אפצ'י אחד וזה עובר
מינהל המזון והתרופות האמריקני יקבע בקרוב האם התרופות שנותנים לילד מצונן או משתעל לא מומלצות מתחת לגיל 6, אבל ספק גדול אם ההורים מסוגלים להפנים שאפשר להימנע מסירופים צבעוניים, להסתפק בחיבוק חם ומכשיר אדים, ולחכות שזה יעבור
השאלות הללו צצו לאחרונה גם בראשם של קובעי המדיניות במִנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA), שהתכנסו לאחרונה כדי להחליט האם יש להגביל את השימוש באותן תרופות ללא מרשם שניתנות לילדים הסובלים מהצטננות ומשיעול.
על אף שהן תופסות חלק ניכר מהמדפים בבתי המרקחת ובארונות הפרטיים, התרופות הללו נמצאות באחד משטחיו המתים של הידע הרפואי. הנה הבעיה: מבחינה מדעית, מעט מאוד ידוע על יעילותן ועל בטיחותן של התרופות, אם הן בכלל יעילות ובטוחות, ובמידה שהן אכן כאלה, מעט מאוד ידוע על הדרך שבה יש לחשב את מינונן הדרוש בכל גילאי הילדוּת.
אחד הדברים היחידים שכן ידוע על התרופות האלה, הוא שההורים בוטחים בהן ונותנים אותן לילדיהם לעיתים קרובות.
לפי מידע שסופק על ידי האגודה האמריקנית לבקרה על צריכת תכשירי בריאות (CHPA), "מדי שנה נמכרות בארצות הברית קרוב ל-95 מיליון יחידות של תכשירים פּוּמִיִים נגד הצטננות ושיעול, ומשערים שאת התכשירים הללו ניתן למצוא ב-39 אחוזים מהבתים".
במאמר שפורסם השנה בכתב העת Pediatrics, דווח כי בין השנים 1999 ו-2006, 10.1 אחוזים מהילדים האמריקניים נטלו תרופה כלשהי נגד הצטננות ושיעול בכל שבוע נתון. שיעורי השימוש הגבוהים ביותר היו בקרב ילדים בגילאי 2 עד 5. בשבוע ממוצע, רופאי ילדים המליצו 20 אלף פעמים על מתן התרופות לילדים בני שנתיים עד שש, ו-13 אלף פעמים – לילדים בני 6 עד 12.
כעת, כוח משימה מיוחד מטעם מִנהל המזון והתרופות
קרוב ל-95 אחוזים מהתרופות הללו מכילים לפחות אחד מתוך שמונה מרכיבים שונים, ביניהם נכללים: (1) אנטי-היסטמינים, שמייבשים את הריריות הלחות בחללי הפה והאף ומשפיעים השפעה משככת על מערכת העצבים המרכזית; (2) תרכובות עם השפעה דומה לזו של אמפטמינים, שמפחיתות את הגודש בדרכי הנשימה העליונות; (3) דֶקְסְטְרוֹמֶתוֹפַּאן, חומר שדומה לאופיום ומדכא שיעול; ו-(4) גוּואיפֶנְזִין, שמדלל ליחה.
הסכנה הכרוכה בשימוש בתרופות אינה ברורה, אבל נראה שהיא קטנה מאוד. בפברואר 2007, סָקַר מִנהל המזון והתרופות מידע שנאסף בין השנים 1969 ו-2006, שעסק בילדים קטנים מגיל 6, ושנוגע לתמותה ולתחלואה קשה שנגרמו בגלל שימוש בתרופות. בסך הכול, ב-37 השנים הללו, יוחסו לתרופות 123 מיתות: 54 יוחסו לתרופות מפחיתות-גודש, ו-69 לאנטי-היסטמינים. רוב מקרי המוות היו של ילדים בני שנתיים ומטה.
גורמים רשמיים באגודה האמריקנית לבקרה על צריכת תכשירי בריאות, טוענים שבקרב ילדים שגילם 2 עד 6, שיעור ההיארעות של תופעות הלוואי הוא אחד ל-20 מיליון (וזה כולל מקרים של מינון יתר).
לפני חודשיים, חוקרים מאריזונה דיווחו על עשרה מקרי מוות "בלתי-צפויים" שאירעו במהלך 2006, ושהיו קשורים לאותן תרופות. לפני שנה, יצרני התרופות הפסיקו לשווק אותן עבור תינוקות קטנים מגיל שנתיים. על האריזות הומלץ להורים "להתייעץ עם רופא" לפני מתן התרופה לילדים קטנים.
עכשיו, קבוצת רופאים שבראשה עומד ד"ר גושוע שארפסטין, רופא ילדים מבולטימור, מפצירה במִנהל המזון והתרופות לדרוש מהיצרנים להפסיק לשווק את התרופות לטיפול בילדים קטנים מגיל 6. הקבוצה טוענת שסיכון כלשהו – אפילו קטן – בכלל אינו צריך להילקח, שכן מעולם לא הוכחה יעילות כלשהי של התרופות.
