עם המתים הם בעצם הזיה שכיחה ביותר שאדם חווה בזמן אבל.
המאמר מביא כדוגמא את מקרהו של את קרלוס סלוצקי, שחתולו נפטר לא מזמן. לאחר מותו, החתול המשיך להופיע בשולי שדה הראייה של בעליו. אולם, ככל שהאבל על חיית המחמד חלף, כך גם מתפוגגות הופעותיו של החתול האהוב והוא החל שוקע אל תוך עולם הזיכרונות ונפרד מעולם החושים.
כולנו יודעים שהמתים נשארים עמנו כזיכרונות בלב ובתודעה או, לפי מסורות מסוימות, כזרם תודעה שימצא את מקומו בגוף חדש, אבל אז מדובר במישהו אחר – לפחות במישור הפיזי. יש אנשים רבים שעבורם המתים נשארים לא רק בזיכרון אלא גם בחושים, כמראות, צלילים, ריחות ותחושות מגע. זוהי תופעה נורמלית שמוכרת כהזיית (הלוצינציה) אֶבל, שלא זוכה להתייחסות רבה מפני שהזיות חישתיות מקושרות בדרך כלל לסמים ולפסיכופתולוגיה. למעשה, יכולים לחוות אותן אנשים בריאים בתקופה של מצוקה.
אגנטה גרימבי מאוניברסיטת גוטבורג כתבה מחקר שעוסק בתגובתם של מבוגרים לאבל ובהזיות שלאחר האבל. היא גילתה ש-80 אחוזים מהאנשים המבוגרים חווים הזיות שקשורות ליקיריהם המנוחים כחודש לאחר האבל, כאילו שהתפיסה החושית שלהם עדיין לא התעדכנה בדבר המוות. בדרך כלל ההזיות האלה אינן מעיקות אלא מנחמות ומעוררות זיכרונות נעימים.
כנראה שההזיות האלה מתקבלות באופן שונה אצל בני תרבויות שונות. בתרבויות שאינן מערביות ובהן אין אבחנה כה חדה בין עולם פנימי לעולם חיצוני, "הופעתם" של המתים אינה מעוררת דאגה, כך סבור קרלוס סלוצקי, האיש שאיבד את חתולו, ואנתרופולוג בזכות עצמו באוניברסיטת ג'ורג' מייסון. הוא מביא כדוגמה אישה היספאנית ששני ילדים ששכלה באים לבקר אותה, מהווים מקור לנחמה ומשמשים כגורמים בעלי ערך ברשת החברתית של אמם. הידע על התופעה
ועל משמעותה בקרב תרבויות שונות אינו רב. יכול להיות שהתגובה לדיווחו של אדם מתאבל כי הוא ממשיך לפגוש את יקירו המת, צריכה להיות "מצוין, שמור איתו על קשר" ולא "בקרוב תחזור לשגרה ויהיה בסדר" או "לך לרופא שירשום לך כדורים." סלוצקי מציין שלמשל בקרב אנשי הופי ילידי אמריקה, תופעה שכזאת נחשבה מבורכת ורצויה ולא סיבה לדאגה כפי שהוא עשויה להיות בתרבות המערבית.
ההסבר לכך שמקור המפגשים עם "רוחות המתים" הוא צריבה של הנפטר בתפיסה החושית של מקורביו החיים, נכון עד כמה שיהיה, אינו מכסה דיווחים אחרים של מפגשים עם המתים. למשל, קבוצה של אנשים שראו את אותו המת, אדם שראה רוח מבלי שידע שאותו אדם נפטר, או מפגשים עם רוחו של אדם זמן רב לאחר מותו, כאשר הזיית אבל כבר איננה הסבר מניח את הדעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
