ראשי » סגנון » ניו אייג' » קבלה וחסידות

קווים מקבילים נפגשים באינסוף

התבוננות בתופעות מקבילות בעולם היא דרך לזהות את חותמו של הבורא. למשל - לנשמה יש חמישה שמות, והם מקבילים לחמשת האופנים שבהם שוכן הקב"ה בעולם. סדרת קבלה וחסידות על פי משנתו של הרב גינזבורג

ניר מנוסי | 27/11/2008 8:42

dloche, cc-by

עד המאה ה-12 נודעה תורת הסוד היהודית בשמות רבים, כגון "סתרי תורה", "טעמי תורה" ועוד. אולם בהדרגה התבסס בפי כל המונח "קבלה", וככזו היא מוכרת עד היום. שמו הסופי של דבר אינו מקרי, אלא חושף משהו ממהותו הפנימית. מה יכולה ללמד אותנו המלה קבלה אודות חכמת הקבלה?

בדרך כלל מתפרש המונח קבלה כנובע מהפועל 'לקבל' וכמבטא מסורת שנתקבלה מסמכות גבוהה. אך עיון במקור המקראי של השורש ק.ב.ל מגלה משמעות מוקדמת ויסודית יותר. למרבה ההפתעה, בחמשת חומשי התורה (וכן בספרי הנביאים) השורש ק.ב.ל כלל אינו מופיע במובן של לקבל. הפועל לקבל מופיע לראשונה רק בספרי הכתובים המאוחרים יותר. בפעמיים שהשורש מופיע בתורה, שניהם באותו מטבע לשון בדיוק, משמעותו להקביל: "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת".

כלל פרשני קובע כי הופעתה הראשונה של מלה במקורות חושפת את עיקר משמעותה. לפני שקבלה קשורה בלקבל, אם כן, היא קשורה בלהקביל. כיצד?

אחד מיעדיה הבסיסיים של הקבלה הוא חשיפתו של רובד ביניים הנח בין הבורא האחד לבין אינספור התופעות הנגלות של הבריאה – הן אלה שבתורה הנגלית והן אלה שבטבע הארצי. רובד זה מאוכלס בקבוצה מצומצמת ומוגדרת של כוחות וצורות המסודרים בתבניות שונות, והמשמשים כמעין ארגז כלים באמצעותו ברא הקב"ה את העולם וממשיך לקיימו בכל רגע (בקצרה נציין שמדובר בעשרה כוחות הידועים בשם סְפִירוֹת ובעשרים ושתים אותיות האלפבי"ת העברי). היותם ריבוי מציבם בכפיפה אחת עם העולם הנברא; היותם מעטים, מופשטים וכלליים מציבם בסמיכות לבורא. התוודעות אליהם יכולה איפוא לשמש מעין מעבורת המסייעת להתקרב אל ה' ולהכירו.

הרעיון שכל רמות הארגון והאגפים של המציאות נוצרו באמצעות מערך מצומצם של תבניות פירושו שבין כולם שוררים קוים מקבילים. גילוי מקבילות אלו כמו חושף את השורש המשותף ממנו משתלשלות כל התופעות. כאשר לומדים זאת באופן הנכון, ההתבוננות בהקבלות בונה חוויה של ליכוד ואחדות בנפש, ומקשרת אף אותה עם מקורה האלוקי. כל הקְבלה שמאתרים בתורה ובעולם כמו בונה שלב בסולם המקרב אותנו לה'. זוהי מטרת הקַבלה וזהו הקשר בינה לבין פעולת ההקְבלה.

שמות הנשמה ותכונותיה

לשם המחשה נביא את אחת ההקְבלות היסודיות ביותר, המחברת בין שמות הנפש השונים לבין תכונותיהם.

