שומע ואינו נראה: אל תדברו על הזאטוט כשהוא נוכח
גם אתם מדברים מעל ראשו של ילדכם, מרכלים עליו בנוכחותו וחולקים את חוויותיו האישיות עם אחרים? כדאי שתפסיקו לאלתר. כי אפילו תינוקות רכים מרגישים שהם הופכים לנושא השיחה, ואין להם דרך להביע מחאה
"איזה בכי, אילו צרחות. אני משתגעת ממנו. כל הילדים כבר התאקלמו, ורק הוא עושה הצגות. וזה עוד לא הכל", הוסיפה בלהט, בעוד שהזאטוט כיוונן את האנטנות לשיפור הקליטה, "את לא מבינה איך הוא מתנהג בבוקר. הוא לא מוכן להתלבש, לא מוכן לצחצח שיניים ומתעקש לנעול לגן רק את נעלי הבית שלו". "עזבי את זה עכשיו", דחקתי בה, "נדבר על זה בטלפון, הוא מקשיב לכל מילה שאת אומרת". "הוא לא שם לב", התעקשה, "תראי איך הוא עסוק עם הארטיק שלו". אבל הוא שם לב. הוא שמע והקשיב לכל מילה".
"ילדים מאוד טובים בקריאת שפת הגוף שלנו. הם עירניים לכל תנועה, גם כשנדמה לנו שהם לגמרי סוקים במשהו אחר", מציינת דגנית בן-ניסן, פסיכולוגית קלינית ורפואית ראשית במכון התפתחות הילד במרכז שניידר מקבוצת ה"כללית".
מתי הם מתחילים להבין שמדברים עליהם?
בן-ניסן: "קשה להצביע על נקודה מסוימת שבה הילדים מתחילים להבין שמדברים עליהם בנוכחותם, אבל מדובר בשלבים מוקדמים, המשתנים מילד לילד בהתאם לגיל ולרמה ההתפחותית. הקטנים האלה שומעים וסופגים הכל. הם קולטים היטב את טון הדיבור ואת המסר הכללי שמועבר מעל ראשם. גם אם הם לא מבינים כל מילה, הם בהחלט קולטים שמדברים עליהם, ולכן כדאי להימנע מכך.
"גם אם אנחנו מדברים באנגלית או בכל שפה אחרת שהילד לא דובר אותה,
"במקרה הפחות טוב ילדים קולטים היטב את הרמזים בתוך הסיפור, אבל הם לא לגמרי מודעים למה שמדברים. זהו מצב בעייתי עוד יותר עבור הילד, מאחר שלעתים הפנטזיה והמחשבות קשות יותר מהמציאות. ילד יכול להבין חצאי דברים או חצאי מילים וכך לתת לדימיון שלו להשתולל".
זה קורה לכולנו. אל תתחסדו אך מנגד גם אל תנועו בחוסר נוחות בכיסא. כמעט בלי שאנו מרגישים, הדיבור מעל ראש הילדים הופך להיות חלק בלתי נפרד משיחות היומיום עם בני הזוג, ההורים והחברים. במקרים מסוימים הילד יכול אולי להרגיש במרכז העניינים כשהוא הופך לנושא השיחה, אבל במקרים אחרים, כשאנחנו מדברים עם מישהו על הילד שלנו, כשהוא נוכח אך לא שותף לשיחה, ומספרים עליו דברים לא נעימים, אנחנו עלולים לגרום לו להרגיש חשוף.
"הילד בהחלט יכול להרגיש שמשהו בגבולות שביננו לבינו נפרצו, ושהדברים האינטימיים שצריכים היו להישאר בגבולות המשפחה נחשפו", מסבירה בן-ניסן. "הוא עלול להרגיש פגוע, לחוש שמעבירים עליו ביקורת, ותחושות של כעס, זעם, חוסר אמון ורצון לעשות דווקא - לא יאחרו להופיע, שכן משהו נפרץ ביחסים שלו עם הוריו - ההורה שאמור להגן עליו, מתלונן עליו".
