דון קישוט: האדריכל אנדרה קמפה
האדריכל ההולנדי, שמזכיר בדעותיו את ראשוני האדריכלים המודרניסטיים, עושה מבנים יעילים. הוא חושב שתפקידו של הקישוט כמנטרל ניכור עירוני כבר אינו נדרש, ונמנע מלשלבו בעבודותיו בטענה שהוא רק נועד לחקות אותנטיות, אבל בעצם ריק מתוכן. ראיון עם מורד
המשרד זכה בפרסים ובהם Europan 5 ו-Maaskantprijs, וכן בכמה תחרויות תכנון בינלאומיות. בעבודות הבולטות והמעניינות אפשר למצוא את הביתן ההולנדי בתערוכת IGA 2003, את אולם הקונצרטים ע"ש ליסט באוסטריה, את מוזיאון וינהויזן ועוד. עכשיו הם עונים על שאלות:
כאשר בוחנים את האדריכלות שלכם, את התכנון המרחבי, את בחירת החומרים, מתקבל רושם של מבנים אשר נוטים להתרחק מטרנדים עכשוויים של קישוט (ornament). כיצד אתם רואים את תפקיד הקישוט במבנה האדריכלי?
מאז המהפכה התעשייתית האדריכלות המודרנית עוסקת בדרכים להורדת עלויות ולחיסכון כלכלי. תהליך הייצור של המבנים עובר רציונליזציה וכתוצאה מכך כל פרט, כל חלק מהבניין שהוא העשרה שאיננה באמת חיונית נזרק החוצה מסיבות כלכליות ומטיעונים רציונליים שונים.
אנו גם מאמינים שהקישוט הוא חלק מתרבות שמעודדת פחות ניכור מזו של התרבות העירונית של סוף תקופת התיעוש או של התקופה הקפיטליסטית הנוכחית. קישוטים נעשו במקור על ידי התושבים עצמם כדי 'לסמן' את מקום המגורים שלהם, את הסביבה שלהם, להפוך אותה לחלק מהם. כאשר המין האנושי החל ללכת בכיוון של התמקצעות בתחומים שונים הפכו הקישוטים להיות סימולציות של אותנטיות, אבל חדלו להיות אותנטיים בעצמם.
במובן זה נראה לנו שכל הקישוטים המיוצרים בימינו למעשה אינם נכונים. עם זאת, אנחנו מבינים את הצורך בהם. קשה מאוד לפתור את הבעיה באופן משכנע מבחינה רעיונית. הדבר תלוי מאוד בגודלו של המבנה, ביכולת לטפל בקנה המידה של הבניין בצורה אמינה.
בעשור האחרון אפשר לומר שהזרם העיקרי באדריכלות ובעיצוב הוא 'עיצוב לשם עיצוב'. מה דעתכם?
אדריכלות היא בסופו של דבר מערכת המתייחסת לעצמה. יש לה את החוקים שלה. בראייה זו כל עיצוב הוא לשם עיצוב. אדריכלות יכולה להיות טובה או רעה. דבר זה נקבע לפי הדרך שבה משתמשים באמצעי הבנייה כדי ליצור מתוכם אדריכלות, אם היא משכנעת בכל השכבות, אם כל המאפיינים מתקשרים לאובייקט עצמו.
כיצד אתם מתייחסים לנושא ולחוויה האנושיים בתכנון שלכם?
האדם נמצא במרכז העיצוב שלנו במובן זה שבני אדם הם שחווים, משתמשים ורואים את המבנים. יש לעצב את הבניין כך ש'יתקשר את עצמו' בצורה נאותה או אפשר לומר 'אנושית'. אין פירוש הדבר שיש לפרק את הבניין למרכיבים קטנים כמו שהסטרוקטורליסטים מאמינים, אלא אפשר בדרך של החדרת חושניות בשימוש בחומרים ממוחזרים, או בקביעת גבהים וצורות באופן שיהיה אפשר לחוות אותם בדרך פשוטה וישירה.
אנו עובדים עם מודלים מקרטון ומלוחות קצף (קאפה), שרטוטים ידניים, הדמיות ממוחשבות, מודלים בקנה מידה 1:1. אנחנו מאמינים שכל האמצעים הללו חיוניים להמחשת הבעיות, מאחר שבניין הוא בסופו של דבר עניין די מורכב. אנחנו מאמינים שהשימוש בהדמיות ממוחשבות בלבד הוא רע לאדריכלות כי כך מאבדים את אחד הממדים, את זה הפיזי.
