עולמות נסתרים בתאילנד
טיול בבנגקוק ובצ'אנג מאי באופניים, טרקטורונים וסירות ראפטינג. זו לא בדיוק החופשה המסורתית בתאילנד, של בטן-גב, אבל זו חוויה המגלה את הארץ בגובה העיניים
ענקיים. נערה בלבוש מסורתי כרכה סביב צווארי מחרוזת של ניצני יסמין ריחניים, בזמן שחברתה נעצה על דש חולצתי פרחי סחלב סגול מלכותי מהממים ביופיים. וגם חיוכים. הרבה חיוכים של הכנסת אורחים כנה, קבלת פנים המרמזת על הבאות.
בחודש שעבר ביקרתי בתאילנד במסגרת כנס תיירות עולמי בבנגקוק ובצ'אנג מאי (בירת הצפון). בין קוקטייל טרופי ונאומים, מופעי פולקלור ואוכל מתובל, ראינו את הארץ היפה מגבהים שונים ובקצב משתנה.
בגובה האופניים הרחק מעין התיירים בבנגקוק, בקצב פראי על הטרקטורון בג'ונגל, ממרומי גבו של פיל
המתנהל בכבדות, ובקצב חסר שליטה מתוך סירת גומי בעומק הנהר. אבל בעיקר למדנו להכיר את המקומיים בגובה העיניים, בעלות המבט המלוכסן והחם, ולהתרגש מכל קידה וחיוך.
השתתפנו בטקס האכלת נזירים ילדים, קנינו פרח קדוש במקדש והשתכרנו מריח הסחלבים. בין אקשן אחד לאחר, כשהשרירים מכווצים, היינו מתמסרים לידיהן האמונות של המעסות בכל קרן רחוב, כמו גם בספא יוקרתי, ונרדמים במיטות חלומיות עד העונג הבא.
בנתיבי החיים של המקומיים
לפני עשרים שנה הגיע לבנגקוק בחור הולנדי בשם קו קסל. כתייר שהגיע מארץ האופניים, הוא צבר
אלפי שעות רכיבה באופני ההרים שלו, חקר את רזי העיר, והתאהב לתמיד בה ובאנשיה. את העולמות הנסתרים שגילה מעבר לחזות המפויחת של בנגקוק, תרגם למסלולי אופניים מודרכים בנתיבי החיים האמיתיים של המקומיים.
בשעת בוקר מוקדמת, לפני שהחום והלחות יכו בנו, אנו יוצאים לרכב בסמטאות צ'יינה טאון והודו הקטנה, בהדרכת נוק ופטי המקסימות. הסמטאות הצרות דומות כולן, ומי שמשתהה לצלם או סתם להתבונן ימצא את עצמו לבד, מתלבט לאן לפנות בצומת הבא. אלא שתמיד ימצא מקומי שיתנדב לסמן לרוכב האבוד ביד מחויכת לאיזו סמטה עלומה פנו חבריו.
אחרי שחלפנו על פני חנויות קטנות ומקדש בודהיסטי מוזהב ושאפנו את ריחות השוק ודוכני האוכל, הגענו לשפת הנהר. העמסנו את האופניים על סירה, התפרקדנו וצפינו בנחת על המראות מהנהר ותעלות "ונציה של המזרח". מלבד המקדשים המזדקרים, רוב הבתים מותירים רושם עלוב ורחוקים מלהזכיר את חזיתות ונציה המפוארות. גם זה סוג של אותנטיות.
כעבור שעת הפלגה יורדים לגדה המערבית ומתוודעים לבנגקוק הכפרית, הרחוקה מעין התייר הרגיל. כאן, במקום סמטאות, מתנסים ברכיבה על גשרים צרים ועל פני תעלות המסתעפות מהנהר, נזהרים לא למעוד למים, נושמים מהריאות הירוקות ופוגשים אנשים וילדים חייכנים. בכניסה למסעדה מקומית מקדמים את פנינו המיוזעות במטליות בד לבנות שהושרו במי קרח. אנו סועדים בשולחנות הצופים אל עבר הנהר, ואחרי מנוחה קצרה ממשיכים ברכיבה, ולבסוף משתלבים אפילו בתנועה הכבדה בלב בנגקוק עד המלון.
החברה מציעה מגוון מסלולים, החל ממסלול קצר בן שלוש שעות ועד יום שלם, בקבוצות אינטימיות עד שמונה רוכבים. המחיר לסיור אופניים בן חמש שעות, כולל שיט בסירה, ארוחת צהריים ושתייה קלה: 1,350 באט. אגב, באותם מסלולים מוצעים גם סיורים רגליים.
