המפה השלמה של ההתעוררות
תורות לא שלמות, מעורפלות או חד-מימדיות יכולות לפגוע בחזון הרוחני שלך. בלי תמונה מקיפה וברורה של תהליך התעוררות, יש לך סיכוי קטן להצליח לממש את הפוטנציאל שלך. להלן מפת הדרכים הרוחנית השלמה ביותר שקיימת, לפי המורה הרוחני אנאדי
למרות שמסורות ובתי ספר רבים של הארה ניסו לצייר מפות אובייקטיביות של התעוררות, מנקודת מבטנו מפות אלו אינן משקפות מודל אמיתי של שלמות, כיוון שהן נכשלות בתיאור מדויק של שלבי ההתפתחות שלנו אל תוך המצב ההווייתי הפנימי, ההתעוררות של הנשמה, ואת תנועתה רבת המימדים של הנשמה אל המעבר.
רוב התורות הנפוצות לא רק שמובילות למימוש חלקי בלבד, במקרה הטוב, אלא שהן יוצרות חוסר איזון בכך שהן מדגישות היבטים מסוימים של ההתפתחות תוך התעלמות מאחרים. בתי ספר מסוימים מצביעים על התעוררות אשר בה רק היבט אחד של המצב ההווייתי הפנימי מגולם, בשעה שאחרים מתעלמים ממימוש הנשמה ומתמקדים באופן בלבדי בהתעלות מעבר. חלקם אף מפרשים בטעות את השהייה במצב ההווייתי הפנימי או חוויה של אחד מהמצבים המיסטיים הרבים, כהארה. אך אולי המוליכות שולל יותר מכולן הן האסכולות המניחות שכולנו כבר מוארים.
תורות לא שלמות יכולות להגביל באופן רציני או אף לפגוע בחזון הרוחני שלנו, כיוון שללא מפה שלמה והוליסטית של התעוררות שבאופן ברור משקפת את החוקים הבסיסיים של ההתפתחות האנושית, למחפש הרוחני יש סיכוי קטן למצוא את דרכו לקראת מימוש הפוטנציאל המרבי שלו. מכיוון שלרוב הם כל כך מעורפלים וחד מימדים, תיאורים מסורתיים של תהליך ההתעוררות אינם מציעים לנו את הכלים המושגיים המדויקים להם אנו זקוקים כדי להבין את ההתפתחות הפנימית שלנו. מרחב ההארה הוא כה רחב ומורכב שאם לא נוכל לתאר אותו ברמה חדשה וגבוהה יותר של פירוט הוא לעולם לא יובן כמה שהוא באמת: מציאות מוחשית ורלוונטית המקושרת באופן ישיר לגדילה הטבעית לעבר שלמות.
למרות שמשתמשים במושגים של התעוררות והארה באופן דומה, חשוב להדגיש שהם אינם מציינים את אותה רמה של מימוש רוחני. כשאנו מתייחסים למצב ההווייתי המואר אנו מתכוונים למימוש העצמי, להתעלות מעבר ולהגשמה של שלמות. התעוררות, מצד שני, מעידה על התרחבות יחידה מעבר למיינד בתוך התהליך השלם של ההתפתחות האישית. הגעה לאחד מהמצבים ההווייתיים שמעבר למיינד היא רחוקה מהארה במובן האולטימטיבי של המילה. רק דרך צליחה של המימדים השונים של התעוררות יכול האדם להגיע להארה רב ממדית ושלמה.
אנו חייבים להיות ברורים לגבי כך שאחרי שאדם חווה אחד מאותם מצבים מגוונים שמעבר למיינד ישנו צורך לייצב אותו ואז להביאו לכדי אינטגרציה. נדיר, אם בכלל, שתוצאתה של התעוררות פתאומית יתרחש מימוש פנימי ארוך טווח. אם המצב אליו התעוררנו אינו מיוצב, התנודות שלו מונעות ממנו להפוך לבסיס קבוע של הקיום שלנו. לאחר שיוצב, עליו להגיע לכדי אינטגרציה על מנת שיוכל להגיע לעומק ולזיכוך הסופיים שלו, ולהפוך מתואם באופן אנרגטי וקיומי עם הגוף, המיינד והיבטים אחרים של ההוויה השלמה שלנו.
