מנה עיקרית מידיו של האיכר
בלב-לבה של הבורגנות האורבנית, ממש בנמל תל-אביב, נערך מדי שבוע שוק איכרים משגשג והומה קונים מרוצים. מתברר שהעגבניות טעימות יותר כשקונים אותן ישירות מהיד שגידלה אותן. התוצרת לא משקרת. לקניות של יום שישי
מי מכם שמתגעגעים לחקלאות של ארץ ישראל הישנה והטובה, וחשים צביטה קטנה בלב כשהם נזכרים בטעם של מלפפון טרי ולא מרוסס, כבר לא צריכים להסתפק בנוסטלגיה או לחכות לטיול הבא בעיר אירופאית. כל מה שעליכם לעשות הוא להשכים בבוקר יום שישי ולהגיע לשוק האיכרים המתקיים בנמל תל-אביב.
במקום רוכלים בשווקים רגילים המכריזים על מרכולתם בגרון ניחר, ניצבים כאן מגדלי הפירות והירקות בכבודם ובעצמם, שעזבו ליום אחד את העבודה הקשה בשדה והקימו בלב לבה של האורבניות הישראלית דוכנים בעלי שיק כפרי.
הם מציעים טעימות של ירקות טריים שאין צורך לקלוף, שמחים לענות על שאלות של עירוניים שכבר מזמן לא הריחו ירק טרי, ואפילו מחלקים מתכונים משלהם.
בדוכן האורגני של אוסי וענן שיאון מסודרים בחן מבחר עשבי תיבול, שורשי לפת סגולה ואגודות של
גזר צעיר עם עלים ושרידים של רגבי אדמה. ניחוח הטריות מעניק לכם תחושה שאתם כמעט איתם בשדה.
בשלוש וחצי לפנות בוקר יצאה משפחת שיאון עמוסה בתוצרת אורגנית ממושב קדש ברנע שבנגב המערבי, ומאז בני המשפחה לא נחים לרגע, משתאים אל מול הביקוש
בדוכן הסמוך מציע רפי שוורץ טעימות של ליצ'י טרי, פסיפלורה ומנגו ממטעי מושב לימן שבגליל המערבי. אשתו, עדה שוורץ, ניצבת מאחורי הדוכן מתחת לשלט מעשה ידיה, "הפירות של עדה". נערה יפת מראה מקלפת ללא לאות פרי אחר פרי בדוכן סברס, שמסמל יותר מכל את הקיץ הישראלי.
סמל מובהק נוסף הם האבטיחים האישיים הנחטפים מהדוכן של אורי רבינוביץ ממושב צופית, שגם מתמחה בזני תפוחי אדמה וחוזר ומסביר לקונים הסקרנים שגם הפקעת הסגולה היא זן של תפוח אדמה.
ממול, האגרונום רמי ברקוביץ ממושב שעל ברמת-הגולן מוכר תות שדה מזן קטן ומתוק, וזני פירות יער
שפיתח והתאים לאקלים בצפון הארץ, המזכיר את זה שבצפון אירופה.
בדוכן של משק רמי טרבלסי ממושב תקומה, מכה בעיניים חגיגת הצבעים של הפלפלים הצבעוניים והבשרניים, שעד כה נועדו לייצוא בלבד, והתו המורה על עמידה בתקן הריסוס הבינלאומי מוסיף לתחושת האיכות שהיא מאבני היסוד של שוק האיכרים.
למושב היוגב יש נוכחות חזקה בשטח: בני הדור הצעיר של משפחת כרמל מסבירים על סגולותיהן של הקטניות המונבטות, אחד הלהיטים שלהם, ומספרים שהכל התחיל כשאב המשפחה חלה וגילה את סוד כוחם של הנבטים ועשבי התיבול בריפוי הגוף. לקוחה חוזרת, רופאה, מספרת שכבר מזמן אימצה את הנבטים כבסיס לתפריט בריא.
משק פילצביץ מציג בגאווה כרשים, אספרגוס ופטרוזיליה לא מרוססים. בשקיות של גרגרי חומוס טריים שזה עתה הבשילו בשדה, יש עדיין שרידי תרמילים יבשים.
עירית דוד, גם היא ממושב היוגב, מוכרת מלפפונים חמוצים שהיא כובשת בעצמה, ומוזגת לפתנים ומיצים מפירות העונה וגם מרק יוגורט צונן. בחורף היא מתכננת להכין מרקים חמים מירקות עונתיים, ומספרת שאת ההשראה לרעיון קיבלה בעת שעבדה במקום דומה בניו יורק.