מקדש בגובה העננים
העיר צ'אנג מאי שבצפון המדינה עשירה במקדשים, אבל ביקור במקדש דוי סוטפ (Doi Suthep), שנחשב לקדוש ביותר באזור בשל האמונה שכמה מעצמותיו של בודהה קבורות במקום, מעניק גם טיול בטבע פראי וגם נוף פנורמי הנשקף מגובה 1,050 מ' מעל פני הים.
במרחק חצי שעת נסיעה מהעיר המישורית מטפסים במכונית בכבישי שמורת הטבע ומשקיפים על העיר ופרבריה. ביום נינוח אני מרשה לעצמי להעדיף את הרכבל על פני 300 המדרגות המובילות לרחבת המקדש. כנהוג, אני חולצת נעליים וקונה פרח קדוש, אבל במקום לכרוע ברך ולהדליק נר, אני מצלמת את המאמינים שעושים כן. בדרך למטה אפשר להתענג על תירס מתקתק שמכינה רוכלת, לקנות מזכרות ולהמשיך לשמורת הטבע הסמוכה.
ארוחת בוקר עם נזירים
השכם בבוקר הם יורדים מההר, ממקום מושבם במקדש, אל שולי העיר. נושאים מיכלי מתכת ריקים
ועוברים בסדר מופתי בין דוכני האוכל המוקמים מדי בוקר על ידי האזרחים. אלו הם הנזירים, מנועים
מלהכין לעצמם אוכל, ולכן חובת האזרחים היא לספק את מזונם בטקס מיוחד. הם ניצבים בשורה, נמנעים מליצור קשר עין. האזרח ממלא באוכל וכיבוד את הקערות, מניח אותן על הארץ, קד קידה ומתפלל ומעביר את המזון לכלי של הנזיר. הנזיר עונה בברכה וממשיך לדוכן הבא. גם לנו כתיירים מתאפשר להתנסות בטקס, כל עוד שומרים על הכללים.
ירוק, אדום ולבן בעיניים
"קח אותי לשוק אוכל מקומי ולא של תיירים", ביקשתי מויוואט, מדריך מקומי, והוא, מבין עשרת שוקי האוכל בצ'אנג מאי, בוחר לרגש אותי בביקור בשוק האיכרים מואנג מאי (Muang Mai). המוכרים מגיעים אליו מהכפרים עם תוצרת טרייה, והמחירים מצחיקים אפילו במושגים מקומיים.
אני המערבית היחידה. המדריך הצמוד מרכך את דרכם של אנשים בשוק למצלמה שלי. הדוכנים עמוסים וצבעוניים. תלולית של רמבוטן, פרי אדום לוהט וקוצני שמשמש כקינוח מתוק, או ערימה של תרמילי שעועית ירוקה באורך מטר לפחות. לצד הג'ינג'ר המוכר, אשה מקלפת
כשאנחנו מגיעים לחלק הסיטונאי של השוק, משפחות פורקות סחורה מסוג אחיד: האחת חסה, השנייה כרוב. בחנות הקוקוס משפחה שלמה מתפעלת פס ייצור שלם לשבבי קוקוס: מקלפים, קוצצים, משרים, מייבשים ומוכרים. טרי, טרי. לסיום אנחנו יושבים במסעדה מקומית והוא מלמד אותי להתקין בעצמי "קאו סוי" - מנת נודלס שכל תאילנדי שמזדמן לצפון לא מחמיץ אותה.
שצף אדרנלין בנהר מאה טאנג
השכם בבוקר יצאנו בנסיעה שארכה שעתיים מצ'אנג מאי לעבר נהר מאה טאנג (Mae Tang). חצינו יערות, מטעי בננות ובתי כלונסאות בין אלפי סחלבים פורחים, והגענו לחניון הטרקטורונים. הדגמה קצרה וחבישת מגינים וקסדה מכינים אותנו למסע בן שלוש שעות בשבילים בוציים ותלולים במעבה הג'ונגל ובמורד הנהר. נהיגה בטרקטורון מאפשרת לך להיות עם עצמך בלב הטבע הפראי ולהתמודד בקצב משלך בשבילים הבוציים. הכלי יציב מאוד ולמרות תחושת ההרפתקנות, ארבעת הגלגלים מייצבים אותך מחדש בכל פעם שנדמה לך שלא תצלח את המהמורה. צריך רק להיזהר לא להתקרב מדי לגדת הנהר התלולה.
