טנזניה: רופאי-אליל טובחים בלבקנים למטרות כישוף
מאות אלפי לבקנים החיים בטנזניה נתונים תחת אימה מתמדת: רופאי אליל רוצחים אותם וגונבים את אבריהם לצרכי כישוף והכנת קמיעות. עכשיו הלבקנים יוצאים לקמפיין
בטון עצוב ומפוחד משחזרת חברת הפרלמנט של טנזניה אל שהיימה קווגיר את הסיפור המז חריד. זה התחיל בבקשה משוז נה שהפנתה משפחה טנזנית לאחת מבנותיה, סלמה. משפחתה של סלמה רצתה שהיא תלביש את התינוקת שלה מכף רגל ועד ראש בשחור, ותשכיב אותה לבדה בבקתה. "האם לא הבינה, אבל היא צייתה להוראות המבוגז רים", מתארת חברת הפרלמנט. כמה שעות לאחר מכן הגיעו כמה גברים לא מוכרים לאזור והלכו ישר אל הבקתה. הגברים פרצו לבקתה, ובמצ'טה שנשאו עמם כרתו לתינוקת הקטנה את רגליה. לאחר מכן הם שיספו, על פי התיאור המזוויע, את גרונה, מזגו את דמה לקנקן ושתו אותו.
לנוכח רציחתם האכזרית של יותר מ-29 לבקנים בטנזניה, קווגיר, לבקנית בעצמה, הפכה להיות מובילת הקמפיין בנושא. במסע ההסברה שלה היא מציגה ראיות שלפיהן האחראים למעשה המתועב הם רוצחים שפועלים בשירותם של רופאי אליל, שמשתמשים באיברים הכרותים לצורכי כישוף. לחלקי הגוף שאוספים הרוצחים יש קונים. אלה מגיעים גם מחוץ לגבולות טנזניה - מקונגו, מבורונדי, מקניה ומאוגנדה - בשל האמונה שרגליהם של הלבקנים, איברי המין, העיניים והשיער שלהם יכולים לסייע להם לזכות בעושר פתאומי. הקורבן הצעיר ביותר עד כה היה בן שבעה חודשים בלבד.
קווגיר, בת 48, פגשה את סלמה בכפר שלה במחוז מוואנגה הסמוך לקילימנג'רו. "זהו מקרה הקניבליזם הראשון, אך בשאר המובנים מדובר בדוגמה קלאסית. מישהו במשפחה המורחבת, שיש לו קשרים עם רופא אליל, יעזור לארגן את החטיפה או את ההריגה. הרציחות הללו מושפעות מבורות ונעשות בהסכמה. יד של לבקן נמכרת תמורת שני מיליון שילינג (כ-1,600 דולר ) ", היא מסבירה בכעס מהול בכאב.
למרות שהממשלה נוקטת אמצעים כדי להגן על הלבקנים, הרציחות הממוקדות, שעליהן דווח לראשונה לפני פחות משנה, עדיין נמשכות. "עוברים שבועיים ואנחנו חושבים שהמצב משתפר, ואז מתרחש אירוע נוסף", אומרת קווגיר, שנבחרה לפרלמנט הטנזני באפריל כדי להילחם בדעות הקדומות ולנסות לשפר את המצב.
הרציחות הן תוצאה של אמונות סותרות שמפיצים רופאי האליל, שגם היום רבים מתושבי טנזניה, שאוכלוסייתה עומדת על כ-40 מיליון נפש, עדיין מתייעצים עמם ומעניקים להם חשיבות מרובה. לפי תפיסתם של אותם רופאי אליל, הלבקנים הם אנשים מקוללים או בעלי כוחות על טבעיים. יש למשל דייגים שמאמינים שאם ישזרו שערות אדומות של לבקן בתוך רשת הדייגים שלהם, הדגים יימשכו לזוהר המוקרן מהן וכך הם עצמם יזכו לפרנסה טובה.
על פי הדיווחים, כורים של זהב ושל אבני רובי משלמים סכומים גבוהים תמורת קמעות מכושפים המיוצרים מחלקי גופות של לבקנים, שאותם הם עונדים מסביב לצווארם או עוטים על זרועותיהם. על פי אמונה אחרת מומלץ לקבור עצמות של לבקנים בחצר.
ככל הנראה, התפשטה האמונה דווקא בתקופה הנוכחית בשל השגשוג בענף המינרלים, שמשך עשרות אלפי אנשים לנסות את מזלם בכרייה עצמאית. גם במדינות שכנות דווח על מקרי רצח בעלי רקע זהה, ונשיא טנזניה ג'קאיה קיקווטה פנה לראשי המדינות של קהילת הפיתוח באזור דרום אפריקה וביקש מהם לפעול לעצירת ההרג.
פארק קטן מחוץ למחלקה בת הקומה האחת של מכון הסרטן של דאר א-סאלם הפך למקום מפלט יחסי ללבקנים, שחייהם נתונים בסכנה מתמדת. הם מתגודדים במקום, ראשיהם ורגליהם חבושים או גבס עוטה את כף ידם, מסתובבים במעברים המקשרים בין המחלקות, מחכים לבדיקות.
יש להם שיער בצבע חלודה ועור לבן חלבי, אך תווי הפנים שלהם אפריקאיים. רבים מהם מכוסים בכוויות, גלדים וחבורות. למרות גל הרציחות, הסרטן נותר הרוצח מספר אחת שלהם. בעוד שהלבקנים במדינות המפותחות חיים עד גיל מבוגר, אפריקאים, הסובלים אף הם מחוסר פיגמנטציה בעור, בעיניים ובשיער, לרוב אינם מצליחים לחצות את גיל 40.
