ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » ספרד

עולים לרגל: הדרך לסנטיאגו דה קומפוסטלה

בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבצפון מערב ספרד עומדת קתדרלה שאליה עולים לרגל צליינים מכל רחבי אירופה. הכל התחיל בעצמותיו של יעקב הקדוש שהתגלו כאן בימי הביניים, והמסורת ממשיכה עד היום

מאז המאה הרביעית, סנטיאגו דה קומפוסטלה ("יעקב הקדוש משדה הכוכבים") שבצפון מערב ספרד, הוא אתר עליה לרגל לנוצרים מכל אירופה. במקום הוקמה קתדרלה גדולה שכל העולים לרגל נוהרים אליה ומשתתפים במיסה הגדולה.

העליה לרגל לעיר החלה כבר במאה ה-10 בתוך ספרד עצמה, ובמאה שלאחר מכן גם מחוץ לספרד. בראשית המאה ה-12 העלייה לרגל כבר הייתה מאורגנת למדי. ארבע דרכים ממוסדות מתחילות בצרפת ונפגשות בארץ הבסקים שבמערב הפירנאים. משם, דרך יחידה חוצה את צפון ספרד, ועוברת בבורגוס, קריון, סהגון, לאון, אסטורגה ולוגו. הצליינים נהגו לאחוז בידים מקל נדודים גדול ולענוד צדפה גדולה לסימן וזכר שהם עולים לסנטיאגו. בסופה, מחכים עולי הרגל בטורי ענק כדי להיכנס לקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה בה נמצא פסלו של הקדוש יעקב.

היום אימצה אירופה המודרנית את המסע הזה אל חיקה הרשמי: כל הדרכים המובילות לסנטיאגו, וגם לתחנות השונות, מסומנות בשלט כחול, מוקף כוכבי הסמל האירופי המשותף - עיגול הכוכבים, עם סמלה של סנטיאגו, שהוא עיצוב גרפי של צדפה שמזכירה גם שמש, ולמטה כתוב קמינו דה סנטיאגו (Camino de Santiago), כלומר הדרך לסנטיאגו.

העולים לרגל נוהרים מכל קצות אירופה והמסע אינו פשוט: יש לעבור דרך תחנות שונות, קרי מנזרים וכנסיות ברחבי אירופה, המוכרים כתחנות בדרך לסנטיאגו, ו"להחתים שם כרטיס", כדי להגיע בסופו של דבר אל היעד הסופי. רוב העולים לרגל היום אינם דתיים כלל, והם עושים זאת בגלל המסורת וההרפתקה. הם עוברים חלקים גדולים ברכב, ורק כשהם מתקרבים ממש אל סנטיאגו הם פוצחים בהליכה, כשהם עונדים את הצדפה הגדולה. 

היסטוריה

הכל התחיל בשנת 44 לספירה. האגדה מספרת, שהיהודים הרשעים רצחו את אחד השליחים של ישו, יעקב הקדוש, בירושלים, ורצו להיפטר מן הגופה כמה שיותר רחוק. על כן עלו כמה חבר'ה על סירה, יחד עם הגופה, והפליגו לקצה העולם.

כיוון שאז עוד טרם גילו מקומות שהם באמת בקצה העולם, הסירה הפליגה לקצה המערבי של אירופה, לחופי פיניסטרה (בלטינית finis-tierra, "סוף האדמה"), כיום בצפון מערב ספרד. רק כדי להיות בטוחים, החבר'ה הלכו עוד 17 ק"מ אחרי שנחתו בחוף, ושם קברו את האדון יעקב (שמעתה נקרא לו "סנטיאגו", כפי שמכנים אותו הספרדים).

כמעט 800 שנים אחר כך, הלך לו דייג פשוט ממחוז גליציה, המחוז האוטונומי שבצפון מערב ספרד, כשפתאום ראה חזיון של כוכב, שציין לו בשמיים

את הדרך אל קברו של סנטיאגו. אלו היו חדשות טובות במיוחד, משום שסנטיאגו נחשב לקדוש האהוב על הספרדים והמגן על אדמתם. ברגע ששמע על העניין אלפונסו השני, מלך ספרד, הוא הורה מיד להקים בזיליקה מפוארת מעל קברו של מיודענו. על שם החזיון שחווה הדייג נקראה העיר שקמה במקום סנטיאגו דה קומפוסטלה.

מהר מאוד הפכה סנטיאגו לעיר קדושה לנצרות, ולמעשה לעיר השלישית בחשיבותה הדתית בעולם, אחרי ירושלים ורומא. כמו לכל עיר קדושה, גם לסנטיאגו החלה עלייה לרגל מכל רחבי היבשת. 

 בעיר סנטיגו עצמה, שהפכה כמובן, למלכודת תיירים משוכללת, אפשר למצוא את הצדף בכל מקום: בתכשיטים, על קירות הבתים, ואפילו על עוגות שיש מצופות אבקת סוכר, שנמכרות בכמויות בחנויות לתיירים.

