אין מאמץ, אין מטרה, אין דרך: הטנטרה ההודית והטאואיסטית
אורגזמה היא חסד אלוהי ולא תוצאה של מעשה אנוש. כשמבינים את זה, מבינים מהי טנטרה. גרגוריאן ("גריג") ביבולארו מתאר את המכניקה העדינה של מעשה האהבה הטנטרי המושלם
מייטונה, טקס האהבה הטנטרי, הוא הציר המרכזי שסביבו מתרכזת רוב המטאפיזיקה הטנטרית, והוא נושא נפוץ לפיסול ולאמנות הדתית ההודית. מיסיונריים רבים, מערביים ואף הודיים המושפעים מהמערב, מתייחסים ליצירות אמנות אלו כאל פורנוגרפיה וטוענים שהטנטרה, היוגה המינית, הינה צורה סוטה ונחותה של הרוחניות המזרחית.
אולם עבודות אלו אינן פורנוגרפיות כלל, ולמעשה הן מציגות בצורה סמלית דוקטרינה מטאפיזית ואמנות מקודשת. לכן למייטונה אין דבר במשותף עם אורגיות מיניות. היא מסמלת את האיחוד הנצחי של הרוח והטבע והיא מהווה את מהות ההגשמה של האהבה המדיטטיבית והמיניות הרוחנית.
הרעיון המרכזי של טקס המייטונה ושל הטקס המקביל לו בטאואיזם, הוא שהאהבה המינית עשויה להפוך לסגידה מדיטטיבית עמוקה שבה המתרגלים הופכים להיות התגלמות האלוהי. משמעות נוספת של המייטונה היא טרנסמוטציה. כלומר שינוי התכונות של האנרגיה המינית.
הטנטרה יוגה משתמשת בסימבוליזם מורכב על מנת להביע את אנטומיית האנרגיה העדינה של האדם. עמוד השדרה מסמל את ציר החיים, ששורשיו בעולם התחתון וענפיו בגן עדן. בסיס העץ של עמוד השדרה הוא מקום משכנו של כוח הנחש (הקונדליני) שהוא דימוי סמלי לכוח הוויטאלי האלוהי המובע בטבע ונמצא רדום תחת אשליית הקסם של "מיה", האשליה הקוסמית. היוגה המינית תפקידה לגרום להתעוררות הכוח הזה ולהעלאה מבוקרת שלו משורשי עמוד השדרה ועד לענפים. תהליך זה מסמל את ההארה הרוחנית והשחרור הסופי של ה'עצמי' .
בני הזוג יושבים זה מול זו, הגבר בישיבת לוטוס (פדמאסנה), האישה יושבת על חיקו ומלפפת רגליה סביב מותניו וידיה סביב צווארו, במצב תודעה פנימי של אקסטזה כנועה. השם הטיבטי לתנוחה
גם המסורת הטנטרית כמו גם זו הטאואיסטית מדגישות את החובה של שני בני הזוג לשלוט ולעדן את האנרגיה המינית שלהם, כלומר להימנע משפיכת זרע, ולהישאר במצב תודעה רגוע ושליו, ללא כל דרישות ומבלי להשתמש בהיגיון ההבחנתי אלא להסתמך על הכוחות המשולבים של הגוף, הנשמה והרוח כיחידה שלמה.
עבורנו חשיבות הרעיונות הללו נמצאת פחות בפרטים הטכניים ויותר בערך הפסיכולוגי שלהם. רעיונות אלו מייצגים גישה מפותחת מאוד לגבי מערכות יחסים, מיניות וחיים. אם רעיונות אלו ייטמעו ע"י התרבות המודרנית וייושמו על ידה, הם יוכלו להבהיר בצורה משמעותית את הבלבול הרב הקשור בנישואים וביחסים מיניים.
לא ניתן להבין את המשמעות העמוקה של היוגה המינית מבלי להבין את העקרונות הבסיסיים של הטנטרה והטאואיזם.
הדוקטרינה הטאואיסטית מבוססת על רעיון אי-ההתערבות (WU-WEI) עם הטאו (הדרך, הזרימה הבלתי פוסקת של הטבע). הטאואיסט הוא "אדם ביחסים עמוקים ומודעים עם סביבתו". חזון זה פותח את החושים ומסייע לגלות גם את הצד המדיטטיבי של החוויה המינית.
גם היוגה הטנטרית וגם היוגה הטאואיסטית מדגישות את החשיבות של השליטה בנשימה, וזאת משום שקצב הנשימה קובע את התרחבות התפיסה. החשיבות הקריטית של הנשימה היא אחת מהמפתחות החשובים על מנת להבין גישה זו.
