מכתבים מאפריקה: חוגגים עצמאות
אוגנדה חגגה את יום העצמאות ה-46 שלה, ודורית סגל הלכה לפסטיבל הג'אז הבינלאומי הראשון במדינה, שנערך לכבוד החגיגות. המוזיקה והריקודים החודרים ללב ולקרביים סידרו לה יום עצמאות טוב במיוחד
יום העצמאות באוגנדה צילום: דורית סגל
הארוע נמשך שעות רבות בשמש הקופחת, וכלל כצפוי גם מספר רב של נאומים, לצד טקסטים יפיפיים המתואמים בשלמות עם צלילי תזמורת הלכת. בערב לאחר המצעד, האוגנדים יוצאים לחגוג, הבארים, המועדנים, המסעדות הכל מלא עד אפס מקום ונדמה שמעולם לא היה כאן טוב יותר.
יום העצמאות חל בתשיעי לאוקטובר, שהשנה היה ב-י' בתשרי, יום הכיפורים. לא הלכתי לחגיגות, אבל לשמחתי יכולתי ליהנות מהחזרות למצעד, שנערכו במשך כשבועיים לא רחוק מביתי.
השנה הצטרף לחגיגות הרגילות פסטיבל הג'אז הבינלאומי הראשון של קמפלה. הפסטיבל יערך מעתה בכל שנה בסוף השבוע של יום העצמאות. פסטיבל הג'אז אירח במשך שני ערבים מספר רב של אמנים מהשורה הראשונה בזירת הג'אז הבינלאומית, כשדגש מיוחד ניתן לאמנים אפריקאים.
הדיווה האפריקאית מיריאם מקבה, הידועה בכינויה "מאמא אפריקה", פתחה את הפסטיבל, והוכיחה שעם הגיל היא רק הולכת ומשתפרת. אחריה באו ועלו אמנים רבים, ביניהם אף הקבוצה הישראלית Third world love.
יום העצמאות באוגנדה צילום: דורית סגל
המוזיקה ששרו להקות שאת שמותיהן לא שמעתי מעולם, בשפות שאני לא מכירה, הזכירה לי כמה לצבע, למקום, ללאום אין משמעות. המוזיקה סחפה את הקהל לשני ערבים קסומים. הפסטיבל הציג ג'אז עם גוון אפריקאי, ולצד כלי הנגינה הרגילים והמודרניים, ניגנו גם כלי נגינה מסורתיים, שהצליחו להביא ניחוח רחוק משכר וקסום.
נדמה היה שהמוזיקה, ובמיוחד הבאסים, קובעים לי את קצב הלב. ברגעים מסויימים הרגשתי איך המוזיקה חודרת לי ללב ומכווצת אותו בצער וכאב, וכל זה בלי להבין
אף מילה מהשיר. ברגעים אחרים, המוזיקה נכנסה לי ישר לקרביים, הקפיצה אותי ואת כולם על הרגליים לרקוד במקצב האפריקאי.
צעירים ומבוגרים, מקומיים וזרים, רקדו כל אחד בעולמו שלו, ועם זאת כולם ביחד. לאפריקאים יש חוש קצב מיוחד, הם יודעים להזיז את הגוף בצורה שגורמת לי לחשוב שהם חסרי חוליות, התנועות הרכות חושניות מהפנטות. זה נראה כל כך פשוט, הם רוקדים בלי מאמץ מיוחד, אולם כל נסיון שלי לחקות אותם לא מצליח ללכוד את החושניות הפתלתלה והזורמת.
יום העצמאות באוגנדה צילום: דורית סגל
בלילה, בחושך, לשפת אגם ויקטוריה, באורו של ירח כמעט מלא, העברתי ערב שקשה לתאר במילים. הנאה צרופה מההתחלה ועד הסוף. רכשתי שני דיסקים של אמנים שהופיעו בפסטיבל ולא רציתי שיגמר לעולם.
הבלוג של דורית סגל
נא להמתין לטעינת התגובות
