ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » יפן

מאחורי עצי הדובדבן: טיול באלפים היפניים

בעיירה טאקיימה שבהרי האלפים היפניים, הטבע נצבע בצבע אחר בכל עונה בשנה. התושבים משמרים מסורות בנות מאות שנים, והשינה בסגנון מסורתי הופכת את החוויה היפנית לשלמה

המפגש עם יפן הוא חשיפה לפרדוקס של ניגודים. במדינה שהטכנולוגיה בה היא המתקדמת בעולם, שורשי התנהגות היומיום של תושביה נעוצים עמוק בהיסטוריה הרחוקה שלה ובתרבותה המסורתית.  ביפן של האלף השלישי, נאמנותו של היפני למפעל קודמת לנאמנותו למשפחתו, ובחגים דתיים הוא כורע לפני פסלו של בודהה.

חווית יפן משתרעת על פני טיול בלוע הר געש קדום בהרי האלפים, ביערות ובאגמים, ועד לימוד התרבות היפנית במפגש ישיר עם אומנותה, הפילוסופיה שלה ועם דתה במקדשי ענק בודהיסטיים ובמקדשי שינטו, בערים ובכפרים ציוריים, זהו מסע בין שיא הטכנולוגיה ושיא הרגישות.

 

הטבע ביפן, כמו היפנים, מסודר ומדויק, והשנה מתחלקת שווה בשווה בין ארבעת העונות, שכל אחת מהן בת שלושה חודשים, ולכל אחת צבע אחר: בחורף (דצמבר - פברואר) מלבינים מורדות ההרים משלג, באביב (מרץ - מאי), מתכסה המדינה בעננים לבנבנים-ורדרדים של פריחת העצים, הקיץ (יוני - אוגוסט) מביא את הגוונים הירוקים, ובסתיו (ספטמבר - נובמבר) בוערת שרשרת האיים בשלל גווני השלכת האדומים.

אולי למדו היפנים את הסדר מהטבע, ואולי הטבע הוא זה שהושפע, העיקר הוא להגיע ליפן לטיול, רצוי בעקבות הצבע האהוב, ורצוי כבר לפני סיומה של עונת הסתיו, שצופנת בחובה הפתעות וריגושים אסתטיים מיוחדים במינם.


כדי ליהנות מהטבע היפני במיטבו יש לצאת מהערים הסואנות אל האזורים היותר נידחים של יפן. שם, במקומות שאינם מתאימים להקמת ערים גדולות ומפעלי תעשיה, אפשר לפגוש את יפן העולה בדמיון.


משפחתיות צפופה

אחד מהאזורים היפים ביותר ביפן הוא שרשרת הרי האלפים. למרות האטרקטיביות הרבה של האזור, מעטים הם התיירים החוצים את שרשרת ההרים לביקור בליבה הגיאוגרפי של יפן, שבו שכיות חמדה לרוב. 

רצועת האלפים היפנים משתרעת במרכזו של האי הגדול של יפן, הונשו. זהו  אזור הררי שפסגותיו מגיעות לגובה ממוצע של 3,000 מטר. הרי האלפים נחשבים לאחת מפסגות היופי היפני - טופוגרפית ואנושית.

אלו הרים גבוהים ומיוערים, המחליפים את צבעם על פי עונות השנה. נהרות ואגמים, שנוצרו מהסכרים של תחנות הכוח המקומיות הפזורות לאורך הנהרות. בין ההרים פזורים כפרים קטנים המשמרים מסורת בת מאות שנים.

בכפרים אלה יש בתי עץ ענקיים בני חמש קומות, שגגותיהם, המשופעים מאוד, בנויים מקש. השיפוע החד של הגג נועד למנוע הצטברות של שלג שעלול למוטט את הגג. בחורף, השלג על האדמה מצטבר לגובה של שני מטרים, ואז הכניסה לבית מתבצעת דרך הקומה השנייה.

היום כבר לא מתגוררים בבתים כאלה, אך הם מוגנים ואסור להרוס אותם. מרבית בעלי הבתים עברו לגור בבית נח ומודרני, ואת בתיהם העתיקים הם מחזיקים כאתרי תיירות - מוזיאונים או חנויות לחפצי אומנות מקומית.

בעבר, גודלו של הבית נועד לאפשר מגורים משותפים של "חמולה" שלמה. הצורך לגור יחד נבע מהעוני הרב שהיה מנת חלקם של תושבי האזור. אורז ניתן לגדל כאן רק בתקופת הקיץ, וגם אז, רק בחלקות קטנות בעמקים. הפרנסה בחורף היתה בעיקר מגידול תולעי משי.

המגורים יחד של המשפחה המורחבת מנעו את הצורך לבנות בתים חדשים וצמצמו את עלויות המחיה. הבעיה הייתה פגיעה קשה בפרטיות, שכן הזוגות לא קיבלו חדרים נפרדים. בחורף הם נאלצו להתאזר בסבלנות, אך עם התחממות מזג האוויר הייתה מתחילה גם התחממות ההורמונים, והזוגות היו מבלים את לילות האהבה שלהם בחיק הטבע.