גיל גולדצויג, פסיכולוג קליני בכיר ב"הדסה אופטימל", מחזק את דבריה של בן ניסן: "כשאנחנו המבוגרים מדברים מעל ראשם של הילדים, אנחנו מרגילים אותם שתמיד מדברים מעל הגובה שלהם. כשהורי הילד מתראים בסוף היום, למשל, יש נטייה לדבר על מאורעות היום ועל הילדים מבלי להתייחס אליהם. גם כשמדובר בגילים צעירים, צריך להביא בחשבון שהם בהחלט מבינים את הדברים או לפחות את הכוונה שמאחורי המילים.
"כשאנחנו מתנהגים כך אנחנו מרגילים את הילד שלנו להבין שאין לו פרטיות - אמא מדברת עליו עם אבא, עם הגננת או עם המורה, וכולם יודעים הכל חוץ ממנו. לא שואלים אותו אם הוא רוצה שידברו עליו, אם זה נוח לו, אם הוא מסכים. לפעמים המצבים הללו מתרחשים מבלי משים, אבל הם גורמים לילד להרגיש חשוף ופגיע".
בן-ניסן מציינת כי הורים שמדברים על הילד בנוכחותו מעבירים לו מסר עקיף שהוא מאוד חלש, שקשה לו, שהוא לא בסדר. האם זה מה שאתם רוצים שהילד שלכם יחשוב על עצמו? האם הייתם אומרים לילד באופן ישיר שהוא בכיין, מרדן או עקשן? האם הייתם מדגישים בפניו את חסרונותיו? והאם הייתם חושפים את הקשיים של בני זוגכם בפני חברכם? סביר להניח שלא. לכן אל תעשו זאת לילדכם.
במקום להעביר מעל ראשו מסרים שמחלישים אותו, דאגו לחזק אותו, הראו לו שאתם מאמינים בו ולמרות הקשיים יודעים כי הוא מסוגל להתגבר. "לפני שאנחנו רצים לדבר ו'להתלונן על הילד' בפני מישהו אחר, אנחנו צריכים לדבר עם הילד עצמו", מנחה גולדצויג. "אמרו לו שאתם מרגישים שקשה לו, ובדרך זו למדו אותו לדבר על רגשותיו באופן ישיר. למדו אותו שאתם לא מדברים עליו אלא איתו. שלא מדברים זה על זה, אלא זה עם זה. תראו לילד שאתם נותנים מקום וכבוד לרגשות שלו, וזאת בלי לוותר על הצבת גבולות, כמובן".
בכל זאת, קצת קשה להימנע מפטפוטים עם חברות על הילדים בנוכחותם.
בן-ניסן: "לא קשה להימנע מזה. צריך פשוט להחליט שלא עושים את זה. כמובן ששיתוף החברים בבעיות שלנו ושל הילדים הוא דבר טבעי. כשאנחנו משתפים חבר בבעיות שלנו בנוכחות הילד אנחנו מלמדים אותו שאפשר לשתף אנשים בתחושות שלך ובבעיות שלך, ושזה בסדר ולעתים נעים ומשחרר, אבל כשאתם מדברים על בעיותיו של הילד, בקשו את הסכמתו של הילד לדבר על הנושא ואף שתפו אותו בשיחה. אל תדברו עליו בצורה מעליבה, ביקורתית או חושפנית. שמרו על כבודו. אפילו אם הוא מסכים שתדברו על הבעיות שלו, הימנעו מחשיפה של פרטים שעלולים להעליב או להביך אותו. גם כשהשיחה על הילד נעשית בין שני הוריו חשוב לתת לו להיות שותף לשיחה".
אבל ילדים לא יכולים להיות שותפים לכל שיחה, גם אם היא עוסקת בהם.
"נכון בהחלט. אם אתם צריכים לנהל שיחה שנושא הקשור לילד ואתם לא רוצים שהוא ישמע את זה, פשוט אל תדברו בנוכחותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
