ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

הריקוד שהציל את חיי

אחרי עשר שנים של עבודה פנימית גיליתי את הסוד האפל והמפחיד ביותר שליווה אותי מגיל שלוש. עינת גרבר רקדה וריפאה את עצמה מניצול מיני

עינת גרבר | 22/10/2008 13:20

צילום אילוסטרציה. Smabs Sputzer, cc-by. מתוך Lilliput magazine

זה קרה לפני שנתיים בדיוק. או ליתר דיוק ב-28.05.06. הגוף והנשמה שלי היו מוכנים להיזכר. להיזכר בסוד האפל והמפחיד ביותר שליווה אותי מאז שאני בת 3.

בגיל 31, לאחר מסע ארוך של הכחשה והכחדה, כדי להפסיק להרגיש את הכאב העצום, בחרתי סוף סוף להתעמת עם האמת. סבלתי מכאב פיזי ונפשי עז. מותשת מלהחזיק את המסכות, החומות, הקליפות וכל רק מה שאפשר, פרצה בי הבשלות והגיע הרגע, להכיל ולרפא את אשר עיכב אותי כל חיי מלחיות חיים מלאים ולהגשים את יעודי וחלומותיי.

לרגע ההיזכרות אני קוראת "הגילוי". והוא קרה לאחר עשר שנים של התעסקות עם עולם המודעות.

שבוע אחרי השחרור מהצבא התחלתי לימודי רפואה משלימה, לימודים שכללו המון עבודת עומק בגוף ובנפש, מדיטציות ותרגילי תנועה. הרגשתי שיש לי שליחות: לרפא אנשים בכל דרך שתאפשר להם להגיע לעצמם ולרפא עצמם. אבל תוך כדי תהליך הלמידה חוויתי מחלות פיזיות פסיכוסומאטיות רבות, הקשורות כמעט לכל מערכת בגוף. עברתי מערכת אחר מערכת, ממש לפי הספר: מע' עיכול - כאבי בטן נוראיים ועצירות . מע' נשימה - קוצר נשימה ודלקות גרון. מע' שתן - דלקות חוזרות ונשנות. מע' הרבייה - דלקות ופיטריות חוזרות ונשנות. ועוד ועוד. ופסיכוסומאטי או לא, כשכואב זה כואב מאוד!

באותם ימים חיפשתי מזור לכאביי הרבים וגם תשובה לקונפליקט שהיה לי לגבי הפרדוקס הפנימי שאני, מטפלת עם יכולות ריפוי מדהימות, דווקא את עצמי איני מצליחה לרפא.

בחיפושי אחר ריפוי התנסיתי כמעט בכל טיפול אלטרנטיבי אפשרי החל משיאצו, דיקור, ריברסינג, הילינג, תקשורים, EMF, IPEC , ועוד. עד שהגעתי למטפל שאיתו יכולתי להרגיש מספיק בטוחה כדי לגלות את הסוד. אותו מטפל, בעל כישורים רבים מתחום הרפואה המשלימה והקונבנציונאלית, אפשר לי בקצב שלי להיזכר. על ידי נשימה ותנועה בחלל מוגן, בחדר גדול ומלא בכריות ומזרנים.

דווקא לי?

רגע הגילוי היה כמו חזיון שהבזיק. ראיתי תמונה מגיל שלוש ובה אני חווה את הניצול המיני הראשון בחיי. התרסקתי. התאבלתי. חיי השתנו בין רגע לחיים שלפני ה"גילוי" ולאחריו.

התחלתי להבין הרבה דברים שלא היו "סגורים" עבורי. המשכתי לבוא לעוד מספר טיפולים בהם ראיתי עוד מצבים של ניצול מיני בגילאים שונים בחיי, עם אנשים שונים.

ההלם היה עצום. איך? איך זה קרה לי? דווקא לי? איך לא זכרתי? שאלות קשות וכואבות היכו בי בעוצמה.

מהמקום הכי נמוך של בושה קיומית ודיכאון עמוק, היה עליי לפעול בעולם כרעיה וכאמא לילדים קטנים (דניאל בן שנה ואושר בן 4), להחזיק ולנהל משק בית באופן תקין,לנהל את העסק שלי, שהתמקד בסדנאות ריקוד, ולתמוך בעסק של בעלי שספג נפילה כלכלית קשה. חשתי צורך עז להתנקות מהעבר ולרפא את הילדה הקטנה

שבתוכי.

היו רגעים שנפלתי למחשבות קורבניות, אך רוב הזמן עמדו לנגד עיניי התכלית והיעוד שלי:
"להביא אור, שמחה וריפוי לעולם. דרך הריקוד ודרך ההוויה שלי".

חזרתי ושיננתי לעצמי: לא קורבנית – אמנית! גם אם לא תמיד יכולתי לעמוד מול הראי ולראות את האמנית שבי פורצת. פראית ושלמה עם עצמה.