אלים ניידים

העיירה טאקיימה (Takayama) היא מרכז ליציאה לטיולים באזור האלפים, ומקום מרתק בעצמה. זוהי עיירה עתיקה שפרנסת תושביה הייתה על מסחר ואומנות בעץ. רחובותיה בני מאות השנים השתמרו, על מבני העץ היפים שבהם.

בכל בוקר נערך שוק מזון ברחוב הצר שלאורך הנהר החוצה את העיירה. כפריות מהאזור מוכרות פירות וירקות מגן הירק שלהן, ולצידן דוכנים נוספים, בעיקר של חמוצים. לא, לא מלפפונים חמוצים וזיתים כמו שלנו, אלא בעיקר סוגי לפת וצנון מקומיים, וגם כרוב, שום, בצלצלים, ג'ינג'ר, ועוד כהנה וכהנה ירקות מוחמצים בטעמים מוזרים וטעימים.

כמעט בכל מקדשי השינטו (הדת העממית היפנית) אפשר למצוא מקדשי אלים ניידים. אולם האוסף שנמצא בטאקיימה נחשב ליפה ולאומנותי ביותר ביפן. אומני העץ של העיירה, בכל שכונה ושכונה, גילפו בעץ מקדשים ניידים שהם יצירת אומנות מפוארת ייחודית למקום.

פעמיים בשנה, בפסטיבל הסתיו באוקטובר ובפסטיבל האביב באפריל, מוצאים המקדשים הניידים מבתי האכסון שלהם לכבוד תהלוכות הפסטיבל. בני העיירה מתלבשים בתלבושות מסורתיות, כפי שהיה נהוג ללבוש במשך מאות שנים, כשלכל

שכונה יש בגדים שונים.

במשך יומיים נערך בעיירה פסטיבל שנחשב לאחד מהיפים והחשובים ביותר ביפן. בני העיירה גוררים את מקדשי העץ ברחובות העיירה העתיקים, בכל מקדש יושבים כמה אנשים שמנגנים מוסיקה, ובכמה מהמקדשים יש אטרקציה של ממש, בדמות תיאטרון בובות קטן והיתולי המופעל בעזרת מנגנון מכני עתיק. אם לא הגעתם לטאקיימה בזמן הפסטיבל, אפשר לראות ארבעה מהמקדשים הניידים מוצגים במוזיאון של העיירה.

אטרקציה נוספת במקום היא מוזיאון ובו משוחזר באופן מיניאטורי כל קומפלקס המקדשים של העיירה ניקו. בניקו נקבר השוגון טוקוגאווה, שאיחד את יפן לאחר מלחמת אזרחים בת 100 שנים, ולכבודו נבנה קומפלקס מפואר ועשיר. התצוגה מרשימה, ומאפשרת לראות את כל הקומפלקס הענק של ניקו במיטבו.

לטאקיימה כדאי להגיע בעונת הסתיו או האביב. באביב פורחים מאות עצי הדובדבן הפזורים בעיר ולאורך הנהר החוצה אותה, מזג האוויר נעים וצבעי הטבע יפים במיוחד. החורף מושלג מאוד וקר מדי.

העיירה קטנה, ואין בה בתי מלון גדולים ומפוארים. יש מספר בתי מלון פשוטים, אך אפשרות הלינה המומלצת ביותר היא ב"מינשוקו". זהו בית הארחה יפני מסורתי. הקירות עשויים עץ ונייר, הרצפה היא ריצפת "טאטמי" העשויה קש קלוע, והשינה היא על מזרוני פוטון מפנקים. בכל מינשוקו ישנו חדר רחצה מסורתי ובו, בנוסף למקלחות,  גם בריכת מים חמים לטבילה והתרגעות

האוכל היפני הוא שם נרדף לאנינות ואיכותיות. אם ישנים במינשוקו, זוכים גם לאכול ארוחות בוקר וערב יפניות מסורתיות. הארוחה מורכבת ממספר רב של סוגי מנות שונות. קצת מכל דבר, אבל במבחר גדול, כך שבסוף יוצאים שבעים מהארוחה הערוכה באופן אסתטי, בכלים יפים ובצבעוניות נאה.

גם קניות אפשר לעשות בטאקיימה. תושבי אזור האלפים קולעים אגרטלים יפהפיים מקש ובמבוק, ואלו נמכרים בכל החנויות. אפשר גם לקנות כלי נגינה מקומיים מעץ, ובשוק האוכל של טאקיימה אפשר לרכוש תערובות תבלינים ומרקים ייחודים למקום.



המידע באדיבות סער פוקס צוויק, מנכ"לית www.ypaymore.co.il 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...