המפה שמוצגת לפניכם היא תיאור מתומצת של תהליך ההתעוררות. למרות שמצבי ההתעוררות השונים לא תמיד מתממשים בדיוק באותו סדר, המודל שמוצג כאן נותן את ההדרכה ההכרחית הנדרשת כדי לתפוס את החוקים הבסיסיים של תהליך ההתעוררות.
מימוש מצב הנוכחות, או תודעה ללא תוכן, הוא הבסיס של ההתעוררות שלנו, כיוון שלולא הוא אין דרך להתעלות מעבר למיינד ולהפוך באמת לשלם. מצב הנוכחות הוא מרכז האינטליגנציה של הנשמה וטבעה האמיתי של המודעות. עד שלא נרכוש את המהות של העצמי (I Am) במיינד אנו שבויים בתוך קליפה של אישיות ללא קיום מוצק, ללא מרכז של זהות, ללא נשמה. רק ע"י התעוררות של מודעות טהורה אנו יכולים לפרוץ דרך האישיות המזויפת שלנו ולפגוש את עצמנו מעבר למימד המנטאלי, ובכך לשים סוף לחרפת השכחה.
כיוון שמעטים הם המורים והמחפשים המסוגלים להצביע על המיקום האנרגטי המדויק של מודעות טהורה, לרוב מבלבלים אותה עם מצב של הוויה, או של תחושה כללית של
את מצב הנוכחות מעוררים דרך חקירה עצמית או דרך חניכה ממדריך רוחני, ואז מייצבים אותו דרך תרגול של זכירת עצמי, שלבסוף מניב המשכיות רציפה של מודעות טהורה. להתעוררות המודעות יש משמעות עצומה כיוון שהיא מייצגת את כניסתה של הנשמה לתוך המימד של סובייקטיביות טהורה, אשר משחררת אותה להתחיל את התהליך של הפרדת הקיום שלה מהמצב הקולקטיבי של חוסר מודעות.
מודעות לבדה אינה יכולה להיכנס לתוך המימד הפנימי אלא אם כן היא נספגת בתוך דממת ההוויה, המימד האנרגטי של המציאות האנכית דרכו שוהה הנשמה בקיומיות הטוטלית. ההוויה היא זאת שמאפשרת לנו לנוח בתוך הקיום - היא המרחב המתווך שמחבר את המודעות עם המקור, והמקיים את שיווי המשקל של כוחות המשיכה בין הבריאה לבין הריק המקורי. רק דרך ההוויה, העומק של המציאות יכול להיחשף לתודעה שלנו.
הוויה היא הקרקע הלא אישית של המֶעבר, הבסיס האמיתי של המדיטציה. כניעתה של הנשמה לעכשיו פותחת את הדלת להוויה אשר מורגשת בכל הגוף כהתרחבות אנרגטית שהאנרגיה המרכזית שלה זורמת לכיוון מטה. האמצעים הראשונים להשיג ולהעמיק את חוויית ההוויה הם תרגול מדיטציה באופן של 'אי עשייה 'או ' פשוט לשבת', אשר פותח אותנו לכוח המשיכה של העכשיו כך שהאנרגיה של הנשמה יכולה להיספג לתוך מצב של מנוחה. תרגול זה יכול להיתמך בנשימת בטן, אשר מאזנת את האנרגיות שלנו ומסייעת לתחושת העצמי לרדת לעבר הבלתי נברא.
למרות שחוויית ההוויה מעגנת אותנו בעכשיו, אין לה את האיכות של מנוחה מלאה ובלתי מותנית, לפני המימוש של המוחלט.