יצרני התרופות, מצדם, מנסים להוכיח שהתרופות עובדות.
"אנו מרכזים את המידע המדעי על מנת לאשר את יעילותן של התרופות", אומרת לינדה סיידם, נשיאת האגודה לבקרה על צריכת תכשירי בריאות. "ואנו יודעים שהן בטוחות ויעילות משום שיש לנו מידע שנוגע למבוגרים".
יחד עם זאת, מספר מומחים טוענים שבקרב ילדים כה צעירים, קשה מאוד להוכיח יעילות של תרופות, שכן הילדים אינם מסוגלים לדווח באופן מדויק ומפורט על תחושותיהם.
אז מעל לכל הנושא הזה מרחפת השאלה: מה היה קורה אם הגרסאות של התרופות הללו המיועדות לילדים היו מסולקות מהמדפים? האם ההורים – שהיו נאלצים להתמודד עם זאטוטים טרוטי עיניים וזבי חוטם – היו עושים שימוש בתרופות שמיועדות למבוגרים ומנסים לנחש את המינון המתאים לילדיהם? – "זו אכן אפשרות מדאיגה", אומר ג'ון ג'נקינס, איש מִנהל המזון והתרופות, העומד בראש המשרד לאישור תרופות חדשות. "איננו רוצים לקחת החלטה כלשהי... רק כדי להתמודד עם השלכות שליליות ובלתי מכוונות שלה. המצב עוד עלול להיות גרוע יותר".
מספר רופאי ילדים, הן מהאקדמיות והן מהקליניקות, דיברו בכנס לטובתה של האגודה האמריקנית לבקרה על צריכת תכשירי בריאות. הם אמרו שבלי הגרסאות המיועדות לילדים, ההורים בוודאי היו פונים לאלטרנטיבות מסוכנות יותר, בין היתר למוצרים שמופקים מצמחי מרפא. אחדים סברו שהאפשרות הזו מסתברת במיוחד בקרב אוכלוסיות חלשות, שבהן הורים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם להישאר בבית עם ילדם החולה.
שארפסטין ומספר רופאי ילדים אחרים, לרבות נציגים של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, טענו שההורים יאזינו לעצות שתינתנה להם. חלקם הזכירו את הירידה המשמעותית בשיעורי השימוש באספירין כטיפול בילדים – ירידה שהתרחשה לפני שנתיים, לאחר שההורים הוזהרו מפני תופעות לוואי אפשריות, נדירות אמנם, אבל כאלה שעלולות להיות קטלניות.
שארפסטין אף סיפר לבכירים ממִנהל המזון והתרופות, שלפי רישומים של מעבדת הרעלים במרילנד, בששת החודשים האחרונים נרשמה ירידה של 40 אחוז במספר הַפְּנִיוֹת הנוגעות לילדים בני שנתיים ומטה שנטלו תרופות נגד שיעול והצטננות. לדבריו, מדובר בעדות לכך שההורים מתייחסים בכובד ראש להמלצה להימנע ממתן התרופה לתינוקות בגילים הללו. יחד עם זאת, הוא מכיר בכך שהמודעות לעניין עדיין אינה גבוהה מספיק, וסבור כי למנהל המזון והתרופות יש עוד הרבה מאוד עבודה.
יצרני התרופות מצדם, ממש מסתערים על רגשות האשמה של המשפחה – "זה משהו שאתה צריך לעשות למען הילד שלך. זה יגרום לו לנשום יותר בקלות", אומר שארפסטין. "אבל האחות ורופא הילדים – עליהם לוודא שההורים יתנו את הדעת למסרים שהם רוצים להעביר".
להקלה על אף מנוזל:
- השתמשו בטיפות סליין על מנת לדלל את ההפרשות מהאף. הזליפו מספר טיפות לכל נחיר, ואחר כך בצעו שאיבה חיצונית עדינה. זה עוזר במיוחד לתינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים.
- הציבו מכשירי אדים בחדר הילדים. זה עשוי לפתוח את דרכי האוויר העליונות שלו, ולהקל על הגודש בריאותיו.
להקלה על גודש בריאות:
- עיסוי של החזה עשוי לשחרר ליחה ולעזור לתינוק להשתעל ולפלוט אותה החוצה. הנח את הילד על ברכייך, עם הפנים כלפי מטה. כופף מעט את כף ידך, ובעדינות טפח על גבו. אפשרות אחרת היא להניח את הילד בחיקך, להתכופף כיפוף של שלושים מעלות, ולטפוח בעדינות על גבו.
להקלה על שיעול:
- עבור ילדים בני שנתיים עד חמש, נסו חצי כפית דבש; עבור ילדים בני 6 עד 11, נסו כפית דבש; ועבור ילדים גדולים מגיל 12 נסו שתי כפיות דבש. אם הדבש ניתן סמוך לזמן השינה, הקפידו על כך שהילד יצחצח את שיניו לפני שהוא הולך לישון. זכרו, אין זה בטוח לתת דבש לילדים בני שנה ומטה!
נא להמתין לטעינת התגובות