יוצאים לדרך
קיימים כמה נתיבים לסנטיאגו, וכולם נקראים בשם הכולל "Camino de Santiago". הדרך העיקרית היתה ועודנה Camino Frances שהביאה עולי רגל מכל אירופה דרך צרפת, חצתה את הפירנאים דרך מחוזות הבאסקיים, בלב קסטיליה ומשם לחבל גליסיה ואל סנטיאגו.

הנתיב מסומן במגוון של שלטים וסימונים. הסימון הנפוץ ביותר, וזה שנתן לקמינו את סימן ההיכר שלו, הוא החץ הצהוב, שמצוייר על כל קיר, מדרכה, עמוד חשמל או עץ בדרך. גם הוא נפוץ מאוד בחנויות המזכרות בעיר, וכל דבר שאפשר לשים עליו חץ צהוב - חולצות, מאפרות, סיכות, עפרונות, הכל - מקבל אותו באהבה.

אם תבואו בתקופת חג הפסחא, תוכלו לפגוש בכפרים שבפירנאים במקומיים הלבושים תלבושות באסקיות באדום, לבן וירוק, צועדים ברחובות, ובנערות הרוקדות בתיאום נהדר עם מוזיקה מקומית. בכל מקום תקבלו טפיחה על הכתף ויברכו אתכם בברכת עולי הרגל "Buen Camino".

בדרך אפשר למצוא בקתות לינה רבות, ושם גם תוכלו לקבל חתימה על דרכון עולה הרגל הנקרא Credencial. את הדרכון מחתימים בכפרים לאורך הדרך פעמיים ביום (במקור ניתנו החותמות בכנסייה של כל ישוב, אבל היום מסתפקים גם בפאב או בבית המרקחת שליד). כשהם מגיעים לסנטיאגו, עולי הרגל שהכרטיסיה מוכיחה שהלכו ברגל 100 ק"מ לפחות זוכים בהגעתם בתעודה שנקראת Compostela, שאפשר לתלות על הקיר לקישוט יחד עם התואר השני וההצטיינות בטירונות, שמעידה שהאדון הוא עולה רגל כדת וכדין.

התעודה הזו היא גם כרטיס הזיהוי של ההולך, ובעזרתה הוא מקבל רשות ללון במחסות מיוחדים שנבנו כדי לשכן את עולי הרגל בדרכים. לאורך נתיבי הקאמינו פזורים בניינים שנקראים Albergues, מחסות, שהם מגוונים מאוד באיכותם, במחירם, בגודלם ובצוות שמפעיל אותם.

רובם הם לא הדבר הבסיסי שמדמיינים כששומעים את המילה "מחסה", אלא בניינים מודרניים, לפעמים אגף משופץ של הכנסיה, עולים שניים שלושה יורו, בדרך כלל לא כחובה אלא כתרומה, ומאכלסים כמה עשרות עולי רגל בחדרים ענקיים במיטות קומותיים (רק מזרונים ושמיכות). יש גם מחסות יותר בסיסיים, בלי מים חמים, בלי צוות קבוע ולפעמים אפילו בלי מיטות. כחלק מהמחסות יש גם מטבח, כך שאפשר לבשל גם אם לא סוחבים אתכם גזיה.

העיר סנטיאגו 

בסנטיאגו כדאי לטייל ברגל בעיר העתיקה. בנינים עתיקים ויפהפיים, כיכרות קטנות, חנויות מכל הסוגים והרבה מסעדות ובתי קפה המצויים ברחובות הצרים. כאן תטעמו את האווירה הצפון-ספרדית. כיכר Plaza de Espantilde נקראת גם Plaza del Obradoiro. במזרח הכיכר נמצאת הקתדרלה הברוקית, בדרומה הקולג' הרומנסקי של סן ג'רונימו, ובמערב בניין העיריה הנאו-קלאסי. הכיכר היא, בלי עוררין, אחת מקסומות ביותר בספרד.

כדאי לטייל מסביב לקתדרלה ב-Plaza Inmaculada מצפון, ב-Plaza de la Quintana ממזרח, ובכיכר הצורפים היפהפיה Plaza de la Plateras, שנמצאת בצד הדרומי. אם תתקדמו 400 מ' ב-Calle del Franco - הרחוב היוצא מהכיכר הראשית, תגיעו אל Paseo de la Herradura, שבו תוכלו לבלות זמן שקט בשוטטות בגבעה המיוערת והנאה מהמראות של העיר.

תופעה אופיינית לסנטיאגו היא ה-tunas החרוצים. המסורת של ה-tunas מתחילה בימי הביניים כאשר הסטודנטים באוניברסיטאות, מכל קולג' בנפרד, יצרו קבוצה מוסיקלית ופקדו ברים ומסעדות, שרו שם וקיוו לקבל ארוחת ערב בסוף הופעתם. היום לבושים הזמרים בתלבושות של המאה ה-17, עם שכמיות וסרטים צבעוניים התלויים מהם (הסרטים הם כנראה מתנות ממעריצות). אפשר למצוא tunas ברבות מהערים הגדולות של ספרד, במיוחד באזורי התיירות. בסנטיאגו שיכללו המוסיקאים את השיטה והם מציעים גם את הדיסקים והקלטות שלהם למכירה.


המידע באדיבות האתר טריפי

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...