אחת הלבקניות הטנזניות, זיהאדה מסמבו, מספרת כי בעבר האויב הגדול ביותר שלה היה השמש שממנה למדה להיזהר. כעת אין לה אויב ממוקד והיא מהלכת בפחד בכל מקום שבו היא נמצאת. "ברחובות שומעים אנשים זוממים מזימות. הם אומרים 'תראו את הזרו (רוח רפאים). אנחנו יכולים לתפוס אותו'. אנחנו מפחדים מאוד לצאת החוצה או להיכנס למיטה בלילה".
בית ההארחה הרעוע של בית החולים הוא הבית של קהילת הלבקנים הטנזנים. יושב הראש שלו, ארנסט קימיאה, בן 42, מספר כי הארגון מנוהל באמצעות מענק ממשלתי שנתי השווה ל"תקציב השבועי לתה ועוגיות בפרלמנט". הלבקנים זקוקים לתכשירים לעור, למשקפיים ולספרים עם כיתוב גדול, אך הם לא מקבלים לכך מימון.
לקימיאה אמנם יש משקפיים, אך כשהוא יושב ליד המחשב האף שלו רחוק רק עשרה סנטימטרים מהמסך. הוא מספר כי מאז ומעולם חוו הלבקנים הטנזניים אפליה בבתי הספר ובמקומות העבודה. "האנשים מאמינים שאם לילד לבקן היא מקוללת וכי כל המשפחה תסבול ממזל רע. בימים ההם נשים הרגו את התינוקות שלהן בלידה, אבל עכשיו, כשיש מרכזי בריאות, תינוקות לבקנים שורדים".
הקהילה של קימיאה, ככל הנראה ארגון הלבקנים הוותיק ביותר באפריקה, שהוקם ב-1980, מרגישה חוסר אונים לנוכח מצבה המזעזע. "האנשים שהורגים אותנו הם רופאי אלילים או סוכנים שלהם. מה שקורה כאן הוא מצב מכעיס ונורא", אמר קימיאה.
הוא הוסיף כי האמונה הטפלה של עושר פתאומי מאיברי הלבקנים תמיד היתה קיימת, אך לרוב היא היתה מוגבלת לאזורים היותר נידחים במדינה.
תעשיית השמועות והאמונות הטפלות
בשבוע שעבר דווח בחדשות על מעצרו של דייג בן 35 באגם טאנגאניקה, בחשד שניסה למכור את אשתו הלבקנית בת ה-24 לשני אנשי עסקים מקונגו תמורת 3.6 מיליון שילינג (בערך 2,900 דולר). לפי דיווח נוסף נתפס בגבול אדם הנושא תיק ובתוכו ראש של תינוק. במעצרו, סיפר האיש למשטרה כי רופא אליל טנזני הציע לשלם לו לפי משקלו של הראש.
בעקבות גל הרציחות נעצרו השנה בטנזניה כ-170 אנשים, רובם רופאי אליל. 53 מהם עדיין נמצאים במעצר, אך קימיאה מעוניין בפעולה יעילה יותר ומחמירה יותר. "אנחנו צריכים כסף כדי לשלם לעורכי דין. הממשלה הורתה למשטרה לבצע מפקד אוכלוסין בקרב הלבקנים, כדי שנדע מה המספר שלנו במדינה", כך אמר והוסיף כי "התקבלה גם הוראה לעבוד עם הכפריים כדי להגן עלינו וללוות את הילדים הלבקנים לבית הספר. זהו צעד גדול בכיוון הנכון, אך אנחנו צריכים שהמשפטים נגד הנאשמים יתחילו מיד, כדי שהטנזנים ישמעו על חוסר הצדק שנעשה", הוסיף קימיאה, אחד משלושה אחים לבקנים מתוך שבעת ילדי המשפחה. למשפחתו הגרעינית לא נשקפת סכנה מוחשית - הוא נשוי לאישה שחורה וארבעת ילדיהם שחורים.
גם קווגיר סבורה כי הדרך עוד ארוכה וכי יש להשקיע מאמצים גדולים יותר ולגייס בדחיפות את תמיכתה של הקהילה הבינלאומית בנושא: "אם יהיו לנו תכשירים לעור, ספרים ומשקפיים, זה יעזור לנו לחיות חיים נורמליים יותר, לצאת מהצללים ולהילחם בדעות הקדומות".
נכון לעכשיו, הביטחון של הלבקנים נמצא בראש סדר העדיפויות שלה. "ב-19 באוקטובר הפגנו בדאר א-סאלם כדי לעורר את המודעות למצב שלנו. אנשים רבים היו אמיצים ויצאו להפגין. אבל באותו ערב נתפסה אחת המפגינות כשצעדה בחזרה לביתה, והתוקפים ניסו לכרות את ידה. היד נותרה תלויה, ולאחר מכן נאלצו לקטוע אותה. התוקפים חתכו את היד השנייה וברחו. כעת היא חיה בפחד מתמיד משום שהיא לא מסוגלת להילחם בהם אם יחזרו אליה שוב".
לצד מאמצי הממשלה להפסיק את מסע הקטל, גם מחוץ לטנזניה נשמעים קולות של מחאה הקוראים להפעיל לחצים כבדים על המדינה ומאיימים בנקיטת סנקציות חמורות, וכל זאת לא מונע את סכנת החיים שמרחפת מעל ראשי הלבקנים ואת החרדה הקיומית שמלווה אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
