הכל אודות אמא: סבתא לא נותנת נחת
סבתות הן למעשה אמהות ששכחו מה הן עשו כשגידלו אותנו. מה שלא יהיה – ביקור אצל הסבתא זה מצב שאי אפשר לצאת ממנו מנצחת
"אמא אני בהריון", אני צועקת לתוך השפופרת, והתשובה לא מאחרת לבוא: "אוי, איזה יופי, אני עומדת להיות סבתא", "כולם כבר שאלו אותי מתי אני אהיה כבר סבתא ולא ידעתי מה לענות להן". מעניין למה, אמא: אם רק היית יכולה לעבר אותי בעצמך היית עושה זאת בטח כבר מזמן רק בשביל שאת תהפכי לסבתא.
כעבור תשעה ירחי לידה אני הופכת סוף סוף לאמא ואמי זוכה בתואר הנכסף לו חיכתה 30 שנה – סבתא. היא מתהדרת בתואר ומתרגלת את הכינוי החדש שלה כאילו היא תינוק שאמר לראשונה "אבא" וקיבל המון חיזוקים שגרמו לו להמשיך ולמלמל את המילה לעצמו גם אחרי שכבר אין לו קהל. בניגוד לאותו עולל, אמא שלי זקוקה לקהל כדי להתרגל לתואר וגם לשכנים שהיא שונאת, אלה שפעם הזמנו להם משטרה למען יראו וייראו, גם להם היא חייבת לספר שזה הנכד שלה.
זהו, נגמרו כל המילים שבעולם ושרדו רק שתיים – "סבתא" ו"נכד" (עכשיו רק נשאר להצביע בסמסים למי שאתם רוצים שיהיה המתמודד האחרון בבית, רק כדי לראות איך השני זוכה). וכמו שנגמרו כל המילים שבעולם, נגמרו גם כל האנשים.
שיחות הטלפון שלה מתחילות ב"מה שלום הנכד שלי? מה הוא כבר עושה חדש?". מה תינוק כבר עושה, בואי נחשוב, אה כן, הוא בדיוק סיים לעבוד על הגלגלון הערבי שלו והתחיל להתאמן על פליק לאק ועל שיפור האחיזה שלו בצ'ופסטיקס כשהוא משנן כל הזמן את האל"ף בי"ת הסיני.
מיותר לציין שאני כאימו של הנכס כלל לא מעוררת עניין באימי שלי, מולידתי. מה יכול להיות מעניין באישה עם משקל עודף, בעלת חזה במידות שכבר לא מופיעות ב – ABC וחסך אדיר בשעות שינה? אחת לשבוע לפחות אני והנכס פוקדים את בית אמי, מולידתי, ככה בשביל שהנכס יראה מי הם אותם שכנים שאנחנו כל כך שונאים ואיך נראה כלב, כי אצלנו בבית כנראה הוא יזכה לראות את חיית המחמד הזו רק בספר "איה פלוטו".
אמי מחכה בכניסה לבית, כאילו היא מחכה לחלבן. עוד לפני שרכבי עצר, היא פורצת לכביש הגישה ומתנפלת על דלת הרכב כאילו הייתה מובטלת בפתחו של מפעל בגדים בקריית גת ומנסה לחלץ את הנכס מהסל-קל לא בהצלחה מרובה.
אחרי שאני מרגיעה את יצריה המשולהבים, אני מתפנה לשחרר את בני שהפך
אני מנסה להסביר לה שיום קר כל כך הוא בסך הכל עוד יום של 25 מעלות בישראל ושהילד תינוק ולא חייל ביחידת האלפינסטים ושאי אפשר להיות עם החרמונית הזו בסל קל כי הוא לא נסגר וזה לא נוח לו וגם הרכב מחומם והמרחק בין הרכב לבית הוא בסה"כ 2 צעדים.
אבל היא בשלה, מדברת לנכס כאילו אני לא שם. "אמא לא הלבישה אותך מספיק חם? "בוא תראה איזה סוודר סבתא קנתה לך, שיהיה לך חם". ועוד איזה סוודר, כזה שילדים באלסקה לובשים בחורף. קנייה חכמה כמו מכנסי הקורדרוי לברית. smart move כמו שאומרים אצלנו.
כשהביקור מסתיים והנכס חנוט בתוך הגולף שלו, אני מתקרבת איתו לעבר הדלת כשאמי מסתערת עלי כאילו היא מנסה להציל אותנו מטיל גראד וצועקת: "רגע, לא כיסית אותו". חסרת כוחות אני נותנת לה לכסות את הנכס בשמיכה מצמר כבשים שגדלו בטיבט רק בשביל להגיע איתו תוך שנייה לרכב ולהוריד לו אותה כדי שלא יסתמו לו קני הנשימה.
עובר החורף ה"מקפיא" של מדינתנו ומגיע לו האביב שממיס את הקרח שהצטבר על חלונות הבתים. אני שוב פוקדת את בית אמי, הפעם ללא חשש מפני הקור שחלף ובידיעה שאין לה על מה להעיר, אך לשווא. רק הנכס יוצא מהרכב ואימי שכבר למדה לפנות אליו כאילו שהוא התלבש לבד אומרת: "מה זה הגרביים האלה, אמא לא יודעת שחם, אין לך גרביים קייציות בבית?" לא, האמת היא שתרמנו את כל הגרביים הקייציות ב"יום טוב" האחרון, הרגשנו נדיבים במיוחד.
מה שמוכיח שוב שעם סבתות זה לוּז לוּז סיצ'ואיישן. הסבתא תתייחס אליך לעיתים כאילו את מפגרת והיא, הסבתא שלו, שהיא אמא שלי, זו שהורישה לי את הגנים – היא גאון. אבל את, סתומה שמלבישה את הילד לבוש שאינו תואם עונה, לראייה, גרביים קייציות, מה זה גרביים קייציות בכלל, זה לא סוג של אוקסימורון?
סבתות הן למעשה אמהות ששכחו את מה שעשו כשהן גידול אותנו כילדים. כשהן הופכות להיות סבתות הן משולות לתלמידי תואר שני שזרקו את כל החומר של התואר הראשון לפח – לא זוכרות כלום.
"אפשר לתת לו אננס?". כן, אפשר, רק שיגמור קודם לאכול את הסושי שלו. ואם את כבר מבתרת לו אננס, למה לא תשימי לו בבקבוק גם מיץ מהאגוז קוקוס שקטפת לו באמצעות המצ'טה שלך ונראה איך הקיבה שלו תשרוד. ואם כבר בהישרדות עסקינן, בואי נראה איך אנחנו שורדות ביחד את גידול הנכס באופן הראוי ביותר שאנחנו יכולות.
נא להמתין לטעינת התגובות