במימוש המשמעותי של המוחלט הנשמה מתעלה מעבר לתנודות בחוויית ההוויה שלה ועוברת למצב הווייתי של מנוחה רציפה. במנוחה הטהורה של המוחלט אי התזוזה השלמה של ההוויה משקפת את המושלמות של הדממה האוניברסלית. המצב ההווייתי המוחלט מייצג את המיזוג שלנו עם הבלתי נולד, המקור הבלתי נוצר. זהו הבסיס של האחדות שדרכו אנו מגיעים להיספגות בלתי מותנית בתוך המימד שמֶעבר.
במוחלט אנו חווים אחדות עם המציאות רק במסגרת מימד ההוויה של העצמי. המיינד והתודעה של הנשמה עדיין לא התמזגו עם המקור.
הלב משתייך לממלכת האהוב, האהבה והחסד. אף אחד אינו יכול להשיג שלמות ללא מימוש מהות הלב. פתיחתו של הלב הרוחני היא הכרחית להפיכתנו לשלמים, אבל בלתי אפשרית לפני שקודם כל ייצבנו את הזהות שלנו מעבר למיינד והפכנו ספוגים במקור. דרכים שמגבילות את תפיסת הרוחניות שלהם לאהבה ולהתמסרות בלבד אינן יכולות לשמש כגשר למציאות אלא אם כן הן מקורקעות במודעות ובהוויה.
ללא הבסיס של המצב הפנימי, ללב אין מציאות מעבר לרגשות. כדי לפתוח את עצמנו למימד של הנשמה ושל הנשגב, אנו חייבים לפגוש את הלב מעבר לרגש, במרחב של בהירות ודממה. השלב ההתחלתי של המסע שלנו לתוך מהותו של הלב היא הפתיחה האנרגטית שלו שמביאה אותנו קרוב יותר לחוויה של אחדות עם הבריאה. ההארה הסופית של הלב דורשת את היטהרות הכוונה שלנו ואת מימוש הנשמה.
התעוררותה של הנשמה מתחילה בלב, אך המשך העמקתה מתרחשת דרך המימוש של האני השקוף, חוויה הוליסטית של אחדות עם הקיום המושגת דרך התרחבות לתוך המכלול של עצמנו. המצב של האני השקוף מייצג את ההתעוררות האמיתית שלנו אל הקיום הסובייקטיבי הטהור של הנשמה. זהו היתוך בין הקיום שלנו לבין המצב הפנימי, מזווג עם חביקת זהותנו המושלמת.
המצב מעבר לקוטביות הוא השלב הראשון של התעלות מעבר. זהו המפגש של אחדות עם אי מופרדות - הלב עם המוחלט - אשר מתגשם כאשר התודעה שלנו נכנסת לתוך מימד הכניעה. דרך אינטגרציה רדיקלית ושלמה של מודעות, לב והוויה, אשר בה כל שלושת ההיבטים של העצמי מתמזגים לתוך מצב הווייתי אחד, האדם עובר מעבר לקוטביות של פנימה והחוצה, כאן ועכשיו. ע"י העוצמה של איחוד זה, כניעה עמוקה יותר והיספגות במימד שמעבר מתרחשת. המצב שמעבר לקוטביות הוא שלב מעבר בין נוכחות להיעדרות. אדם נכנס אל המימד שמעבר אבל עדיין לא לגמרי עבר אל 'הצד האחר'.
בכניסה הראשונה אל המוחלט, הנשמה מגיעה אל היספגות בלתי מותנית דרך שער ההוויה. התודעה, עם זאת, עדיין נשארת מחוץ למוחלט. אפשר לראות את המצב הטרנסצנדנטלי ככניסה השנייה אל המוחלט, כיוון שכאן התודעה של הנשמה, העצמי שלה במיינד, עוברת לתוך המימד של היעדרות. המיינד, האגו, והתחושה של זהות נפרדת נעקרים מן השורש כך שהנשמה, כאני טהור, יכולה לעבור בחופשיות אל תוך המימד האלוהי.