ממבט במבנים שלכם מתקבלת תחושה של מבנים צנועים, מודעים לעצמם, ועם זאת בעלי זהות עצמית ברורה, אייקונים אדריכליים העומדים בפני עצמם. האם זה נובע ממחשבה מתוכננת?
אנחנו חושבים שהאדריכלות נמצאת כיום בלחץ רב למלא את הרצון למשהו ייחודי וספציפי מאוד ומצד שני לספק משהו רב שימושי וגמיש. סתירה זו קשורה לנושא הגלובליזציה, ללחץ להתבדלות של אחד מהאחר, לא משנה ממי. האדריכלים המובילים נמצאים בלחץ רב יותר, מבחינה רבה מסיבות כלכליות הנובעות מהמשרדים שלהם.
מה שאנחנו רואים זו מידה מסוימת של אבדן הבושה בייצור צורות וגופים חסרי כל הגיון, ריקון מעמדו ותפקידו של האדריכל, תהליך
הרצון לזֶהות איקונית חזקה נובע מהרצון ליצור זיהוי למבנים, הרצון לזהות עצמית בתרבות ההמונים האנונימית. האיקונוגרפיה שאנחנו מנסים ליצור תלויה כמו כל דבר במראה של המבנה, הנובע מההיגיון של התכנית ושל טכנולוגיית הבנייה.
שניכם התחלתם את לימודיכם בלייפציג זמן קצר לאחר איחוד שתי הגרמניות. כיצד הילדות במזרח גרמניה והלימודים בה בתקופה שלאחר האיחוד השפיעו ומשפיעים על עבודתכם?
לרקע שלנו כאנשים שגדלו במזרח גרמניה יש השפעה בכך שגדלנו בחברה שנעשה בה שימוש בטכנולוגיות בנייה מתועשות במובן המודרני-פורדיסטי עד לשנת 1989, ובמיוחד בתחום הבנייה למגורים. בהשוואה למערב גרמניה הדבר מאוד יוצא דופן, מאחר שסוג שכזה של ייצור נפסק שם מוקדם יותר וזכה לביקורת שלילית רבה מצד המהפכנים של 1968.
הולנד היא אחת מהמדינות היחידות במערב שבה נמשך הדבר בצורה דומה מאוד למה שהיה בשנות ה-20 של המאה שעברה. זו אחת הסיבות שבגינן נוח לנו לעבוד בה. יש לנו רקע פרוטסטנטי, וזה בוודאי קשר חשוב מאוד להולנד, שבה המסורת הקלווינסיטית דוחפת אנשים להיות חסכניים מאוד. אנחנו גם חושבים שעיצוב בגישה של חיסכון כספי מהווה מקור להשראה.
צריך להיות יצירתי יותר כאשר אין לך כלום. מובן שיש בנו גם משהו מהנפש הרומנטית הגרמנית. הדבר המעניין הוא שגילינו את זה רק לאחר שגרנו בהולנד כמה שנים. המנטליות הפכה לברורה יותר לאחר שהיינו בניתוק מהסביבה המקורית שלנו. במידה מסוימת זה דומה לנערות הטורקיות שגרות כאן, שפתאום לובשות צעיף על ראשן ומגלות שהן מוסלמיות. החיים בטורקיה מעולם לא היו עושים את זה להן.
כיצד השתנו תנאי העבודה של אדריכלים צעירים בהולנד מאז התחלתם לעבוד בה?
לדורות הצעירים קשה יותר ויותר להשיג עבודות משמעותיות. במיוחד שיטת המכרזים לעבודות ציבוריות זוכה כיום להתייחסות שמרנית מאוד והרסנית, דבר שהוא במידה רבה מנוגד לחלוטין לאווירה ששררה כאן בשנות ה-90.
ישנו סיכוי רב שהולנד תמצא את עצמה תורמת מידה מסוימת של פרובינציאליות ברמה הבינלאומית של הייצור האדריכלי. המשרדים המובילים הם וויל ארטס, MVRDV ,UN Studio ,OMA וכו'. אבל כמעט אף אחד מהדור הצעיר לא יכול לפרוץ. אנחנו ערכנו על כך מחקר אשר היתה לו השפעה רבה על הלך הרוח של המדיניות ברמות השונות של הממשלה ההולנדית, אולם הפתרונות שהצענו נדחו על ידי השר האחראי. זה נושא מסובך למדי…
הכתבה פורסמה לראשונה ברה דזיין. להרשמה לניוזלטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