הצורה בה אנו נושמים מגדירה את הדרך בה אנו חווים וחיים את חיינו. הנשימה הבלתי מורגשת, הדוממת, מסמלת גישה של אי-היאחזות ביחס לחיים (WU-WEI), אי-עשייה, או כפי שמוגדר המושג הזה ב"בהגווד גיטה": עשייה ללא מעורבות של האגו.
ההדממה של הנשימה מובילה להיעלמות דפוסי מחשבה (וריטיים), המובילה להדממה של האורגזמה. אבל הרעיון המשמעותי של הנשימה כמו גם של האורגזמה הוא לא "הדממה" או "אי-תנועה", אלא "לא להיות מודע", במובן של להיות לחלוטין ללא מאמץ. לכן, בדיוק כפי שההתבוננות המדיטטיבית על הנשימה מאיטה אותה עד למצב של אי תנועה, ההתבוננות המדיטטיבית בעשיית האהבה מאיטה את מעשה האהבה ומובילה לאורגזמה אין-סופית, שאינה תלויה בשפיכת הזרע.
להאטת התהליכים בגוף אין ערך כשלעצמם: הם רק סימן חיצוני של היעלמות ה"אגו", האגו שדוחף ומאלץ עונג, במקום לתת לעונג לקחת את הכיוון הטבעי שלו. האורגזמה הינה ספונטאנית כאשר היא מתרחשת מעצמה, בזמנה שלה, וכשתנועות הגוף מכוונות ל"היענות" ולא ל"דרישה". עשיית האהבה הפעילה היא רק חיקוי לא מושלם של מה שצריך לקרות מעצמו מתוך גישה של אי-התערבות.
מתוך נקודת המבט המדיטטיבית אהבה מינית היא תגלית. הרבה לפני האורגזמה, הגלים העולים של המיניות מביעים את עצמם כאהבה חמה הקורנת בין בני הזוג. החום הזה כל כך חזק עד שהם מרגישים כאילו הם נמסים בצורה אקסטאטית אחד בשני. וכך, התיאבון המיני הופך את עצמו לאהבה הכי מעודנת ומכבדת שאפשר לדמיין.
המיניות המדיטטיבית מאפשרת את ההכרה הספונטאנית של יחסינו עם היקום. "הטכניקה" עצמה של עשיית האהבה היא לא הדבר בעל החשיבות הראשונה, משום שאין כאן שום מטרה להשיג. בגישה הזאת, הגבר והאישה נמצאים בצורה ספונטאנית על דרך הגילוי העצמי, ללא שפיטה או ציפייה של דבר מה מראש, אלא על ידי חיים בתשוקה של מה שקיים ברגע הנוכחי. בעידן המהיר שאנו חיים בו, הבקשה הטכנית היחידה שיש למלא היא שיהיה מספיק זמן, או אולי טוב יותר לומר, לקחת מספיק זמן. הכוונה כאן היא לא רק לזמן הנמדד בשניות, שעות או ימים, אלא לפונקציה הנפשית (שניתן לקרוא לה מידת הסגולה) המאפשרת לאירועים לקרות בזמנם, קצב פנימי היוצר גישה לא ממהרת. זוהי גישה בסיסית ומהותית שבלעדיה הרוחניות המינית היא בלתי אפשרית.
הגישה הרגילה למיניות היא כמעשה חפוז ומעושה, שבו אורגזמת האישה היא נדירה למדי ושפיכת הגבר מזורזת ע"י תנועות נמהרות מדי. הדרכים הטנטריות והטאואיסטיות של אי- הפרעה או של אי-התערבות מצד האגו מאפשרות החלפת אהבה ללא סוף ומעכבות את השפיכה הגברית עד לנקודת היעלמותה. גישה זו קלה יותר לנשים, בזכות טבען המקבל והסביל. אבל ברגע שבו הגבר נעשה מורגל בגישה הרוחנית למיניות, הוא יכול להאריך את עשיית האהבה ללא התחשבות בזמן, כשהוא מציע לאישה את הדרגה הגבוהה ביותר של סיפוק והגשמה כמו גם את הדרך להארה ולגילוי עצמי עמוק ומהיר מאוד.
אחד הצעדים הראשונים במיניות המדיטטיבית הוא גילוי העומק והעונג במגעים הכי פשוטים, שלרוב רואים בהם דבר מה שאין לו קשר לעשיית האהבה, או כמשהו הקודם לה. מדובר לדוגמא על גילוי היופי של מראה אהובך, או על הנגיעה בו או בה, על ההקשבה לקולו. אבל יש תנאי אחד: אל תצפה שהמגע הזה יוביל לאנשהו, אל תאלץ אותו להפוך למשהו אלא תן לו לזרום את זרימתו הטבעית, והישאר במצב של ציפייה ללא היקשרות.