בני ברזילי מציג את גבינות "הנוקד", ואת התוצרת של "ברקנית" תוכלו לרכוש ישירות מאבינועם ומיכל ברקין, שיחד עם ילדיהם לי ורז מתייצבים כל יום שישי בשוק. המעבר מדוכן לדוכן יוצר מפגש מרתק בין תושבי תל-אביב וסביבותיה, המעריכים תוצרת איכותית, לבין החקלאים.
כך, ציון יעקובי מדוכן השרי מציג צנצנת ריבה שקיבל הבוקר כשי מלקוחה מרוצה, שרקחה את הריבה מעגבניות השרי שלו. המוכרים והלקוחות החוזרים מחליפים רשמים, כמעט חיבוקים.
אם לא שבעתם משפע הטעימות שמציעים האיכרים, תוכלו להשקיט את התיאבון המתעורר בניגוב חומוס של סעיד מעכו או לנגוס בכריכי פוקצ'ה של מאפיית "לחמים" התל-אביבית, שמכינים במקום. כשמתעורר הצמא, חוזרים לדוכן של עירית דוד ממושב יוגב, ולוגמים כוס לפתן שזיפים או אפרסקים.
מי שמסוגלים לפתוח את הבוקר בלגימת אלכוהול, יכולים לבחור בין כוס בירה ממבשלה מקומית משכונת פלורנטין "דנסינג קאמל" (Dancing Camel), או להרים כוסית בחברת הייננים של יקב "אסיף" המשפחתי.
חייבים להתחיל את הבוקר בקפה אורגני חזק? לכו אחר הארומה המתפשטת באוויר ותגיעו לדוכן הקפה "מורגניק", מותג הקפה האורגני של טל בודנשטיין, חלוץ ייבוא הקפה האורגני לישראל (והבעלים של בית הקפה LOVEAT), ולגמו כוס קפה מזן "ARABIA" המשובח.
המותג מקפיד לרכוש את פולי הקפה ממטעים בדרום אמריקה שעובדיהם מועסקים, על פי האג'נדה, בתנאי "סחר הוגן". אגב, את הקפה האורגני של מותג זה ניתן לשתות גם ב"קפה ליברה" של השפית מיקה שרון.
הדוכן הזה נמצא בשכנות לדוכן שבו זרי פרחים מקסימים, המשלימים את האווירה. השיטוט בין הדוכנים הופך, מעבר לקנייה התכליתית, להפנינג מהנה שקשה להינתק ממנו, והים שברקע מוסיף נופך כיפי לחוויה הקיצית. טוב לדעת שיש עדיין איכרים בארץ שמאמינים באדמה ומוציאים ממנה תנובה שהיא מקור לגאווה.שיר הלפרן ומיכל אנסקי, היזמיות, משקיפות בגאווה על ההתרחשות.
עבורן זהו שלב בהגשמת החזון שלהן להקים שוקי איכרים בישראל. "נמאס לנו מירקות דהויים ומקוררים בסופר, שאיבדו את ערכם התזונתי בעוד ישראל מייצאת את התוצרת האיכותית לחו"ל", הן מצהירות. במשך חודשים כיתתו רגליהן בכל קצות הארץ לאיתור החקלאים הקטנים שמאמינים עדיין שאפשר להפיח חיים בחקלאות המקומית. הן רתמו את ארגון "Food Slow", שנותן חסות לשוק.
הקריטריונים המחמירים של הארגון, הנוגעים לגידול ולייצור, הם "טוב, נקי והוגן. על האוכל להיות טוב מבחינת טעם, נקי ביחס לשמירה על איכות הסביבה והוגן מול האנשים שמייצרים אותו. שלושת העקרונות האלו הם הכרחיים לעתידה של הגסטרונומיה העולמית, ומאחוריהם סלואו פוד מתייצבת".
מקומי. השוק מהווה מעין סייסמוגרף רגיש לשינויים בתנובת השדה. לעתים תבואו לשוק שבוע אחר שבוע, וכבר לא תמצאו בו את הירק שאהבתם בביקור הקודם; אבל תחתיו יגיעו בשורות חדשות מהחקלאים. זהו סוד קסמו של שוק עונתי.
בדרך למגרש החניה אנשים נושאים שקיות חומות, שעליהן מוטבע הלוגו של השוק. כמה טוב שאפשר לקחת הביתה לסוף השבוע את הטעמים וחוויית הקנייה הנעימה, שכוללת היכרות אישית עם האיכר, ולהתענג עליהם בנחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
