ויוה איטליה: הכביש היפה בעולם
האיטלקים צודקים: כביש מספר 145 שבחבל קאמפניה הוא באמת אחד היפים בעולם. רק חבל שמתחתיו יש תהום, וכולם נוסעים בו נורא מהר
היעד שלנו, חבל קאמפניה שבדרום איטליה. נמצא בחלקו העליון, המערבי, של המגף, והוא סופח אליו את היופי הפראי של דרום איטליה. מדובר ב-68 ק"מ של כביש צר ומפותל, המקשר את סורנטו לסולרנו, חצוב כמדרגה במצוקים התלולים הגולשים לים, ובני איטליה מכנים אותו בגאווה, ובצדק, "הכביש היפה ביותר בעולם".
הכבישים המפותלים של פוזיטנו צילום: דובי זכאי
חבל פוליה וחבל קלאבריה הם עקב וחרטום המגף. במשך אלפי שנים הים והרוח חצבו שם מערות ענקיות שאליהן חודרים מי הים הצלולים, ויוצרים, בשילוב עם האור, גווני טורקיז מרהיבים. חלקו המערבי של חבל קמפאניה נשלח מערבה לים כלשון ארוכה.
במפה, נראה חצי האי כשרוכים הקושרים את המגף לרגל. ממרומי הכביש ניתן לראות את הספינות הקטנות המנווטות למטה את דרכן ליד הצוקים הכבירים, ולהתמלא בחשש לגורלן, עד שיגיעו לנמל בטוח. בקצהו של חצי האי נחה בשלווה סורנטו הקסומה, שהיוונים והרומאים גילו את יופייה כבר בתקופה הקדומה.
סכנת נפשות
את מקומנו קבענו בעיירה יפיפייה שנמצאת במרומי ההרים, בקצה חצי האי מעל סורנטו - העיירה סנט אגטה דה גולפי, שמתברכת בבתי מלון קטנים ומתוקים ובמסעדות משפחתיות עם אוכל שמכינה המאמא.
זהו כפר איטלקי מבודד, עם בתים נאים שנטועים במדרון התלול, מוקפים בצמחיה פרועה ועצי אורן אדירי גובה וגזע. מנקודת התצפית במרפסת המלון שרועה למטה, על קו המצוק, סורנטו. מראות השקיעה הנשקפים מכאן מידי יום ממיסים אפילו את ליבו של הקשוח בגברים.
פוזיטנו צילום: דובי זכאי
העיירה הזעירה שימשה לנו כעוגן מרכזי בטיול, ממנו יצאנו לנקודות שונות בחבל הארץ היפה. כל יציאה מהמלון עברה דרך מערכת של כבישים צרים, מפותלים ומסוכנים. חובב נהיגה ימצא את הדרך כתרופה טבעית למחלת ההגה שלו.
רשת הכבישים הצרים מתחילה דרומה מנאפולי, כקדמה עלובה לאתגרים לנהג בקטע הכביש שבין סורנטו לסולרנו. הכביש צמוד לקו המצוקים, מקיף את חצי האי, ולמעשה נחצב בהר ללא שוליים, וקו הפרדה שכמעט אינו נקטע מפריד בין המסלולים. נהגי איטליה ידועים בחוסר הסבלנות שלהם ובנהיגתם המהירה והמשובחת, והם משתמשים בצופר ובאורות מהבהבים כדי לאותת לתייר האיטי מדי לטעמם.
התייר, מצדו, ממהר להידחק אל מפרצון חניה זעיר, ובהזדמנות זו מגלה מראות של כפרים ציוריים שבתיהם נאחזים במדרונות התלולים, ובאחדים מהם המרפסת תלויה מעל תהום עמוקה. בהמשך הדרך, ניתן להבחין בטרסות רבות שבהן נטועים עצי לימון. זה המקום לציין שמחוז קאמפניה הוא בירת שיכר הלימונים, הלימונצ'לו.
הכביש בין סורנטו לאמלפי צילום: דובי זכאי
המשך הכביש, בכל אופן, מוביל לנמל הקטן באמלפיי, עיר צפופה היורדת עד קו המים, עם טיילת יפה ושלל סירות דייגים צבעוניות.
ומשם, בחזרה לכביש מס' 145 המפורסם, שהפס הלבן שבמרכזו נועד כנראה רק לתיירים. לנהגים האיטלקיים הוא אפילו לא בגדר המלצה. הם מגיעים בדהרה, עוקפים את הרכב האיטי, ומתעלמים מהתנועה ממול ומהתהום הפעורה.
למרבה המזל, הנהג האיטלקי הוא, כאמור, נהג מצוין, ובדרך כלל הוא מצליח לחזור באלגנטיות לנתיב רגע לפני התאונה. קיימת כאן גם אחווה נהגית של ממש: הנעקף מאט כדי לתת לעוקף להיכנס לפניו, והכל מתבצע במהירות מסחררת.
החלפת ההילוכים וסיבוב ההגה בעיקולים המטורפים האלה צריכה להיעשות בזריזות ותוך סיבוב מהיר של
ההגה, ככה שנהג שלא משתלב בנהיגה, עדיף שיוותר על מקומו ליד ההגה. האוטובוסים כאן הם מפלצות רעשניות, שלא ברור מה פעיל אצלם יותר: המנוע או הזמבורה.
הם נצמדים לפגוש האחורי של הרכב שלכם, מריעים בצופר האוויר צפירה המשתקת כל נהג, ואז, באין ברירה, הנהג הנרדף מתאים את עצמו לקצב הנהיגה המהיר שמכתיב האוטובוס. בקיץ הכביש עמוס בתיירים, והאיטלקי הממוצע נאלץ להוריד מהירות ולהשתרך בטור המכוניות הארוך. אבל זהירות: כשהוא מאבד את הסבלנות והג'ננה מטפסת לראשו, הוא עוקף מתוך תקווה שמישהו ייתן לו להיכנס.
ועוד קצת
כמה טיפים: כדאי לשכור רכב חזק שמתאים לעליות הקשות; בתי המלון המרוחקים מסורנטו זולים ויש לידם מקום חניה; בעיירות התיירותיות אין מקומות חניה, ואם יש, המחיר גבוה; עדיף לטפס להרים, למסעדות משפחתיות מאשר להיקלע למלכודות התיירים; הפיצות הנפוליטניות נפלאות, רק רצוי שתמיד תבדקו את החשבון לפני שאתם משלמים. לפעמים מוסיפים לו אחת או שתיים; רצוי שהטוב בין הנהגים יישב ליד ההגה.
איך מגיעים: נחיתה ברומא, רכב לוקחים בשדה התעופה (המשרדים נפתחים בשעה שמונה בבוקר) ומשם יורדים דרומה באוטוסטרדה עד פומפיי. משם נצמדים לכביש החוף לכיוון סורנטו.
נא להמתין לטעינת התגובות