רעיון דומה אפשר למצוא גם בטקס התה היפני. טקס זה, שמקורו בתרגול הזן, מקשר את האקסטזה המטאפיזית עם שתיית התה החברתית. במהלך טקס התה, הפעולה החשובה ביותר היא ההתבוננות המדיטטיבית המתמשכת - כל השאר מקבל מקום משני כבר מההתחלה והוא נותר בעצם לא חשוב. אם לא מבינים את הטקס בצורה כזאת, הוא עלול להפוך לאיזה טקס חברתי נטול חשיבות רוחנית, בדיוק כמו שעשיית האהבה המדיטטיבית ללא העיקרון של אי ההתערבות עשויה להפוך לאומנות עדינה של הארכת האקט המיני והגברת העונג, אבל ללא הערך הרוחני.
חבל מאוד שרוב מי שמתחיל את תרגול הטנטרה (ואפילו הרבה מאלה שחושבים שהם כבר מתקדמים) חושבים שזוהי מיומנות שניתן להשיגה ע"י תרגול טכניקות שונות. אין מה להשיג! אין מאמץ, אין מטרה, אין דרך. הדבר היחיד שאולי דורש מידה של מאמץ הוא הוויתור, והשחרור מהדעות הקדומות שלנו לגבי המיניות. אחרי שזה נעשה, טנטרה היא מה שנשאר.
צורת תקשורת זו משמעה להיות מסוגל להביע את מחשבותיך בדיוק כמו שהן. להיות חופשי מצביעות מבלי להצטרך דרך "יפה", "טובה" או "קונבנציונאלית" להביע את מחשבותייך. 'שיחה אמיתית' זו היא אוצר אמיתי של היחסים הטנטריים, ואת האוצר הזה קשה מאוד למצוא.
הקושי טמון בעובדה שה'חינוך' אותו אנו מקבלים מלמד אותנו להסוות באופן כה יעיל את מחשבותינו, עד שתהליך זה הופך להיות הטבע השני שלנו. שיחה אמיתית לעומת זאת אין לה כל קשר עם פגיעה, מאחר והיא כרוכה בכנות.
'השיחה האמיתית' יכולה להיות מושגת אך ורק ע"י מי שבוגר רוחנית. תקשורת זו יכולה להתרחש אפילו ללא מילים והיא ההישג החשוב ביותר של מערכת יחסים ארוטית רוחנית.
חשוב לבחור היטב את הפרטנר, שכן האנשים שעוזרים לנו להביע את עצמנו בחופשיות הם אותם אנשים הנותנים לנו תחושת הגשמה, משום שעם אותם אנשים איננו זקוקים לאגו על מנת להרגיש בטוחים.
המונח 'אקט מיני' במובן הרגיל שלו איננו ראוי מפני שהוא מגדיר אזור מוגבל של חוויה, וכפי שראינו לעיל המיניות המדיטטיבית מכסה את היקום כולו. יתרה מכך, המונח 'אקט' מתייחס למעורבות אקטיבית, בעוד שבמיניות מדיטטיבית הרעיון המרכזי הוא להשתתף באירוע לא אקטיבי, שאינו מכוון אל מטרה. כשהקרבה בין בני הזוג היא כזאת שאברי המין שלהם נוגעים זה בזה, עליהם להירגע ולהישאר ללא תנועה, ובשלב מסוים הפין יישאב אל תוך הנרתיק, במקום להידחף לתוכו. על ידי אי-עשייה הזוג האוהב מוצא את עצמו שזור בתוך התהליך. תחושת הזהות ביניהם מתחזקת ונוסף על כך, ישות חדשה של מערכת היחסים נולדת. בזכות הישות החדשה הזאת זוג האוהבים מתעלה מעבר למגבלות שלו והם נישאים על גל של אושר רוחני שלעולם איננו 'שלי' או 'שלך' ואפילו לא 'שלנו': הוא קוסמי, לא אישי, חסר גבולות.
האובססיה התמידית להגיע לשפיכה היא זו המרעילה את האהבה המינית. אם הזוג חופשי מכל דאגה בקשר להשגה או אי-השגה של אורגזמה או אושר קוסמי, כל משחק אהבה אפשרי, אפילו הפעיל ביותר. הכוונה כאן היא לא לשימוש בטכניקות שונות אלא בהיענות ספונטאנית לרגע.
כשהיא נחווית, המיניות מגלה את האיחוד המהותי בין הפיזי לרוחני. יהיה זה מגוחך לייחס משך זמן מסוים למיניות המדיטטיבית. האיכות האל-זמנית שלה היא תוצאה של ההיעדרות המוחלטת של כל כוונה למהר. האושר הסופי מגיע בזמנו, מכיוון שהוא חסד אלוהי ולא מעשה אנוש.
גריגוריאן ביבולארו הוא מורה רוחני רומני. לאתר הבית
תרגום המאמר: אורי יריב
נא להמתין לטעינת התגובות