היסוד להקְבלה זו נמצא בספרות חז"ל. חז"ל מונים חמש תכונות בסיסיות המשותפות לנשמה כפי שהיא שוכנת בגוף ולקב"ה כפי שהוא שוכן בעולם. הם לומדים זאת מכך שהביטוי "ברכי נפשי את ה'" חוזר על עצמו חמש פעמים במזמורי התהלים. יכולת הנפש להלל את ה' מעידה על זיקה ביניהם, והחזרה על כך מעידה על התפרטותה לכמה בחינות. וזה לשונם:

מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף,
מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית,
מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף,
מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה,
מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים (בבלי ברכות י, א).

עד כאן מדרש אחד. כעת, במקום אחר לגמרי ולכאורה בלי קשר, מציינים חז"ל שלנשמה יש חמשה שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. לכל שם הם מביאים אסמכתא מהכתובים, ולא מרחיבים מעבר לכך.

חז"ל אינם מחברים בין המדרשים ואף לא מציעים להם מבנה, אלא רק מדברים אודות שמות ותכונות בעלמא. ספרות הנגלה אין דרכה להבליט הקבלות ואף לא לחשוף את התוכנית האדריכלית הפנימית של הבריאה. אך ספרות הקַבלה כן עושה זאת. כאשר איש הסוד עומד מול

חמש תכונות וחמש שמות לנשמה, הדבר מייד מדליק נורה בראשו ואומר לו שיש להקביל בין השתיים (ואם הוא אחד שחושב בגימטריות, הוא גם מייד ישים לב שסכום השמות "נפש רוח נשמה חיה יחידה" שווה בדיוק "ברכי נפשי את הוי'ה", הפסוק שעורר את מדרש התכונות!).

כיצד ניתן להקביל בין חלקי המערכות השונות? ראשית כל יש לערוך עיון מקיף ודקדקני בפרטי כל מערכת, שורשם הלשוני, ההקשרים שלהם וכו'; שנית, יש לאתר את המודל הקבלי הנכון הנח בתשתית שתיהן. יש להבהיר שיצירת הקְבלה נכונה בין שתי מערכות אינה ענין של מה בכך ולא כל אחד יכול לה. פרט לנסיון שנדרש כדי לבצע את שני השלבים שתיארנו, צריך 'חוש' מפותח כדי להפיק מהם הקְבלה מדויקת.

במקרה בו מדובר במערכות של חמש, המודל הבסיסי ביותר הוא של שמו המפורש של ה'. למרות שהשם כולל רק ארבע אותיות, לפי הקבלה מורה האות יו"ד על שני רבדים רוחניים נפרדים – אחד המגולם באות עצמה ושני המגולם בקצה העליון שלה המכונה "קוצו של יו"ד". המבנה השלם אליו רומז השם המפורש כולל אם כן חמש מדרגות. מבנה זה הוא אחד הבסיסיים ביותר בקבלה ומשמש לניתוח שלל תופעות בתורה וכן במבני האדם והטבע. הוא המספק את 'עמוד השדרה' המשותף לשני המדרשים שלפנינו, ומאפשר לערוך את ההקבלה הבאה ביניהם:

טבלת המודל המחומש

מבנה רבדי הנפש

רבים מאתנו נרתעים מטבלאות, המזכירים לנו את ספרי הלימוד המשעממים שסבלנו מהם בתיכון (או לחילופין, את חשבונות הבנק המשעממים שאנו סובלים מהם היום). אך בניגוד לאלה התבוננות בהקבלות הקבליות יכולה להיות חוויה מעשירה המפרה את רוחנו. מה ביכולתנו להפיק מההקבלה שלפנינו?

• הדבר הראשון שאנו מרויחים מההקבלה הינו מודל קוהרנטי של רבדי הנפש. מה שקודם לכן היו רק תכונות ושמות נרדפים בתפזורת, נסדרו לקומות במבנה רב-שלבי אחד. ביכולתינו כעת להבחין בין מישורים בנפש, לכנותם בשמם הנכון וללמוד על יחסם זה לזה.

