גיל 17: הרגע שבו מגיע צלם אלוהים
חיבוטים עזים, תפיסות קיצוניות וקוטביות בין מיניות לשכלתנות - אך בגיל 17 גם מופיע לרגע גם האני הגבוה ונוגע להרף עין בנפש המתפתחת. על תפיסת הנעורים על-פי האנתרופוסופיה
צעיר בן 17 חווה את האני שלו Bingbing, cc-by
על פי מדע הרוח האנתרופוסופי מיסודו של ד"ר רודולף שטיינר חיי האדם הם מסע של התפתחות. שטיינר חילק את חיי האדם לתקופות בנות שבע שנים. כל תקופה כזו נקראת שביעון ולכל שביעון ישנה משמעות אחרת. בשביעון השלישי למשל (גיל 14-21) מתפתחת המערכת הרגשית שבגיל הנעורים מופיעה במלוא עוצמתה. מערכת רגשית זו נקראת בטרמינולוגיה האנתרופוסופית הגוף האסטרלי כלומר "גוף הנפש".
כל אמצע שביעון נקרא "שנת השמש". בהתבוננות על השמש מנקודת המבט הארצית, נראה שהיא נמצאת בדיוק באמצע שבעת כוכבי הלכת המהווים את מערכת השמש שלנו. השמש על פי האנתרופוסופיה מסמלת את האני הנצחי, הגבוה של האדם. בכל שביעון תופסת השמש את השנה המרכזית שלו - הרביעית - אך מקרינה גם לשנים הקרובות אליה משני הצדדים. אמצע השביעון הוא זמן משמעותי בחיי האדם. בזמן זה נחשף האדם למסרים שקשורים לאני הגבוה שלו.
בשביעון הראשון, אמצע השביעון מתרחש בערך בגיל 3 כשהילד אומר לראשונה "אני".
בשביעון השני, בגילאים 9-10, מתרחשת מה שקרוי במינוח אנתרופוסופי "לידת התודעה העצמית". אירוע מסוים בחיי הילד מפגיש אותו עם תחושת הבדידות שבקיום האנושי. בפעם הראשונה הילד מבין וחש שהוא נפרד מהעולם, שההרמוניה שהייתה בינו ובין העולם הסתיימה. אנו אומרים שהאני הגבוה, שהוא ישות רוחנית, הוא זה שמפגיש את הילד עם החוויה הקיומית הזו, לצרכי ההתפתחות הרוחנית של הילד.
בשביעון השלישי, בגיל 17, ישנה התגלות נוספת של האני הגבוה, המתרחשת שוב דרך אירוע קונקרטי שמפגיש את האדם עם האני הגבוה שלו. ההתגלות החיצונית מתרחשת בסיום תהליך הצמיחה, עם ההשלמה והסיום של ההשתנות הגופנית. תהליך ההתבגרות מסתיים ברובו בגיל 17 –17 וחצי, שהוא שנת השמש של השביעון השלישי.
השביעון השלישי הוא שביעון המאופיין על ידי דואליזם הבא לידי ביטוי בהפרדה. ראשית הפרדה בין עליונים לתחתונים - כלומר מיניות מול שכלתנות. אצל הבנים בעיקר מתרחשת הקוטביות הזאת כאשר האלמנט הרגשי שנמצא בתווך - מוזנח. אצל הבנות מושם דגש דווקא על הרגש. ההפרדה השנייה היא בין טוב ורע- בני נוער בגיל זה נוטים לתפיסות קיצוניות - סיטואציות וכמו כן גם אנשים, נחווים על ידם באופן מקוטב כטובים מאוד או כשליליים מאוד.
הופעת הכוח המאחד
בגיל 17, האני - צלם האלוהים - שהוא הכוח המאחד, השלם, נוגע להרף עין בנפש המתפתחת אצל הנער/ה.
משהו מהישות אליה מכוון האדם בדרך ההתפתחותית שלו, מופיע בזמן זה בסכסוכי הנפש של גיל ההתבגרות, ומרמז על עצמו כעל הישות השלמה העתידית. לעתים זה בא לידי ביטוי בשינוי היחס להורים. אותו הורה שהיה לא רלוונטי בגיל ההתבגרות, הופך שוב לדמות אנושית, אולי אפילו חברית. לפעמים זה מגיע באופנים אחרים.
כדי להבין את גיל 17 של אדם מסוים ואת מה שהתגלה דרכו יש לשאול מהו האירוע המסוים שאדם מזהה אותו כאירוע שגיל 17 הביא בפניו? איזה גילוי חשוב נחשף בפניו?
גילוי זה רלוונטי ביותר להתפתחות הרוחנית שלנו. כל אחד מאיתנו מגלה תגלית אחרת על עצמו ועל חייו בגיל 17. אבל התגלית הספציפית, המותאמת לכל אדם בביוגרפיה האישית שלו, מספרת לו על עתידו כאדם שלם יותר. משהו מהאני הגבוה, זה שפועל ולוקח סיכונים למען פוטנציאל ההגשמה. גיל 17 מצביע על הכיוון של התפתחות ישותו השלמה של האדם, הוא מצביע על כיוון לעבודה ההתפתחותית האמורה להילקח על ידי האדם, על מנת שיתקרב למימוש עצמי בהמשך חייו.
להלן תיאורי מקרים של אירועים שאירעו למיועצים בגיל 17. ניתוחי האירועים יבהירו מעט יותר את משמעות הגיל הזה בחיי האדם.
דוב אלבוים - האלוהים שבפנים
מקרה ייצוגי אחד עשוי להיות זה שחשף הסופר דוב אלבוים בספרו "מסע בחלל הפנוי". בגיל 17, לאחר אירוע מכונן, עזב אלבוים, תלמיד ישיבה מצטיין, את אורח החיים הדתי:
דב אלבוים ארכיון
"אט אט אני הולך ומתקרב להבנה עמוקה יותר של נטישת הישיבה ועזיבת החברה ההלכתית דווקא בשעה שתחושת הקרבה שלי לאלוהים הייתה בשיאה. נראה לי שכאשר ראיתי באל את המלך של חיי, כאשר הקפדתי לקיים כל הלכה, קלה כחמורה, דווקא אז הבנתי שאני משלם מחיר נפשי גדול מדי. חוזה הנתינות הזה שחונכתי עליו והתגבש בי בנעורי חיבל באפשרות התודעתית להוסיף להיות בקרבתו, בלי פחד, ולקיים עמו דו שיח אמיתי. הסתירה העצומה שבין אלוהי ההלכות של ה" שולחן ערוך " לאלוהי תפילתי הלכה והתעצמה. את המחיר הזה, הרגשתי בעומק נפשי- איני רוצה לשלם. עזבתי את עולם הדרכים הברורות מטעמים דתיים דווקא, מתוך הבנה שבלי הקרבה לאלוהים חיי אינם חיים." (עמ' 126).
"האני העליון" חדר פתאום בשביעון הזה בעוצמה והתגלה לדב. הדרך שבו הלך עד עכשיו הרחיקה אותו ממציאת אלוהי אמת עבורו, ממציאת דרכו האישית להבנת האלוהים ולהדברות איתו. הוא שבר את הכלים באחת ויצא לדרך אחרת.
*
אורנה בן דור היא יועצת ביוגרפית אנתרופוסופית ומנהלת את מרכז "כחותם" להתפתחות נפשית ורוחנית
נא להמתין לטעינת התגובות