מרגע ה"גילוי" היה ברור לי שמוטלת עליי אחריות רבה ושמחובתי להבריא. בשבילי, בשביל המשפחה שלי ובשביל כל הנשים שתגענה אליי לרקוד ולהירפא. ידעתי שרק ע"י ניקוי עמוק של כל הפסולת בגופי וברוחי ורק ע"י הסליחה והחמלה אוכל להבריא ולצאת אל העולם חזקה ואיתנה.

המשכתי לקבל תמיכה טיפולית, בעיקר ב-IPEC (ע"י החמה היקרה והנפלאה שלי), RECONNECTION, מסעות שמאניים מרפאים וחזרתי שוב אל אותו מטפל כשהרגשתי שנחוץ.

ניקוי רעלים נפשיים

אחד הטיפולים המשמעותיים ביותר שהביאו לתפנית בתהליך הריפוי שלי היה טיפול שקיבלתי מחברתי הטובה ביותר שלי. שלי, תרפיסטית באנרגית אור צבע וצליל (אורסומה) הכירה את הסיפור שלי והציעה לי טיפול. בהתחלה הייתי סקפטית. מה כבר בקבוקוני צבע שמריחים, בולעים או מורחים על הגוף יכולים לעשות? אבל משהו בכל זאת גרם לי להרגיש שיש כאן משהו נכון עבורי!

השוני בטיפול בצבע, משאר הטיפולים שחוויתי עד כה, היה ניכר באופן ההתמודדות שלי עם הניקוי של הרעלים הפיזיים והנפשיים. בכל שאר הטיפולים שעשיתי עסקתי בחפירה ובמחקר על כל הגורמים שהרעילו את נשמתי ובמשך ימים שלמים, בהשפעת הטיפולים, חייתי את העבר מחדש וזה היה ממש גיהינום לחוות את כל האכזבה, הכאב והפחדים. זה היה כמו לחיות עם שדים קטנים בתוכי שכל הזמן מאיימים על שפיותי.

בטיפול בצבע, הניקוי קורה באופן מודע ומבוקר רק מבלי הצורך האובססיבי לראות ולחוות את הטראומות מחדש. פשוט מנקים ומתרכזים בבריאה מחדש של החיים. אבל מה שחיבר אותי לעוצמה שבתוכי היה בסופו של דבר הריקוד.

המערכת המתוחכמת שגרמה לי "לשכוח", פעלה כדי להגן עליי מחוסר שפיות, מסרטן, מנפילה לסמים או פשוט התאבדות. אבל משהו מאוד אינטואיטיבי בחר לרקוד. בערך מאותה תקופה שהחל הניצול המיני, בחרתי לרקוד. מאז שאני זוכרת את עצמי רקדתי. בחוגי בלט, ג'אז או סתם אחה"צ עם חברותי. יותר מאוחר, בבגרותי, רקדתי מחול קלאסי ומודרני והתאמנתי גם ביוגה. ואז הגעתי ל"ריו אביירטו", שיטת תנועה ארגנטינאית.

עוד לפני ה"הגילוי", עלו בי מחשבות לעזור לנשים נפגעות תקיפה מינית הן בטיפולים והן בסדנאות. היום אני בטוחה שאם הריקוד הציל אותי, הוא יכול להציל עוד נשים רבות שחוו ניצול או התעללות בכל דרך שהיא. עם תמיכה טיפולית הוליסטית ונכונה זה יכול לאפשר להן לצאת ממעגל הדרמה של העבר וללמוד לנתב את אותה אנרגיה שהתרכזה כל אותן שנים בכאב, ליצירת מציאות ובריאת חיים מלאי שפע, יצירה ומשמעות.

היום, שנתיים לאחר ה"גילוי", אחרי המון מורדות ועליות, אני יכולה להצביע בוודאות על כך שהריקוד הציל את חיי ונתן לי את הכוח והרצון להמשיך לחיות. כיום אני מוצאת בחיי המון סיבות לצחוק, לשיר, לשמוח ולהודות על כל הדברים הנפלאים הקיימים בחיי. אני גרה בבית מקסים בטבעון במקום שתמיד חלמתי לגור בו לגדל ואת ילדיי, יש לי בעל מקסים ואוהב, בניי הנפלאים מהווים עבורי ראי צלול דרכו אני רואה עד כמה אני שמחה, יש לי חברות נפש טובות, ממש פיות אמיתיות, העסק של בעלי בצמיחה ושגשוג יותר מאי פעם. בכל בוקר אני קמה בשמחה ובהודיה על השפע בחיי.

היו לי שתי אפשרויות: 1. לחיות או למות עם זיכרון העבר. 2. לנקות את העבר ולבחור ביצירת חיים מלאי משמעות. בחרתי באפשרות השנייה. לרקוד את החיים ולהביא אור, שחרור, שמחה וריפוי לעולם ממקום בוטח, ממקום מלא באהבה, הנאה צרופה ושפע בלתי מוגבל.