ישנו עדיין מסע ארוך בין המעבר הראשוני לתוך המצב הטרנסנדנטלי ובין מימושו הסופי. המעבר אל תוך המימד של ההיעדר הוא לא יותר מאשר פתיחה של תהליך מורכב של התמוססות האגו שדרכו הנשמה באופן הדרגתי מוותרת על האישיות האנושית שלה והקיום שלה נכנע אל המימד שמעבר. בכדי להגיע אל ההתעלות מעבר, הנשמה חייבת לחלץ באופן מלא את זהותה האמיתית ממבנה האני התת מודע. רק אז יש לה מספיק כוח לעבור עם כל קיומה לתוך מימד ההיעדרות ולגלם מחדש את מצבה ההווייתי המקורי.
המצב הטרנסצנדנטלי הוא הגבול האולטימטיבי של ההתרחבות האנושית שלנו לתוך המרחב הפנימי - השער האחרון אשר דרכו אנו עוברים אל השחרור. עם זאת, מאחר ששהייה גרידא כאן עלולה להטות אותנו ממטרתנו הסופית, ניתן לראותו גם כמחסום האחרון. במצב הטרנסנדנטלי הנשמה מגיעה להיספגות העמוקה ביותר שלה בתוך המימד שמעבר, אך האנוש עדיין כבול לארץ. הוא משמר את אחיזתו בנשמה ובזה חוסם את שחרורה הסופי מהמימד של שכחה.
לפני מימושה של המטרה האמיתית של המצב הטרנסנדנטלי, שהיא שחרור, האני היחסי של הנשמה עדיין לא התמזג, והוא ממשיך להתקיים כישות מופרדת בתוך התודעה שלנו. על מנת לגלם באופן מלא את המצב הטרנסנדנטלי על האדם להגיע אל המצב ההווייתי הנעלה של כניעה, סמדהי. המצב של כניעה נמצא מעבר לכל המצבים ההווייתים כיוון שכאן לא רק שהמודעות אלא גם האני שלנו נספג בתוך המימד של ההיעדר.
סמדהי הוא מיזוג בין הוויה ואי-הוויה, התודעה של העכשיו והריק של המעבר, העצמי והמוחלט. זהו איחוד מרומם של שני האספקטים הקוטביים של מימוש הנשמה – התעוררות מוחלטת וכניעה אולטימטיבית. שיאו של התהליך ההדגתי של ספיגתה המחודשת של הנשמה בתוך המציאות הוא המיזוג הבלתי מותנה של האני של הנשמה עם הלב של האהוב. סמדהי הוא הבסיס האמיתי של השחרור שלנו מתודעה מופרדת, הקרקע של ההתמוססות לתוך המקור של הבריאה.
שחרור הוא הפרי הסופי של סמדהי: המיזוג הממשי בין האישיות לבין הנשמה. ההתמוססות הטוטלית של תבנית האני במיינד. הרבה יותר מאשר ההישג של מצב אנרגטי עמוק נוסף, היא ההתעלות הרדיקלית מעבר לאשליה והסוף של התגשמות בגוף – מצב של אין חזרה. שחרור הוא סופו של תהליך ההתעלות של הנשמה, כיוון שכאן סופסוף היא עוזבת לחלוטין את המימד של העצמי הנשכח. חופשייה מהזהות האנושית שלה ומהתודעה הארצית, חוזרת הנשמה אל משכנה של האינטליגנציה האוניברסלית, ומהמעמקים של ההיעדר המקורי, תובעת את האור של הנוכחות הקדמונית שלה.
יש לציין שרמת ההתפתחות של האדם אינה יכולה להיתפס בפשטות כהתקדמות לינארית דרך מצבי ההוויה הפנימיים של ההתרחבות. המצב ההווייתי הפנימי הוא רק המרחב הפנימי הנחוץ להתעוררותה של הנשמה. התודעה המגלמת את המציאות הפנימית, היא המדד האמיתי לערך ההתפתחותי של כל מצב הווייתי מוער. מה שמשמעותי ביותר הוא לא מה הושג, אלא מי השיג אותו. ה-'מי' הוא רמת התודעה והאינטליגנציה שלנו - והעומק הקיומי של עצם הנשמה שלנו, הסובייקט של כל דרגות ההתעוררות. אי לכך, אדם שמימש באופן מעמיק את מצב הנוכחות, עשוי למעשה להיות יותר מודע ומפותח מאדם אשר שוהה במצב המוחלט. ככל שהמימוש הפנימי שלנו עמוק יותר, כך אנו יכולים לגלם יותר את עצמיותינו הנצחית; אך זוהי ההתעוררות היחסית של ה'מי' אשר קובעת את המשמעות האולטימטיבית של כל הישג.