בתום ארוחת הצהריים אנחנו מחליפים את נקודת המבט שלנו בנקודה ההפוכה, כשאנחנו חותרים בתוך הנהר הגועש עצמו. לפי הרפטינג ממליצים לנו להסיר את התכשיטים, לרבות המשקפיים, וגם המצלמה הנצחית נותרת על החוף. המדריך שלנו, בעל הכינוי "קינג קונג", יושב מאחור ותופס עלינו פיקוד - שלושה גברים ואשה אחת בסירת גומי, חמושים כל אחד בחליפת הצלה, קסדה ומשוט. בחמש השנים האחרונות הוא עושה את המסלול הזה ארבע פעמים ביום, ואני מחליטה לסמוך עליו. אני לא מסוגלת לדמיין מה צופנים לנו עיקולי הנהר.
רחש של גלים לבנים שוצפים מבשר את המפגש עם האשד הראשון (הוא היה נראה לי מפחיד, אבל בהמשך עוד אתגעגע אליו). קינג קונג צבר כנראה הרבה שעות עם תרמילאים ישראלים כי את הפקודות "קדימה!", "אחורה!", "פנימה!", "עצור!" הוא מצווה בעברית צחה. רק כשחתרנו בלב הנהר השוצף הבנתי שדהירת הבוקר על הטרקטורונים הייתה רק חילוץ איברים לקראת הרפטינג - עשרה קילומטרים של ריגושים והתפרצות אדרנלין ברמות בלתי מוכרות.
הניגוד בין המים השוצפים והנוף הפסטורלי הירוק של יערות הגשם מרגיע משהו. בכל פעם שאני מבחינה מרחוק בצוותי הצלה שניצבים דרוכים על הגדה, אני מבינה שהאזור מועד לפורענות. למודי ניסיון וביטחון פגשנו באשד הרביעי. הוא מפתיע אותנו בזרם על אנושי ומאיים לסחוף אותנו לצוקים חדים. הסירה מיטלטלת כקליפת אגוז.
קינג קונג משמיע פקודות בקצב הגלים וברגעי לחץ שכאלו עובר לצרחות באנגלית שנבלעות ברעש המים. הנשימה נעתקת, אנחנו כמעט מתהפכים, אבל לבסוף צולחים את המעבר רטובים עד לשד עצמותינו ובעיקר מרוגשים. הסירה הבאה סופגת חבטה מסלע אימתני, שלושה מחותריה נשאבים למים הגועשים אך בתוך שניות הם נמשים לחוף מבטחים. זה ריאליטי במיטבו! אחרי כל קבוצת מפלים יש "נקודת יציאה", אבל כנגד כל היגיון אני מחליטה להישאר עד הסוף הקר.
חברת Peak מציעה את הפעילות - הכוללת איסוף בוואן מפואר מצ'אנג מאי, ארוחת צהריים, שתייה קלה וחמה וביטוח - במחיר של 1,300 באט. החברה מציעה מבחר טיולים נוספים כמו טרקים (גם של מספר ימים, עם אפשרות ללינה בלב הג'ונגל), רכיבה על פילים, ג'יפים, אופנועים וטיפוס צוקים.
ולסיום, מיטת אפריון חלומית
על מה כבר אפשר לפנטז בתום יום מאומץ של פעילות אקסטרים כשאתם רטובים ומותשים? על מקלחת חמה ומיטה מפנקת. הווילה החלומית שהובלתי אליה הייתה מעבר ליכולת הפנטזיות שלי. ברוכים הבאים לממלכת לנה הקסומה. במאה ה13- נוסדה בצ'אנג מאי ממלכת לנה, שבהשראתה עוצב מלון הנופש הכי מדהים בעולם, Mandarin Oriental Dhara Dhevi.
על פני 240 דונם שחזרו אדריכלי המקום שדות אורז מוצפים במים ווילות מעוצבות בסגנון בורמזי, ספונות עץ טיק ושכיות חמדה. באמצע הווילה ניצבת במלוא הדרה מיטת אפריון ענקית מוקפת כילה שקופה. ליד המיטה שוכן חדר האמבטיה, או יותר נכון אולם אמבטיה - עם סאונה, ג'קוזי ומקלחת בעלת זרמים שנובעים מהקירות וממנה ניתן להשקיף החוצה מבלי שאף אחד יראה אותך. ארוחת הערב המסורתית לוותה במופע של צמד רקדנים, ומי בכלל רצה ללכת לישון? למחרת, עדיין בתוך חלום, אחרי ארוחת בוקר מפנקת שכללה צלחת פלחי אננס טרי בכמות מסחרית, השרירים התפוסים מתמסרים לידיה המיומנות של המעסה בספא המלון. לילה בווילה מפנקת עולה 25,000 באט, ומחירי טיפולי הספא מתחילים מ-2,400 באט.
הכותבת הייתה אורחת לשכת התיירות של תאילנד TAT ונויה תיירות
נא להמתין לטעינת התגובות
