נירוונה בסיאטל: קבוצה בטעם של עוף
מיקי בן זאב ואשתו עדי הלכו לראות משחק פוטבול של הקבוצה המקומית בסיאטל. הפקקים בדרך, מחירי החניה ובעיקר המשחק המעפן גרמו להם להתגעגע לבלומפילד
התרגום העברי לפוטבול הוא כדורגל, אולם המשחק קרוב לכדורגל בערך כמו שהנבחרת שלנו קרובה למונדיאל. האגדה מספרת שהספורט הזה נוסד בעיצומו של משחק כדורגל מאוד מאוד משעמם, ולאחד החלוצים נמאס מהתוצאה והרמה. הוא החליט לעשות מעשה, וביאושו כי רב נטל את הכדור בידו ורץ אחוז אמוק אל השער. כך הפך אותו בחור מחלוץ כדורגל לחלוץ של ענף ספורט שלם. השער, אגב, נפסל.
האהדה באמריקה לפוטבול מתקרבת למימדים של דת. מספר המאמינים שני רק למספר חברי כת השופינג. החלטתי שגם אני מצטרף אל מסדר הכמורה המקומי, והפכתי לאוהד של הקבוצה המקומית, Seattle Seahawks.
בבדיקה ראשונית מהארץ התברר שמדובר בקבוצה מהחזקות בליגה, שמופיעה דרך קבע בפלייאוף, ואפילו הגיעה לפני שלוש שנים לסופרבול, אך הפסידה בו. יופי, חשבתי, אם אי אפשר לתפוס את מכבי באירופה, נראה את החבר'ה המקומיים בטייטס קורעים את אמריקה. כמה טעיתי.
בזכות המצב הגרוע של הקבוצה, אפשר סוף סוף להשיג כרטיסים למשחק שלהם. עדי הצטרפה אלי בתירוץ של חוויה אנתרופולוגית, כשבעצם רק רצתה לראות גברים בטייטס, והלכנו לראות משחק.
למרות שהנצחונות כאן נדירים כמו תרנגול הודו חי לפני חג ההודיה, הפקקים באוטוסטרדה התחילו כבר שני מחלפים לפני האיצטדיון. ככל שהתקדמנו לאיצטדיון, בסדר מופתי אגב, התברר שהאזור הפך לשטח סטרילי, וכל הנתיבים והדרכים מובילות בעזרת שוטרים חמורי סבר למקום אחד בלבד, החניון של האיצטדיון.
כל מי שנוסע באזור הולך למשחק, או שהוא משוגע. כשראינו את מחיר החניה החלטנו שבעצם כולם משוגעים. 40 דולר לחניה, וזה בערך מחיר הכרטיס למשחק. חצי שעה לפני המשחק הסתובבנו ברחובות הסמוכים וגילינו שכל חניון מאולתר גובה מחיר דומה. כשהתרחקנו קצת מצאנו חניה במחיר סביר יותר. אבל שילמנו בבעיטת הפתיחה, ופספסנו איך האורחים מאריזונה מנגבים עם סיאטל את הדשא המלאכותי.
כשמצאנו סוף סוף את הכסאות שלנו ראינו שאכן המשחק מתנהל כרגיל. סיאטל חוטפת בראש. מישהו צריך להסביר את זה למעודדות. הן כנראה ראו משחק אחר, ולא
במחצית השניה השמש יצאה קצת. האצטדיון תוכנן כך שבשעת המשחק השמש תהיה בזוית כזו שהיא תסנוור את הספסל של האורחים, ואכן, עד עכשיו סיאטל כמעט לא הפסידה בבית. אני לא יודע את מי לשלוח להסתכלות, את המהנדסים שחשבו שאפשר לסמוך על השמש בסיאטל או את השמש, שלא עושה את עבודתה, עובדה: הקרניים המחממות ממערב נתנו קצת תקווה. לאריזונה.
לקראת הסוף, משום מקום, סיאטל התחילו לחזור למשחק, ומרחק של הבקעה אחת מניצחון. סיאטל התחילו במהלך שמסמל את כל העונה שלהם, כשהרכז מסר כדור מושלם... לידיים של שחקן יריב. חרבון אחד גדול.
האוהדים המקומיים התחילו לצאת לכיוון החניה ונראה שהשחקנים מסיאטל היו מתחלפים איתם. על המגרש, אריזונה בזבזה זמן כאילו אין מחר, ורצה לשדה התעופה. צריך הרי לנוח לפני יריבה רצינית בשבוע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
