אחי איפה אתה? בקופי בר
מה קורה כשלשונו של חובב אוכל לא תל-אביבי (מזיכרון יעקב!) פוגשת את מטעמי ה"קופי בר" ? יוצאת ביקורת אוכל עסיסית, חיובית ועם סיום שוקולדי מתוק. אחיו של המבקר בהופעת אורח חד-פעמית
ההתרגשות מ"קוצ'ינה תמר" החדשה הגיעה גם לאוזניי והחלטתי שנלך לשם, אבל כשהגענו התברר לנו שבאותו היום (ראשון) המסעדה סגורה כמעשה הגויים. נו ברור, אחרי שעם ישראל גודש בהמוניו את הכנסייה השכונתית, למי יש כוח ללכת למסעדה. אז השארנו את הרכב בסמטה אפלה, ליד פאבים מפוקפקים ומדרכה כחול-לבן, וצעדנו לעבר מה שנראה כמקום המפנק המוכח ביותר בתל אביב.
אתם אולי כבר מכירים את ה"קופי בר", גם אני, ובעצם מי לא. אה, אחי הקטן לא. הוא חושב שהוא שמע עליו פעם משהו, אבל אחר כך אמר שהוא אולי התבלבל עם "קופי בין". יופי , צהלתי, אתה הולך ליהנות ואחר כך גם לכתוב את ביקורת האוכל הזאת בעצמך.
כאחד שערוץ הבית שלו הוא "ערוץ האוכל" וכמי שמתיימר לבשל בכל אירוע שקיים (ארוחות שישי, יום הולדת, ערבי סטריפ פוקר), הנה הבחור שיגיד את האמת על ה"קופי בר" ואולי יפקח את עינינו המסונוורות. אז הנה, קבלו את הביקורת שלו, לא נגעתי (רק קצת):
כחובב אוכל לא תל-אביבי, לא הכרתי את המקום ולא ידעתי לאן נכנסות כפות רגליי. ה"קופי בר". שם מעפן מאין כמותו, כי מה לעזאזל הקשר לקפה? אבל זאת כנראה המילה הרעה הראשונה והאחרונה שתשמעו ממני על המקום. הכניסה מרשימה מאוד, לתוך חלל ניו-יורקי מעוצב בקפידה, עם הרבה עץ בצבע חום כהה, קירות לבנים עם עיטורים עדינים, תקרה גבוהה, רצפת עץ, צמחייה עשירה בחוץ ובפנים, תאורה חשוכה מעט וברקע מתנגן פסנתר ג'ז נעים.
כמו ברוב המסעדות, הצפיפות בין השולחנות חצופה במקצת ואף אחד לא רוצה לאכול עם מישהו שהוא לא מכיר, למרות המרחק המכובד של עשרים הסנטימטרים בין השולחנות. אחרי שהושיבו אותנו צמוד לזוג אחר ביקשנו העברה לשולחן פינתי וקיבלנו.
התחלנו במנה ראשונה של פטה כבד עם קורנישונים ותאנה מוחמצת (42 שקלים). המנה מורכבת משתי פרוסות פטה מתוך תבנית האינגליש קייק, עם זילוף סירופ מתוק, תאנה מיובשת/ דבלה/ גרוגרת מוחמצת וחמישה קורנישונים (מלפפונים חמוצים ננסיים). לצד המנה הוגשו שני צנימים חתוכים למשולשים.
הביס הראשון הצליח להעיף אותי הכי גבוה שאפשר. אמנם לא הצלחתי להתענג על החמוצים, אבל הרבה זמן לא אכלתי
למנות עיקריות חלקנו שתי מנות עיקריות - פסטה פויו (66 שקלים) וכבד על פירה (64 שקל), וכתוספת הזמנו עלי מנגולד (26 שקלים). מנת הפסטה הורכבה מחונקי כמרים (פסטה שמנמנה מגולגלת בתוך עצמה) עם קוביות חזה עוף, בצל, רצועות פלפלים אדומים, רוטב עגבניות וכוסברה.
במנה השנייה כבדי העוף טוגנו למחצה, וזה השאיר אותם לא יבשים, והם שכבו על מצע של פירה תפוחי אדמה. קשה היה לראות את הצבע של הכבדים בתאורה החשוכה, ואתם טוגן בצל מתקתק שהוסיף את הטעמים המסורתיים של המנה. הפירה עצמו היה טעים מאוד, חלק, אוורירי ומלוח עם נגיעה מתוקה, בדיוק כמו שצריך.
תוספת עלי המנגולד הוגשו במערום שנראה כגבעה ירוקה, לצד פלח לימון על צלחת לבנה. המראה אכן מלבב והמרקם של עלי המנגולד מושלם. קשה לדמיין עלה ירוק שיהיה מעט פריך, אבל זה מה שהיה. בקשר לטעם, כנראה צריך לאהוב את הטעם המריר של עלי המנגולד, שהפעם אודו בשמן זית ושום.
את הקינוח כבר לא יכולנו להכיל באותו הרגע, אבל התפשרנו בלקיחת פרוסת עוגת שוקולד (29 שקלים) טייק אווי. לאחר כשעה נפתחה שקית הדוגי באג מול זוגתי ההריונית, וריח השוקולד הגיע חיש קל למוח. הטעם היה עשיר, שוקולדי וסמיך, והמנה הייתה מפנקת ונדיבה.
לאחר הרהורים רבים ולילה ללא שינה הגעתי לשתי תובנות. הראשונה היא שחלק גדול מאוד מהכיף ומתחושת המסעדה המוצלחת נבע לאו דווקא מהאוכל הטעים אלא גם מהעיצוב של המקום, מהשירות המוקפד ומהאווירה הכללית. התובנה השנייה היא שלעוגת השוקולד בדיוק אותו טעם של עוגת יום ההולדת של "לחם ארז", והאמת היא שכרגע נחתה עליי תובנה שלישית) אין ספק שאשוב ל"קופי בר", בטח מיד אחרי הלידה.
"קופי בר", יד חרוצים 13, טלפון : 03-6889696
נא להמתין לטעינת התגובות