מפת ההתעוררות שתיארתי מתייחסת באופן בלבדי להתפתחות הפנימית של הנשמה. עם זאת מטרת ההתפתחות אינה רק להגיע למימוש-עצמיות, אלא להפוך לשלם, דבר שכולל השלמה במימד האנושי גם כן.
הדרך הרוחנית לא צריכה להיתפס כבריחה מקשיי החיים האנושיים, אלא כמסע לעבר שלמות. רק ע"י הפיכתנו לבני אדם אמיתיים ומודעים לגמרי אנו יכולים להתעמת ולהתמיר את כל האתגרים הארציים. בדרך לשלמות נדרשת השלמה של אספקטים רבים של הקיום האנושי. טיהור של התת מודע, ריפוי רגשי, בגרות פסיכולוגית, פיתוח של קשר הרמוני עם העולם, הגשמה של מאוויים מהותים עיקריים וסיום הקארמה.
טיהור וריפוי הם הכרחיים להסרת נטל העבר והם מלווים את כל תהליך ההתעוררות הפנימית. תהליכים עדינים ביותר אלה אינם ניתנים להשלמה ע"י כוח רצון בלבד. כדי שטיהור אמיתי וריפוי יתרחשו אנו צריכים להיות במגע עם אורה של הנשמה ולהיפתח למימד החסד. רק הבורא של הנשמה יכול להתמיר לחלוטין ולהסיר לגמרי את השכבות המרובות של הנטיות התת מודעות, אנרגיות חסומות ופצעים רגשיים שקיימים בתוכנו. עם זאת לכל נשמה יש את היכולת לפתח דרכים להתמודד עם אותם אזורים בקיום שלה שאינם שלמים. היא חייבת לקחת אחריות על ההתפתחות שלה להתעמת באומץ ובתבונה עם כל האזורים המודחקים, הלא מודעים והלא בוגרים, גם במציאות הפנימית וגם בחיצונית. בכך שהיא מתרגלת את הרצון החופשי שלה ומטפחת איכויות שמשקפות אצילות, יושר אמיתי, טוהר של כוונות וכנות, היא מכינה את הקרקע לקבלת עזרה מן המימד שמעבר.
בעת שמשקלו של העבר מוסר בהדרגה ואנו ממשיכים להתפתח דרך חוויות חיים נוספות, הנשמה אוגרת מספיק מרחב פנימי כדי שהאינטליגנציה והגוף הרגשי שלה יגיעו אל הרמה ההכרחית של בגרות והגשמה בתוך המימד האנושי כך שפתיחה אמיתית אל המימד שמעבר תתרחש.
הכרחי עבור כל מחפש רוחני להגיע להתפתחות פסיכולוגית יחסית זו. רק כשהיא משוחררת מהזהות האנושית שלה ומהמשיכה של הקיום הארצי, יכולה הנשמה להתרחב אל הפוטנציאל האמיתי שלה ולהפוך שוב לעצמי הנצחי שלה.
ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם וההתפתחות הפנימית של הנשמה תומכות אחת בשניה לאורך הדרך. כדי להגיע לשלמות פסיכולוגית כבני אדם אנו חייבים לעורר את מצבי ההוויה מעבר למיינד. אנו חייבים להגיע אל תחושה עמוקה של שלמות כבני אנוש החיים על האדמה. רק אדם שהשלים את המימד הארצי מוכן לחוות את החופש של הנשמה - ורק כשהנשמה חופשייה היא יכולה לגלם קיום אנושי מואר.
אנאדי הוא מורה רוחני ממוצא פולני, חי בהודו ומלמד ברחבי העולם. לאתר הבית שלו
נא להמתין לטעינת התגובות