• ספציפית יותר, אנו יכולים לזהות את מדרגתו ואיכותו של כל חלק: חלק ה'נפש' מתגלה כרובד תשתיתי המניע את הגוף, מעין ויטאליוּת המאפיינת את היצור החי באשר הוא; חלק ה'רוח' מתגלה כרובד נסתר יותר המעצב את הסתכלותנו על העולם; חלק ה'נשמה' כמשהו השוכן מעל נקודת ההסתכלות שלנו ובונה אותנו; וכן הלאה.

• מהמבנה הרב-קומתי משתמע אף מודל התפתחותי של הנפש. מכיוון שהרבדים מסודרים מלמטה למעלה, ניתן להסיק מהם את שלבי ההתפתחות הרוחנית השלמה: השתלמות ברובד הנפש מובילה לגילוי רובד הרוח, השתלמות ברוח לגילוי רובד הנשמה, וכן הלאה עד לרובד היחידה.

• ההקבלה לאותיות שם ה' חושפת זיקות נוספות בין הרבדים לבין עצמם. כך למשל מתגלים רבדי החיה והיחידה כשני חלקיה המשיקים של חטיבה אחת (כנגד קוצו של יו"ד והאות יו"ד עצמה), נחשפת השתקפות הדדית בין רבדי הנפש והנשמה (המקבילות לשתי אותיות הה"א), ועוד.

• לבסוף, ההקבלה לשם ה' מאפשרת למצוא זיקות הדדיות בין הנפש לבין מגוון רחב של מערכות אחרות המנותחות באמצעות אותו מודל – כמו מערכת העולמות, ממלכות הטבע ועוד. ריבוי ההקבלות מאפשר להקיש ממערכת למערכת וללמוד על כל אחת מהן דברים חדשים.

מבנה רבדי הנפש (או כפי שהוא מכונה נרנח"י, אחר ראשי התבות של שמות החלקים מלמטה למעלה) הינו פשוט יחסית, והאמור כאן עוד רחוק מלמצות את מה שיש ללמוד לגביו, אך די בו כדי להמחיש לנו במעט את פעולת ההקְבלה הקבלית. בכוחה של ההקְבלה, כאשר עושים אותה כראוי ומתבוננים בה לעומקה, לפתוח אזורים רדומים ולא-מודעים בנפש ולעשותם רקמה אחת עם ההכרה.

לפנים משורת הדין

נסיים בעיון קצר בשורש המלה חסידות, בהקשר לאמור לעיל. חסד הוא כמובן כוח האהבה וההתמסרות לזולת, ובמובן זה החסידות משלימה את המלה קבלה במלה שעניינה נתינה. אך כפי שלקבלה משמעות עמוקה יותר, כך גם למלה חסידות. הגדרתו המסורתית של חסיד הוא מי שפועל "לפנים משורת הדין", כלומר עושה טוב מעבר למה שנדרש. מה משמעות הדבר בהקשר של תנועת החסידות, שתרגמה את עולם הקבלה למישור הנפש?

התשובה נעוצה בהבנה שכל הטבלאות והמבנים הקבליים הם בסופו של דבר מערכת של חוקים, דינים לא מעט כמו דיני ההלכה. פנימיים, דקים ועמוקים ככל שיהיו, הם לעד ישארו חיצוניים יחסית אם לא נצלול לעומקם ונחיה אותם מבפנים. זוהי מטרתה של תורת החסידות, והמשמעות החדשה שהיא מעניקה למושג "לפנים משורת הדין": החסיד אינו מסתפק בעיון שכלי בהקבלות אלא מבקש לחוות אותן, להכנס כביכול אל פנימיות הדין הקבלי. הכניסה אל פנימיות הדין מפנימה גם אותו לתוכינו ועושה אותו ל"דברי אלוקים חיים" – תורת נפש המפעמת בקרבנו.

*

המאמר מבוסס על דברי הרב גינזבורג. לאתר הרשמי