היום האחרון בג'ונסטאון
היום לפני 30 שנה התחולל הטבח בג'ונסטאון, שבו נרצחו והתאבדו למעלה מ-900 מאמיניו של הגורו הכריזמטי ג'ים ג'ונס. העיתונאי טים רייטרמן היה שם ונזכר
עננים אפלים התאספו ממעל באותו יום, לפני 30 שנה, בשעות חייו האחרונות של חבר הקונגרס, במעבה הג'ונגל בגואיאנה. מלווה בפמליה קטנה, הרפובליקאי ליאו ריאן בא לחקור את היישוב החקלאי הנידח שנבנה בידי כנסייה מקליפורניה. אבל בזמן שהיה שם, יותר מתריסר איש באו לקראתו: אנחנו רוצים לחזור לארה"ב איתך, אמרו בפחד.
פתאום רוח עזה נשבה דרך הביתן המרכזי, טרפה את דפי המחברת שלי, והשמיים החלו להמטיר גשמים. אנשים מיהרו לחפש מחסה בזמן שאני ראיינתי את מייסד "מקדש העם, הכת שהקים.
"אני מצטער שאנחנו נהרסים מבפנים", אמר הכומר ג'ים ג'ונס, המום מכך שחברי צאן מרעייתו מבקשים לעזוב את המקום שאותו כינה כ"ארץ המובטחת".
"הרגשתי כאילו הרוע בכבודו ובעצמו חדר לג'ונסטאון כשפגעה בנו אותה סופה", נזכר טים קרטר, אחד המתיישבים היחידים ששרדו באותו יום. כעבור כמה שעות קרטר ראה את אשתו ובנו מתים מהרעלת ציאניד, שניים מתוך למעלה מ-900 איש שמתו בטקס רצח והתאבדות שהוביל ג'ונס. אני עצמי נפצעתי כשצוות רוצחים מטעם הכנסייה התנקשו בראיין - חבר הקונגרס הראשון שנרצח במילוי תפקידו - יחד עם ארבעה אנשים נוספים.
שלושים שנה אחרי אותו יום נורא, ה-18 בנובמבר 1978, טים קרטר ואני דיברנו לראשונה. "אנו קשורים לבלתי הפרד", אמר לי קרטר. "מה שחווית במסלול התעופה זה מה שאני חוויתי בג'ונסטאון... אני לא יכול לתאר לך את הצער, הפחד והזוועה של מה שקרה".
"מקדש העם" צמח בשנות ה-50. ג'ונס הקים קהילה דתית בין-גזעית באינדיאנפוליס. לאחר מכן עבר עם הקהילה לקליפורניה, והכומר הפך את הכנסייה לתנועה חברתית שמאלנית עם תכניות סעד לעניים. הוא היה ראש הוועדה לדיור ציבורי בסן-פרנסיסקו כשעיני התקשורת ובעיות משפטיות דחפו אותו לחפש מחסה בג'ונסטאון, בדרום אמריקה. המטיף שבעבר הקסים פוליטיקאים אמריקאים, הפך לדיקטטור מסומם שהשליט משמעת נוקשה וסדיסטית.
בבוקרו של ה-18 בנובמבר חבורתו של ליאו ראיין באה לסייר בג'ונסטאון, ולבדוק אם יושבי המקום חופשיים לבוא וללכת כרצונם. כשמשאית הובילה את ראיין ואנשיו, יחד עם 15 עריקים עגומי-פנים אל מסלול התעופה בפורט קאיטומה, כעשרה ק"מ מג'ונסטאון, לא היינו מודעים לכך שמישהו ברח.
הגענו אל המסלול. אבל אז טרקטור עם עגלה מלאה באנשי כנסייה חמושים סגר עלינו. אש נורתה עלינו כשעלינו לשני המטוסים.
משקה קל בטעם ענבים, מהול בפוטסיום-ציאניד, הובא לפניו. ג'ונס רצה שהילדים ילגמו אותו תחילה, כדי שלהורים ולמבוגרים יותר לא תישאר סיבה לחיות. שומרים חמושים הקיפו את כולם, הילדים צרחו, ואנשי הצוות הרפואי הזריקו רעל בגרונות התינוקות.
הטבח כבר התחיל כשקרטר נשלח אל הביתן. קפוא מרוב אימה, הוא ראה את מלקולם, בנו בן 15 החודשים, מורעל. אז אשתו גלוריה מתה בזרועותיו. "רציתי להרוג את עצמי", אמר, "אבל היה בי קול
כעבור שלושים שנה, עשרות ניצולים באו להיפגש זה עם זה. "באתי כי אני חש צורך עז בכוח הסליחה וההבנה", אמר סטיבן ג'ונס, בנו של הכומר. הוא היה בן 19 והיה בג'ורג'טאון יחד עם חברי קבוצת הכדורסל שלו ביום האחרון של הקהילה.
היום הוא אב לשלוש בנות ומשמש כסגן מנהל של חברה קטנה לציוד ושירות משרדי. אחרי הטבח בג'ונסטאון, סטיבן שנא את אביו. אבל לבסוף הוא הבין שהיכולת להיטיב ולהרע, יחד מחלת נפש, שכנו יחדיו בנפשו של ג'ונס.
אנחנו לא רוצים להכיר באחריות שלנו למה שקרה, ולחוש אשמה שהולכנו שולל", אמר. "אנחנו מחפשים להאשים מישהו אחר. עם הזמן הבנתי שרק אחרי שסלחתי לו, יכולתי לסלוח גם לעצמי".
תומר פרסיקו על הכת הרצחנית של ג'ים ג'ונס
נא להמתין לטעינת התגובות
